תתפלאו, אבל יש דרך ליהנות בהופעות של בוב דילן. היא לא תלויה רק במצבי הרוח המוזיקליים של דילן, אלא לא פחות מכך - בכם. הפרסומת לקראת ההופעה באצטדיון רמת גן שמוקרנת בימים אלו בטלוויזיה מסכמת הלכה למעשה את הטעות שאיתה ניגשים לא מעט מעריצים וחובבי מוזיקה להופעה של דילן. הנה נכנסת לה הגיטרה האקוסטית, הנה מצטרפת גם המפוחית, ודילן מיד יורה את אחת משורות המחץ הנצחיות שלו, עם אותה גישה אותנטית שהרוקנרול מעולם לא הגיע לדיוק דומה לה.
הפרסומת מזקקת בכישרון רב את אותו רגע שדילן הטביע בזיכרון האישי שלנו, מי מעט ומי הרבה יותר, אותו רגע שאנחנו מנסים לשחזר לשווא שוב ושוב, מבלי להבין שאותו רגע כבר לא קיים יותר.
דילן מגיע לישראל - כל הפרטים
אז כיצד נכון להבין את מהות ההופעות של דילן? תחילתו של ההסבר נמצאת כנראה בדמות החידתית והחמקמקה אותה הקפיד לטפח מהרגע הראשון שבו הפך מזמר פולק מוכשר מהממוצע לדובר של תקופה תואר ממנו נזהר כמו מאש. מאחר שדילן מעולם לא הסביר מדוע הוא מתחמק כבר כמעט 50 שנה, מדובר בעצם בסוג של ניחוש. השערה. והיא, שדילן לא חושב שזה נכון שאמן ייכנס למסגרת מסוימת של דמות.
הציבור אוהב דמויות, מושגים, מסגרות, עליהן הוא אוהב להשליך את כל ההשערות שצבר. הציבור רוצה תמונה קפואה של מציאות, הציבור רוצה הרגלים, סדר בתנועה בלתי פוסקת של שינויים. בהתחלה, הציבור אוהב את מה שיצר את הדמות, אבל מהר מאוד הוא שוכח שמה שבעצם היה כיף זו הדרך ולא התוצאה הסופית, אליה הוא מתמכר באובססיביות. בשלב מסוים אתה מתחיל לחוות את הדמות, את ההרגל, ולא את הדבר עצמו.
אלא שדילן מסרב בתוקף לאפשר לכם את האופציה הנוחה הזו; הוא רוצה שתתפסו את האמנות שלו כפי שהיא בעצמה ולא כפי שחשבתם שהיא. דרך המוזיקה, הרחק מהאייקון. תניחו לאייקון, לפוסטר שאתם מחפשים, הם לא באמת קיימים. מה שקיים הם השירים. האמנות. החיים. חופש אמיתי, כפי שהמוזיקה של דילן מייצגת עבור הרבה אנשים, אי אפשר באמת לכלוא.
והשירים, על פי דילן, הם כמו תמונות. תמונות שתפסו רגע אחד קטן של מציאות, רגע שחלף. אנשים שמגיעים להופעות של דילן מחפשים קודם כל את התמונה שנשארה להם בראש. זה בסדר, זה טבעי רוב המוזיקאים רגילים לספק לנו בהופעות שחזור של ההקלטות שלהם. לא דילן. אולי יותר מכל אמן אחר, דילן מתעקש שאל אותו נהר אי אפשר להיכנס פעמיים.
בהופעותיו המוצלחות, הוא מזמין אתכם לחוויה נשגבת יותר של מוזיקה. השירים אותם הוא מנגן בהופעות אפילו לא דומים לאלו שבתקליט. לפעמים הוא משנה מעט, לרוב הוא משנה יותר מכך, אבל מי שרוצה לשמוע את השירים כמו שהם מוזמן להוציא שוב את התקליט ולהישאר בסלון. האם שילמתם 500 שקל בשביל לשמוע שוב את התקליט שעלה לכם 20 שקל בחנות שמתחת לבית?
דילן לוקח את השירים שלו בהופעות למסע אחר. כל שיר הוא מסע, הוא התחלה של הרבה מאוד דברים. המסע הוא שלכם והוא מוביל למקומות שעוד לא הייתם בהם קודם. לפעמים הם קרובים למסלול המוכר, לפעמים הם רחוקים מאוד, אבל הם אף פעם לא אותו הדבר.
