עבור רבים, סרטוני הרשת הכי מפורסמים של פרי פארל - סולן ג'יינז אדיקשן ואייקון רוק אמריקאי כבר 25 שנה - בקושי קשורים למוזיקה. כלומר, כן רואים אותו שר, אבל במקום המנון רוקנרול בגופיה, פרי פארל חוזר לשמו האמיתי, פרץ ברנשטיין, ומזמר "הבה נגילה". לפעמים זה בהופעה במהלך "Chip Away", לפעמים זה באירוע צדקה למען ישראל ולפעמים, כמו שהוא מספר, זה בשולחן עם המשפחה. בסוף, פרי פארל, שאף הוציא אלבום סולו המושפע מטקסטים מהקבלה, הוא לא פחות "הבה נגילה" מהשורות המיתולוגיות שעשה עם רד הוט צ'ילי פפרז.
לכן, לא פלא שהגעתו לישראל עם ג'יינז אדיקשן במסגרת פסטיבל פיק.ניק 2011 (גני התערוכה בתל אביב, 1 בספטמבר), הקפיצה את תומכי החרם מצד אחד ואת יהודי הרוקנרול, כשכל אחד מושך לצד שלו: אם פרי "הבה נגילה" פארל יחרים את ישראל, יהיה זה הישג עצום למאבק בלגיטימיות התרבותית של ישראל; אם יגיע, זו תהיה סגירת מעגל נפלאה לרוקר הפרו-ישראלי הכמעט אחרון.
לקח לפארל כשעה מרגע פרסום ההופעה כדי להבין את הסיפור הזה. הוא החליט להשתמש בפייסבוק שלו כדי להגיד משהו בטון כללי, שהתפרש רע על ידי שני הצדדים. את הפלסטינים כינה פסיכים ואת הישראלים משוגעים. אחרי שעתיים התנצל.
עכשיו, בראיון בלעדי לוואלה! תרבות, הוא מתעקש להסביר: "אני יודע שהרבה כעסו עליי, לא בצדק", הוא אומר. "אני אוהב את ישראל וגאה בה, אני יודע שיש כאן עוד הרבה מכשולים עד שהמקום יוכל להתנהל באופן שקט ורגוע, אבל אני מאמין שהדור שלנו יכול להביא את השלום. תאר לך, אנחנו נהיה אלה שישימו סוף למלחמות! זה לא מדהים? אנחנו נהיה אלה שיסיימו את הסבל הנוראי שיש במקום הזה, בזכות האמונה שלילדים שלנו מגיעים חיים טובים יותר. אני באמת מאמין שזה יכול לקרות".
אתה באמת חושב שהפלסטינים פסיכים?
"מה שרציתי להגיד הוא שאני רואה כל כך הרבה סבל מיותר באזור הזה שהלב שלי נשבר. אני חי באמריקה, אבל אני יהודי, אבותיי יהודים ואני חש קרבה גדולה מאד לאחים שלי בישראל. עם זאת, כאמריקאי, אני עובד עם מוסלמים ואנשים מכל הדתות ואנחנו מסתדרים, אנחנו מתפרנסים וחיים זה לצד זה כדי לאפשר לעצמנו עתיד טוב יותר ומאושר יותר. המצב בישראל, שבו כל הזמן נלחמים אחד בשני, פשוט מעציב אותי ורציתי לבטא את מה שחשבתי. רגע, אנשים חשבו שאני נגד ישראל?"
האמת היא שהרוב חשבו ההיפך.
"אה, טוב מאד. ישראל לא אשמה במצב לבדה והדברים הרבה יותר מסובכים ממה שהם נראים לרוב האנשים. אני, כהומניסט, כאדם שאכפת לו ממצבם של בני אדם אחרים, פשוט רוצה לסיים את הסבל. האם יש לי את הפיתרון? לא בטוח, אבל אני קודם כל יודע שמסיבה טובה אף פעם לא מזיקה. אני יודע שהקהל שיבוא להופעה הוא לא הבעיה".
