וויליאם הכובש: הבמאי וויליאם מונהאן בראיון אגרסיבי - בלעדי

הרבה אנשים בהוליווד חייבים לוויליאם מונהאן תודה. בין השאר, התסריט המעובד שכתב ל"השתולים" סידר למרטין סקורסזה את האוסקר הראשון שלו, וזה שכתב ל"על סף תהום" התחיל למל גיבסון את הקאמבק.

חוץ מזה, מונהאן זכה לעבוד בשנים האחרונות עם אושיות בסדר הגודל של רידלי סקוט וליאונרדו דיקפריו, והוא נהיה פיגורה כה חמה שהוזעק לקחת על עצמו כמעט כל פרויקט אפשרי. לפעמים, כמו במקרה של "פארק היורה 5", זה לא יצא לפועל, ולעתים, כמו בדוגמה של "Oblivion", הסרט החדש של טום קרוז, זה עומד לקרות ממש בקרוב.

מכל זה משתמע שלו מונהאן רצה בכך, הוא היה יכול להמשיך להיבנות על התהילה מהאוסקר שקיבל בעצמו על "השתולים", להרוויח המון כסף מכתיבה בשירותם של אחרים ולא לקחת סיכונים, אבל בגיל 50 החליט התסריטאי האמריקאי האהוד שהוא גם רוצה לביים בעצמו.

התוצאה, "לונדון בולווארד", מגיעה השבוע לבתי הקולנוע בישראל לאחר טבילת אש באי הבריטי ועוד לפני הפצתה בארצות הברית.

הסרט מציג את סיפורו של אסיר משוחרר (קולין פארל) הנשכר להגן על כוכבת קולנוע (קירה נייטלי) מפני צלמי פפארצי וגורמים אחרים השוחרים את רעתה. הדבר סוחף אותו למעגל מחודש של אלימות, וכמו בסרטים הקודמים שמונהאן היה שותף בעשייתם, גם כאן האלימות הזו מוצגת לצופים בצורה חסרת פשרות ונטולת גינונים. "אין מה לעשות, אנחנו חיים בעולם אלים, אז אין ברירה אלא לעשות סרטים אלימים, ואלימות זה דבר מכוער, אז אין ברירה אלא להציג אותה כמות שהיא", מסביר מונהאן את הבחירה האמנותית בראיון מיוחד לוואלה! תרבות.

"אני שונא את זה שבמאים כמו סם פקינפה וקוונטין טרנטינו באים לאלימות בגישה של רומנטיקנים או של אמני קומיקס", הוא מוסיף. "כאילו, מכות בסלואו-מושן? תעשו לי טובה. אני יודע שזה אופנתי, אבל מי שמתאר ככה קרב אגרופים, כנראה לא היה בכזה מימיו. מניסיון, מכות זה דבר כואב, מפחיד, ומעל הכל הוא מגיע לשיא ונגמר במהירות, אז אני לא רואה שום סיבה להימרח ולהשתעשע איתו".

כרגיל אצלך, האלימות מובילה לשובל של גופות. מאיפה המשיכה הזו שלך להתפתחויות טרגיות?

"חח, אני באמת כזה, הא? אולי זה בגלל שלמדתי תיאטרון באוניברסיטה וגדלתי על הברכיים של שייקספיר. אחרי הכל, 'המלט' זה מקור ההשראה שלי, ואתה זוכר מה קורה שם, נכון? כולם מתים! אז ככה זה תמיד אצלי. חוץ מזה, ביליתי את כל שנות העשרים שלי בלראות איך הסביבה הקרובה שלי מתפגרת לי מול העיניים, אז באופן בלתי נמנע יצאתי פסימי ומוריבידי. אבל אל תעשו ממני טיפוס קודר, תזכרו שב'המלט' יש יותר בדיחות מאשר בכל קומדיה קלאסית, ככה שטרגדיה זה לפעמים דבר מצחיק".

ובכל זאת, האולפנים לא מתמרמרים לפעמים על זה שאתה גוזל להם את ההפי-אנד? לא ניסו לשנות את הסוף של "השתולים", למשל?

"ועוד איך ניסו, וסקורסזה הגן על התסריט בגופו ומנע מהם להכניס בו שינויים. למרבה המזל, יש לו כוח בהוליווד והוא גם לא מתרגש מהר – אחרי הכל, כל הקהל יצא לו באמצע מהקרנת הבכורה של 'החבר'ה הטובים', אז הוא מבין שלא צריך למהר להסיק מסקנות לגבי העתיד של סרט".