במסע, כמו בהופעה, יכולות להיות תקלות, מהמורות. אתה עלול ללכת לאיבוד, אבל לא אם אתה מבין שהאושר האמיתי נמצא בדרך, האושר הוא הדרך, כפי שסבתו של דילן אמרה לו פעם בצעירותו והוא מתאר בכישרון רב ב"כרוניקות", הספר שלו ששמו אומר משהו מאוד ברור לכל אלו שמחפשים מסגרת אוטוביוגרפית יציבה למסלול חייו.
האמנות של דילן נולדה מעושר בלתי מוגבל של צבעים שנקרא התרבות האמריקאית, כשכל שיר, בהקלטה המקורית, כולל צבע אחד בלבד. בסדרת הבוטלגים הבלתי נגמרת שלו, דילן מראה איך כל שיר יכול היה להיצבע בצבע אחר. בהופעות שלו הוא מנסה לפתוח בפניכם צבעים נוספים.
לכן, אל ההופעות של דילן יש להתייחס כמו כניסה אל פארק צבעוני ולא מוכר. הפארק הקסום, קונצרט הצלילים הכל כך מגוון שנקרא מוזיקה אמריקאית. מניו יורק ועד טקסס, משיקגו ועד נאשוויל, עם עצירות ביניים בממפיס וניו אורלינס. דילן, על פי ההשערה כמובן, רוצה שתבואו לשמוע מוזיקה. את המוזיקה שלו, כפי שהיא עכשיו. הוא מראה לכם חדרים שלא הכרתם בכל שיר, אבל גם את הרחם הענק ממנו הוא יצא אל אוויר העולם.
מי שבא לשמוע מוזיקה בהופעה של דילן, מוזיקה אמריקאית במיטבה, מוזיקה שגם קולו הצרוד של האמן לא מפריע לה (ובינינו, הקול של דילן אף פעם לא היה יפה), לא יכול שלא ליהנות. דילן מקיף את עצמו בחבורת נגנים מופלאה שמכירה בדיוק את הפארק אליו נכנסתם בעיניים מכוסות, להקה מיומנת שעוזרת לכם לחוש הכל בצורה הכי ישירה ובלתי אמצעית שיש.
הפעם האחרונה שראיתי את דילן מופיע שלא על גבי מסך מחשב היתה ב-2006, בגלזנקירשן, גרמניה. שבוע לפני כן הופיעו לא רחוק משם הסטרוקס הנהדרים, שנייה אחרי שהאלבום השלישי והמדובר שלהם יצא לאור. הפערים בין האמנים היו תהומיים, ואני מת על הסטרוקס. מצד אחד אתה רואה להקה מבוישת, מסוגרת, עם סולן שלא מצליח להוציא את הראש ממעיל העור הצמוד שעטה עליו, עם ביצועים כמעט זהים לאלו שבמקור, ופחד כמעט מצמית לטעות או לחשוף. ומצד שני אתה רואה את העושר של דילן, את העומק, את מרחביה של אמריקה.
לפני שאתם פותחים בירה ויוצאים לכיוון רמת גן, חשוב לציין עוד דבר: לא בכל השירים החוויה מובטחת. בחלקם דילן עלול להגזים בחדשנות שלו. לעתים כמות הצבעים היא מופרזת, אבל זה לא אומר כלום לקראת הביצוע הבא. מטרד נוסף שיש לקחת בחשבון הוא אצטדיון רמת גן. האם יצליח הקומפלקס המוזר, עם סאונד שבדרך כלל נוטה לאכזב ולהחסיר, להכיל את החוויה? האם נשמע הדים או את היצירה פנים אל פנים? אין לדעת. אבל אין ספק שאם שתבואו עם הפתיחות הנדרשת, לא רק שהסיכויים שלכם לקבל הופעה מרגשת יגדלו - ייתכן מאוד שאפילו תבינו שדילן שזה עתה פגשתם הוא הרבה יותר גדול מזה שהסתובב לו בצורה חנוקה על הפטיפון.
עוד בוב דילן:
בוב דילן בן 70
בוב דילן בוואלה! music
ספרו לנו בפייסבוק: איזה שיר של דילן אתם הכי מחכים לשמוע בהופעה?