פארל הוא לא מוזיקאי רגיל ולא אדם רגיל, בשום צורה. אדם רגיל לא חווה התאבדות של אימא בגיל 3, מעבר מהקן של ניו יורק למיאמי, והופך רגע לפני גיל 30 מכישלון בשם פרץ ברנשטיין לרוקסטאר עם השם הכריזמטי פרי פארל, ולחלק מאחת התקופות המרתקות של הרוקנרול. לכל אורך הדרך, פארל דבק בדואליות שבין הרוח היהודית, שאליה תמיד היה קשור, לבין האנטיתזה שמייצג הרוקנרול בחייו, זה שהתגלם בג'יינז וגם בהרכב מאוחר יותר כמו פורנו פור פיירוז ובפרויקט המעט מוזר שלו ושל אשתו אתי לו, "Satelite Party". הקונפליקט הזה, כפי שיעיד בהמשך, הוביל אותו לתהומות קשים בחייו, אבל נדמה שככל שזיכרון המשפחה המדמם שלו קינן במוחו, כך הבין שיהיה חייב לסגור מעגל ולנוח.
אבל לפני כן, הוא היה חייב לנסות הכל, במיוחד אחרי תהליך ההבשלה שעבר עם ג'יינז אדיקשן בהופעות הפרועות בלוס אנג'לס של אמצע האייטיז ועד הפיכתם לגדולים באמת רק באלבום השלישי, "Ritual De Lo Habitual", שהיה גם זה שפירק אותם. "לא ידענו בכלל איך לחלוק את ההצלחה שלנו", מספר פארל על היחסים עם סטיבן פרקינס ודייב נבארו, שהיו שותפים לשני האיחודים של הלהקה וגם על אריק אייברי, היחיד שסירב לשוב ולשתף פעולה עם פארל. "אנשים קינאו אחד בשני וחשבו שכל אחד נושא בנטל בשביל האחר. לא הבנו בכלל את המשמעות של מה שאנחנו עושים".
תסביר.
"אני באופן אישי לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, כי לא מצאתי את מקומי. אמנותית, למשל, אף פעם לא הרגשתי חלק מתרבות הפופ, למרות שג'יינז הצליחה מאוד. אבל אם אנחנו מצליחים מאד האם אני שייך למחלקת הרוקנרול בחנות הדיסקים? האם אני חלק מתרבות המצעדים? גם לא הבנתי מה זה להיות דמות ציבורית, כזו שלא יכולה להתמסטל בשקט מבלי שיעקבו אחרי כל צעד שלה. שנאתי את זה שלא יכולתי להתמסטל מבלי להיות אחראי על מעשיי, כמו שרבים מבני גילי עשו".
אבל אתה לא רק התמסטלת. היית מכור לסמים, גם אחרי שג'יינז התפרקה ב-1992.
"זה נכון. הסמים עשו אותי אדם נוראי. הם הביאו אותי למקום מסוכן מאד, שלא צריך להסתכל על איימי וויינהאוס כדי להבין לאן הוא מוביל. המתחים בלהקה והסמים שצרכנו היו שילוב קטלני מאוד, שאני שמח מאוד שיצאנו ממנו. גם בזכות זה, אני וחברים אחרים בלהקה גם מוזיקאים טובים יותר, אבל הכי חשוב אנשים טובים יותר".
מה היתה נקודת המפנה שלך, זו שאמרת אחריה "אני לא חוזר לשם"?
"קרו שני דברים מרכזיים: האחד, פשוט שנאתי את עצמי. אנשים שלוקחים סמים מספרים על איזושהי חוויית התעלות שלפעמים מגיעה לגן עדן ולפעמים לגיהינום. אני הגעתי לגיהינום, אבל תוך תחושת הידרדרות קשה, שהובילה אותי להזיות קשות ומחשבות לא קלות על עצמי, על האמנות שלי ועל המקום שלי בעולם. הדבר השני שקרה היה הילדים שלי. בסופו של דבר, הבנתי שאני רוצה להיות איש משפחה למופת, אדם שילדיו יהיו גאים בו".
