פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "אמא מחליפה": סמל לחברה שמזלזלת באחר

      "אמא מחליפה" היתה יכולה להיות עוד ריאליטי חביב, אבל שובה בזמן גל המחאה החברתית הופך אותה למראה מכוערת של החברה השונאת שהפכנו להיות

      הימים האחרונים בישראל מכריחים אותנו להסתכל על עצמנו מחדש, לתת דין וחשבון על מה שהפכנו להיות כחברה, על מי שהפכנו להיות כיחידים. אפשר להישאר אדישים, מלאי בוז, ולהגיף את תריסי ביתנו–מבצרנו. אבל אפשר גם לבחון את הבית מהמסד עד הטפחות, הכל כולל הכל. "אמא מחליפה" היא פורמט חביב כעיקרו שקורע קיר רביעי למה שמתרחש בבית פנימה – הבתים השונים הישראליים, על הפרוטוקולים הפנימיים והסודיים שלהם, על האמונות ועל החוקות שמשפחות כותבות ומכתיבות לעצמן ולבני ביתן.

      כמו מנה קבועה שמזמינים ממסעדה מוכרת ויציבה, אפשר לסמוך על "אמא מחליפה" שתספק לנו פחות או יותר את אותו הדבר, ובדרך כלל מבלי שנתאכזב – האמא: הציר הבסיסי עליו מושתת בית, נעקרת ממקומה ומורכבת מחדש במשפחה שרגילה לאמא מסוג אחר. לא טוב יותר ולא טוב פחות – אחר, וההתנגשויות בין הקיים לחדש אף פעם לא מאחרות להגיע. בפרק הראשון והשני של העונה החדשה של "אמא מחליפה", מחליפה ליזי אלבס ממשפחה חובבת טיולים רגליים, סנפלינג ומחנאות בארץ את מקומה של איריס פרץ ממשפחה איסטניסטית שחופשה עבורה היא נופש הכל-כלול עתיר בזבוזים ובטן גב.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      אין באף אחת מהמשפחות סובלנות לשונה מהן. מתוך "אמא מחליפה" (צילום מסך)

      תזדהו עם אלו או עם אלו, העיקר הוא דווקא בדמיון שבין שתי המשפחות, זה שכמעט סמוי מהעין כיוון שכל כך משתדלים להראות לנו את המקומות בהם היקומים השונים המיוצגים בכל פרק מתנגשים עד לכדי ניצוצות. במשפחת פרץ מוכרחים לגהץ את הבגדים לפני ואחרי כניסתם למזוודה, במשפחת אלבס כולם מוכרחים ליהנות מרכיבה על גמלים. לכל אחת מהן יש 'עשה' ואל תעשה', כל אחת מהן משוכנעת שהיא הצדק המוחלט, ואין באף אחת מהמשפחות שום סובלנות לשונה מהן.

      הדבר הבולט ביותר לעין הוא ההתנשאות, הצדקנות והזלזול בכל גורם זר, שנתפס מיידית כזיהום במערכת הסטרילית המשפחתית. מעניין לראות עד כמה ההתנהלות הטבעית לכל משפחה באשר היא, הופכת להיות רובוטית ומתוכנתת כמעט, ומעוררת חוסר נוחות בצופה – משפחת פרץ מאלצת את ליזי להחליק את שיערה המתולתל ומצופה ממנה לעמוד ולגהץ את בגדי כל בני הבית "כמו שאמא עושה"; היא מתבקשת לשטוף את הידיים, והתנהלותה הטבעית עם הטבע וחיות נתפסת כדוחה ומגעילה בעיני האב והילדים למשפחת פרץ.

      מהעבר השני המצב לא טוב יותר – איריס שלא מורגלת בחיים כאשתו של מדריך טיולים חסר מורא ומחובר לאדמה, סופגת הקנטות בלתי נדלות, וכשהפחד מכריע אותה, היא ננזפת על ידי שארלי אב המשפחה כאילו היתה ילדה קטנה וסוררת - "לא, אל תשחקי אותה בת יענה עכשיו".

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      כשהאחר מתקרב אליך יש למהר ולהעמידו על מקומו פן ישפיע עליך מאורח חייו הנלוז. מתוך "אמא מחליפה" (צילום מסך)

      כשמגיע תורן של האמהות להרביץ את תורתן הפרטית במשפחות המארחות, הדבר מנוצל רק להתחשבנויות, לנקמה ולשמחה לאיד. גם הסוף המפוייס-ערוך לא משכנע באמת, והמסקנה מעוררת שאט נפש: כל אחד עושה לביתו, כל אחד מסתובב בתחושת שביעות רצון עצמית לא מוצדקת וזלזול מובנה באחר שמועבר לדור שאחריו. למי אכפת בעצם אם אלו אוהבים להתפלש באבק הטבע או אלו להתפלש בחשבוניות כרטיסי אשראי – הכל בדיוק אותו דבר, והשוני הוא רק על פני השטח. הדמיון הוא בצרות המוחין, בקיפאון הנפש, ובפחד שלא לצאת פראייר.

      אז הנה החדשות, ועיקרן תחילה – כבר יצאנו פראיירים, ועשינו את זה לגמרי לבד, ולגמרי בעצמנו. יצרנו מקדשי מעט שבהם מטיפים שכל מי שעומד בחוץ מגעיל ממך, טיפש ממך, ויש להיזהר ולחשוד בו, וכשהאחר מתקרב אליך יש למהר ולהעמידו על מקומו פן ישפיע עליך מאורח חייו הנלוז.

      כנראה שאם היה מוקרן הפרק הראשון של "אמא מחליפה" לפני שלושה או ארבעה שבועות, כל הקריאה שלו היתה אחרת לחלוטין. אולי היה בולט פחות עד כמה שהמעמד הבינוני בישראל מתנהג באדנות זה כלפי זה, עד כמה שהפך להיות חסר סובלנות או חמלה. בזמן שהמחאה גורפת אחוזי תמיכה היסטריים והפכה למעין קונצנזוס בציבור‬, ‫כדאי להסתכל על "אמא מחליפה" ולהסביר לעצמנו איך הגענו למצב הזה‬.

      רבנים מצטרפים למחאת הדיור: "המאבק של כולנו"

      מחאת הדיור הוכיחה - עבדו עלינו כל השנים

      עמוס עוז על מחאת הדיור: "גל המחאה לא שייך לדור שלי"