איך אתה מרגיש עם העובדה שמנהלי אולפנים מרשים
לעצמם להתערב ככה בתכנים?

"תראה, אני יכול להבין מאיפה זה בא. הם משקיעים הרבה בתוצרים שלהם, אז ברור שהם תחת הרבה לחץ, ואתה לא יכול לכעוס על אנשים על זה שהם מנסים להרוויח כסף. עם זאת, הם חייבים להבין שאין להם מושג ושאסור להם להתערב. זה כאילו שאני אבנה גשר אפילו שאין לי ידע בהנדסה, תחשוב איזה אסון יקרה אז. המציאות היום היא שרבות מן ההחלטות האמנותיות בהוליווד מתקבלות בידי אנשים שאין להם הכשרה לכך, וזה מצב משוגע לגמרי שגם מוביל לייצור של הרבה זבל".

הכוויה הכי גדולה שלך בהוליווד היתה כבר בתסריט הראשון שכתבת ל"ממלכת גן עדן" של רידלי סקוט, לא?

"כן, זה היה קטע מטומטם לגמרי. רידלי ואני יצרנו סרט מעמיק ורציני באורך שלוש שעות, והיה צריך להפיץ אותו בדצמבר, התקופה בשנה שמתאימה לסרטים כאלה. במקום זאת, FOX החליטו דווקא לעשות את הדבר הכי לא נכון ולפתוח איתו את עונת הקיץ. טעות גררה טעות, וכדי שהוא לא יכביד מדי על הצופים בקיץ, אז הם חתכו ממנו שעה. האירוניה הגדולה היא שדווקא בגלל כל השטויות שהם עשו כדי להרוויח עליו כסף, הוא נכשל בקופות".

אתה תמיד בצד של הבמאי בריבים בינו לאולפנים על הגרסאות של הסרט?

"לא, לא תמיד. תראה, גם במקרה של 'לונדון בולווארד' יש 25 דקות שחתכתי על דעתי. אלה היו ניואנסים חשובים, אבל הם הפריעו לזרימה של הסרט, אז אמרתי לעצמי שאם כבר אשלב אותם בפנים זה יהיה רק בשלב השני בקבלת הקהל שלו, כשיגיע לדי.וי.די אחרי שצבר לעצמו אוהדים בקולנוע. חוץ מזה, היו גם במאים גדולים שנפלו עם הגרסאות שלהם. קח למשל את 'אפוקליפסה עכשיו'. כל מה שרואים בגרסת הבמאי פשוט מיותר, מיותר לגמרי! יש שם קטעים שלמים עם הדמות הראשית שעומדים בסתירה מוחלטת לאופי שלה. זה נורא. הייתי זורק בחזרה החוצה את כל מה שקופולה הוסיף".

מעבר לבעיות שלך עם הממסד. גם עם התקשורת אתה לא כל כך מסתדר, ובתור התחלה, "לונדון בולווארד" הוא בעצם כתב התקפה חריף נגד צלמי הפפראצי והשיטות שלהם.

"נכון, הם מחרידים. תמיד ידעתי שהם כאלה ובגלל זה גם כתבתי עליהם את התסריט, ואז ליהקתי את קירה נייטלי והיא סיפרה לי עוד דברים שלא הכרתי. אתה יודע שהם תוקפים שחקניות צעירות וזורקים לעברן כל מילה גסה אפשרית רק כדי שהן יבכו ואז תהיה להם תמונה שלהן עם דמעות? הצלמים הופכים את החיים של הכוכבים לבלתי נסבלים. כבר יצא לי לשבת עם מישהו מפורסם לקפה ובאמצע השיחה הוא פתאום זרק על עצמו משהו כדי שלא יזהו אותו. הצלמים האלה גורמים למי שהפנים שלו מוכרות לרדת למחתרת. איך אפשר לחיות ככה?"

התקשורת הבריטית הכתירה את "לונדון בולווארד" בתארים כמו "חרפה" ו"אסון". אתה חושב שהביקורת שלך על מדורי הרכילות גרמה למבקרים הבריטיים לתעב אותך בכזו עוצמה?