לפני שהפך לאדם שקונה כוסות עם כיתובי "האבא הטוב בעולם", פרי פארל לא שוכח את הימים היפים של הלבד והביחד, הלבד מהמחויבויות והביחד עם כל מה שזז. "1991 היתה שנה אדירה, בהחלט מה שעושים ממנה", הוא מסביר. "אנשים טובים ובעיקר מבנה כלכלי שאפשר לכל אלה לפרוח במסגרת של הופעות ופסטיבלים, כמו לולהפאלוזה שייסדתי ונתן צ'אנס להמון מוזיקאים מעולים כמו ניין אינץ' ניילז. בניגוד להיום, אמנים אז יצרו ואנשים קנו את יצירתם וגם דברים כמו הופעות לא נוהלו על ידי תאגידי ענק, מה שאפשר לכולנו ליהנות. חוץ מזה, היינו עבריינים שעשו מוזיקה. זה היה דווקא רעיון לא רע לתת לפרחחים כמונו לעשות רעש".
פרחחים כמו קורט קוביין?
"פגשתי אותו כמה פעמים בנסיבות מאוד מוזרות".
מה זה נסיבות מוזרות?
"עזוב, לא רוצה להרחיב על זה. בחור נחמד. נחמד מאוד".
ועכשיו? פחות מעניין?
"לא לא, להיפך. אתה תתפלא, אבל תוך חמש שנים תהיה פה תקופה מוזיקלית כמו שנת 1991. אתה תראה שלצד להקות מעולות שפועלות בעולם שירותים חדשים שיאפשרו מודלים של רווח כלכלי לאמנים ובאמת שיהיה שמח. אגב, ג'יינז אדיקשן תהיה שם. בלי ספק, זה לא יילך בלעדינו".
בהופעות הנוכחיות של ג'יינז אדיקשן, פארל, נבארו ופרקינס נראים שוב כמו הלהקה ההיא שהוציאה לאנשים את העיניים מהחורים בגלל היחס שלהם לרוק, דיסטורשן, קול גבוה, סקס וסמים. הצפייה בהם מבצעים את "Whores" ואפילו את "Just Because" המעולה שהיה סמל הקאמבק שלהם באלבום "Strays" מ-2003, מעלה את הציפיות לקראת הופעתם כאן, בעיקר בגלל שנראה שהקהל הישראלי צריך שמישהו ייתן לו בראש. אלא שבעוד על הבמה ג'יינז אדיקשן ממשיכים בדיוק מאיפה שהפסיקו לאורך השנים, מאחורי הקלעים, נראה שפרץ ברנשטיין גבר על פרי פארל, או שלפחות שניהם חיים בהרמוניה מסוימת, בוודאי אחרי נישואיו לאתי, אשתו (שהיא גם כוכבת ריאליטי משעשע בשם "נשות הרוק") ואם ילדיו עמם הוא מתכוון להגיע לישראל.
"יש שני סוגי גברים בעולם", הוא אומר. "אלו שאכפת להם עם כמה נשים הם שכבו ושיהיו הכי יפות ומושכות ושיתחלפו כמה שיותר; ויש את אלו שמחפשים רק את האישה האחת שתתן להם את הילדים שהוא רוצה ושאיתם הוא ירגיש בנוח, בבית. בשלב מסוים, הפסיק להיות אכפת לי כמה נשים זיינתי. כל מה שרציתי הוא להגיע לחג החנוכה ולשלוח כרטיסי ברכה שעליהם מודפסים אני, אשתי והילדים שלי וכולנו נראים כמו משפחה יהודית גאה ומאושרת ששרה הבה נגילה".
ג'יינז אדיקשן בהופעה: מי צריך חידושים?