חלק מהשקר המוסכם של הטלוויזיה הוא מציאות הפוטושופ האנשים במסך הקטן נראים טוב מאיתנו, גרים בבתים יפים משלנו, בעלי חיי מין סוערים משלנו, ואין להם יום שיער רע אף פעם. זה חלק מהדיל שלמדנו לאהוב לפחות עד לפריצת גל הסדרות בגובה העיניים שחשפו את השקר והביאו לקדמת הבמה את המביך, הלא פוטוגני, והמיוזע, מבלי לעשות לו טיפול מייק-אובר בסוף שיתקן את הרושם המציאותי ויפייס את הצופה בקצת גלאם מצועצע.
המובילים את הקו הלא מגוהץ הזה הם ריקי ג'רווייס ("המשרד", "ניצבים") ולואי סי. קיי שעושים זאת מעבר לים ולקחו עד לקיצוניות את המבוכה והחשיפה, אבל גם "רמזור" (להבדיל, כן?) למשל, היא סדרה שכזו עובדת על נוסחת "תסתכלו עליהם ותראו את עצמכם"; וגם "גבוה וגרינבאום" החדשה, שכבר נמכרה בזריזות לרשת ABC האמריקאית, מציגה לצופה בבית מציאות שאפשר לקנות מבלי להיחנק מהפער בין המסמן למסומן.
"גבוה וגרינבאום" סובבת שני גיבורים עם אפיל קצת לוזרי גבוה (רועי אדר, אחיו של דניאל יוצר ובמאי הסדרה, ובנו של המסעדן רפי אדר), וגרינבאום (רן אפלברג שגם יצר ותיסרט) הם בעלי משרד לסרטונים מביכים לבר מצווה וחתונות, שמעבירים את זמנם בזיונים מהצד גבוה, וחלומות על קולנוע אמיתי גרינבאום. בין לבין הם מנהלים את המשרד הכושל, עסוקים במערכות היחסים הלא תפקודיות שלהם, וערבים זה לזה נגד העולם והנשים שלהם. גבוה הוא מין סקסי עקמומי-נכלולי, באופן שמתחשק לסטור לו ולנשק אותו בו זמנית; גרינבאום הוא נשמה רכה שלא מסוגל שלא לרצות את הסביבה, והכל די נדפק לו בחייו הפרטיים.
מעבר לזה שמרענן לצפות בגיבורים שרחוקים מלהיות מושלמים או מתוקתקים, ל"גבוה וגרינבאום" יש איזה פוטנציאל עמום-עדיין להפוך בהמשך לסדרת קאלט, נוסח "שוטטות" או "אחד העם 1" שזכו למרבית החיבה אליהן דוקא כשירדו מהמסך. כרגע אפשר לזהות ב"גבוה וגרינבאום" בעיקר רגעים מבדרים, הבהובים של הברקות קטנות, ונסיון מוערך לייצר שפה קומית מקורית שלא מתבססת על חיקוי מדולל של סדרות שהצליחו קודם לכן.
מהפרק הראשון עדיין לא ברור בהכרח לאיזה כיוון עוד תתפתח הסדרה, ואיך בדיוק מצופה מאיתנו להגיב לה, והיא לא עושה מאמץ מיוחד להסביר את עצמה. אם זה מכיוון שהיוצרים מספיק בטוחים בעצמם ובבייבי שלהם שנלמד להכיר ולאהוב אותם בהמשך, כי פשוט אי אפשר יהיה שלא הרי שזה הימור אמיץ, ומגיעה להם כל ההערכה. בשביל שזה יקרה, "גבוה וגרינבאום" תצטרך להיות יותר מכמה רגעים מדוייקים וכמה שחקנים חינניים שמדברים בגובה העיניים.
מכיוון שיש יותר מדי סדרות "קומיות" על המסך שלנו, ומעט מדי מהן לא מעוררות רצון לגרגר סכיני גילוח אחרי הצפייה בהן עדיף לתת ל"גבוה וגרינבאום" צ'אנס ולקוות מכל הלב שהיא עוד תקיים.