"לא, נראה לי שהם בעיקר כעסו על העובדה שאמריקאי מעז להגיע לאנגליה ולעשות עליה סרטים, ועוד מלהק אירי כמו פארל לתפקיד הראשי. חוץ מזה, העזתי לשבור את את כל המוסכמות המקומיות לגבי המעמדות, ואם יש דבר שהבריטים לא אוהבים שנוגעים להם בו, זה בשיטה המעמדית שלהם. האירוניה היא שגרתי בלונדון שנים רבות ואני מכיר אותה יותר טוב מרוב הבריטים, ככה שיש לי זכות לעסוק בה יותר מאשר רוב הבמאים במדינה, אבל העיתונאים שם לא רואים את זה ככה".

הפרויקט הבא שתביים הוא סרט ביוגרפי על תומס בקט. אתה לא מפחד שהפעם התקשורת הבריטית באמת תאכל אותך חיים בגלל שאתה נוגע להם בדמות היסטורית כל כך רגישה?

"בקט ממש לא שייך רק להם, הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של הציוויליזציה כולה. חוץ מזה, אני קתולי בכל רמ"ח אברי אז אני יודע על הדמות שלו יותר מכל האנגליקנים. זה הולך להיות סרט מעניין, והוא יהיה שונה לגמרי מהביוגרפיה הקולנועית הקודמת על בקט. אז היה מדובר בדרמה ריאליסטית ורזה במתכוון, ואני עושה דרמה תקופתית רבת הדר, כמו שצריך".

פרויקט מסקרן נוסף שאתה עובד עליו הוא התסריט של סרט המדע הבדיוני "Oblivion". הגב של דיסני, תקציב של מאה מיליון דולר, הבמאי של "טרון: המורשת", ג'וזף קוסינסקי על הגה הבימוי, וטום קרוז בתור הכוכב. נשמע מבטיח.

"סיימתי ממש עכשיו לכתוב את התסריט של זה אבל האמת...אני לא יודע עד כמה צריך לקשר אותי לעניין. אתה הראשון שאני מדבר איתו על כך, אבל הסיכום היה ש מעורבות שלי בפרויקט מסתיימת בגרסה הראשונה של התסריט. אלוהים יודע מה יעשו איתו אחר כך, אבל לא אכפת לי. קבלתי את הכסף שלי ובזה העסקה הושלמה. הסיפור שלי עם הסרט הזה נגמר. שיהיה להם בהצלחה".

ומה עם מרטין סקורסזה? אתה חושב שתחזרו לעבוד יחד? פרסמו עכשיו שהוא מכין סרט על היחסים של ריצ'רד ברטון ואליזבת טיילור, זה משהו שהיה מעניין אותך לעשות?

"הא באמת, הוא עושה סרט כזה? לא היה לי מושג. טוב, אני יושב פה במסצ'וטס וכותב אז אני לגמרי מנותק מהעולם. בכל מקרה, בפרויקט הזה לא אהיה מעורב, אבל אני יכול לגלות שמרטי ואני בהחלט רוקמים שיתוף פעולה נוסף".

איך אתה מרגיש עם העובדה שתירשם בהיסטוריה כמי שכתב את התסריט שהביא לסקורסזה את האוסקר הראשון שלו סוף כל סוף?

"עצם העובדה שזכיתי לעבוד איתו היא פריבילגיה אדירה, והדברים אמורים גם לגבי רידלי סקוט. הם המורים הכי טובים שיכולים להיות למי שרוצה לביים. פשוט צריך להסתכל עליהם עובדים במשך יום שלהם וזה נותן לך את כל ההכשרה וההשראה שצריך. בזכות העבודה עם שניהם, הגעתי להרפתקה של 'לונדון בולווארד' מוכן ורגוע לגמרי. כל מה שהייתי צריך לעשות זה לצאת מהקרוואן, להגיע לצילומים ולצעוק 'אקשן'. ונהניתי מזה, בחיי, כמה שנהניתי מזה".

אתה נהנה גם מפירות הקאמבק של מל גיבסון, שזרעת ב"על סף תהום"?

"קאמבק? כן? אפשר כבר להגיד קאמבק? איך עבד 'החיים הכפולים של וולטר'? אני מקווה שהוא יחזור למרכז הבמה, מגיע לו. מהמעקב שלי אחריו כצופה ומניסיון העבודה איתו, אני יכול להגיד שהוא אחד הכישרונות הכי גדולים שעבדו בקולנוע. בתור שחקן, בתור במאי, בתור כל דבר".