(ברי סחרוף מופיע אמש במאהל מחאת הדיור בתל אביב עם "בסוף של יום" של פורטיסחרוף)
בתל אביב, כמו שהזכיר לנו ברי סחרוף, אין סתיו. אבל קיץ, ברוך השם, יש בה בלי סוף. קיץ ארוך, מתיש, אכזר. אבל הקיץ הזה מתל אביב יצאה הבשורה הגדולה של מחאת הדיור. מיוזעת, רושפת ולוהטת, חורכת את הארץ כולה. כבר 11 יום ברחובות, מדברים, צועקים, זועקים, תוהים אבל צודקים, כועסים אבל נהנים. 11א', למיטיבי לכת. וכך, באשמורת תיכונה של עוד לילה אקטיביסטי, חזרו לבסיסם כוחות המאבק, אלה מההפגנה בירושלים, אלה מהצעדה לקרית הממשלה בתל אביב, וגדי, שועל קרבות ותיק, שמספר בעיניים בורקות איך הלך כמה שעות קודם בידיים שלובות עם עוד כמה וטרנים בראש גוש שוצף לתמוך במתמחים הכורעים תחת הנטל.
כל אלה קיבלו פרס בלתי צפוי, כביר ועניו בו זמנית, בדמותו המאפירה של סחרוף, שהגיע למאהל ברוטשילד לקראת חצות, התיישב על מחצלת בינות לכמה אוהלים והזמין כמה דיירים להצטרף אליו. אפשר רק לנחש שהאקט הספונטני של הבוס הגדול של מעמד הביניים הנוכחי הגיע, בין היתר, בעקבות הדיון שהתעורר בימים האחרונים סביב מקומם של האמנים במחאה המתרחבת.
דפני ליף, למי ששכח, אמרה בהפגנה במוצ"ש ששלומי שבת היה היחיד שהסכים לבוא. עשרות מוזיקאים מוכרים הרימו גבה בקהל, הם העידו שזה לא נכון, הם הרי הציעו את עצמם, חלקם כבר היה בערי אוהלים שונים בארץ נכון והדג נחש אף יצאו במתקפה חריפה נגד אותם ראשי מהפכה מאוהבי מצלמה. אז ברי בא. לא עם הגברה ובאור יום אלא כמו שהוא, נקי מיח"צ ופוזה. תוך דקות נאספו סביב 150, אולי 200 לוחמים צרובי שמש. ברי שאל אם למישהו יש גיטרה. הוא קיבל שלוש. מישהו צעק את "Children of The "Revolution של טי רקס, קאבר שסחרוף מבצע מהימים בהם חלק מהמפגינים התלבטו לאיזו יחידה ללכת בצבא. מתבקש, לא?
עוד בנושא מחאת הדיור:
המחאה ברחבי הארץ מתרחבת - צפו בתמונות
צילמתם את ההופעה של סחרוף במאהל הדיור? שלחו לנו תמונות לפייסבוק
סחרוף התחיל לנגן. בכל פעם הוא ביצע שיר אחר שמיד הפך לטראנס של אנרגיות שהמוזיקה ליוותה אותן כמו שמיכה דקה של אופטימיות וכוח, מכניסה אנרגיות ואמביציה לכולם לעוד חודש שלם של מאבק. הוא נטף זיעה בלחות הגיהנומית, ניענע את ראשו באקסטזה, הושיט יד לבקבוק מים רק כדי לשפוך אותו על הראש. בכל רגע מישהו אחר שלח לעברו כוס בירה או בקבוק ארק. ברי לא אמר לא לאף אחד הלילה. העיניים המעריצות שנתלו בו זכו למבט מעריץ חוזר מכיוונו, לא יכולת להבחין מי באמת אוהב יותר. תחרויות של אהבה זה משהו שהיה חסר פה הרבה יותר מדי זמן.
מסביב, ותיקי הפינגווין שמבקשים משהו ממינימל קומפקט; סחים, המנצחים הגדולים של המאבק הזה, שהכירו בעל פה רק את "עוד חוזר הניגון" כי קיבלו את אוסף "עבודה עברית" לראש השנה מהעבודה, ובוגרי לילות אהבה בצמח ובמצדה שלא ישכחו את הפעם ההיא ששמעו לראשונה בהופעה את "אין קץ לילדות". יותר משעתיים ברי נתן את עצמו שם, על רצפת מעברת רוטשילד, בעיר של קיץ, כמעט סיבוב מלא של שעון לפני שביבי יציג את הספין שלו בדמות הפתרונות שהוא מציע.
אבל על ילדי המהפכה כבר אי אפשר לעבוד. רק מלחמה, אם תבוא, תחזיר אותם הביתה. אבל המלחמה היחידה שהם מוכנים לקבל כרגע היא על הבית שלהם, על החיים שלהם. חוץ מזה, הם כבר בבית. אז הם לא הולכים לשום מקום.