"כוכב הקופים: המרד" - אחד הסרטים הטובים של הקיץ

בימים שבהם צנח האגו הבריטי לרמות שפל חדשות, תושבי המדינה שעולה בלהבות יכולים לכל הפחות להתנחם בדבר אחד: בני עמם הם אלה ששידרגו את החמסין ההוליוודי.

וכך, שני להיטי הקיץ האמריקאים הטובים ביותר של השנה נעשו בידי במאים בריטים: "אקס-מן: ההתחלה" של מתיו ווהן, שזכינו להתענג עליו בתחילת העונה, ו"כוכב הקופים: המרד" של רופרט וויאט שהגיע לאקרנים בסוף השבוע האחרון ומציב לו תחרות על תואר הסרט הגדול של השרב.

יש גם שתי נקודות דמיון נוספות בין שני הקולנוענים ובין סרטיהם: ראשית, גם ווהן וגם וויאט החלו את דרכם ביצירת מותחני פעולה זולים ומחוספסים אך משובחים – "Layer Cake" במקרה של ווהן, "The Escapist" אצל וויאט. ההתחשלות הזו טיפחה אצלם מיומנות יעילה, חדה ועניינת, ובבואם להוליווד סייעה להם להימנע מן הבומבסטיות הילדותית המאפיינת בימינו יוצרים אמריקאים של להיטים מסחריים.

נוסף לכך, הן על ווהן והן על וויאט הוטלה אותה משימה: להתניע מחדש סדרת סרטים מפוארת שנקלעה למשבר, ולעשות זאת דרך מה שמכונה בעגה המקצועית "פריקוול" – פרק חדש בסדרה, החוזר אחורה ומציג לנו את מה שקדם להתרחשויות המוכרות לנו.

וכך, ווהן הסביר ב"אקס-מן: ההתחלה" כיצד הפכו מגנטו ופרופסור אקס מאחים בנפש לאויבים. וויאט, מצדו, מבהיר בסרט זה כיצד החלו הקופים להשתלט על כדור הארץ ומדוע הגענו למצב שבו צ'רלטון הסטון נאלץ להתבונן בפסל החירות ולהבין שהאנושות הוכנעה בידי להק אוכלי בננות.

ההסבר, כנהוג בהוליווד, מפנה את האצבע לשאפתנות האנושית היהירה ולקדמה טכנולוגית חסרת רסן. מתברר כי כל זה קרה באשמת מדען בשם וויל (ג'יימס פרנקו), שערך שורה של ניסויים בקופים.

כוונותיו של וויל טובות, אבל כולנו הרי יודעים לאן כוונות שכאלה מובילות, וזה גם מה שקורה הפעם. סיזר, הקוף שוויל פורש עליו את חסותו, מפתח תבונה חריגה למינו, דבר המאפשר לו לקלוט כי בני האדם מדכאים אותו ואת חבריו. חשוב מכך, הוא מבין שאין שום סיבה שאנשים ימשיכו לנהוג בצורה הזו, ושיש לקופים דרך להתעלות עליהם. עכשיו נותר לו רק להפיץ את הבשורה.

בהתאם לעלילה זו, השתלשות העניינים שפורש "כוכב הקופים: המרד" אינה מפתיעה או מקורית במיוחד, אבל הדרך שבה וויאט מציג אותה היא בהחלט כזו. למעשה, לפנינו אחד מאותם סרטים נדירים שבהם מן הדקות הראשונות ברור לך שאתה בידיים טובות, והבמאי עוצר את נשימתך כבר בתחילה ולא משחרר את הלפיתה מגרונך עד הסוף.

נכון, לא הכל שלם ב"כוכב הקופים: המרד", אבל הבימוי שלו מושלם: וויאט יוצר כאן אקשן ברמה הגבוהה ביותר, ובטח כמה ליגות מעל מה שהורגלנו אליו בסרטי הקיץ. הוא משתמש בשפה קולנועית קולחת ומשכנעת, מרים קרבות ומרדפים סוחפים ומפגין יצירתיות בלי להתחכם לרגע. בכלל, הדייקנות היא המעלה הגדולה ביותר שלו: הוא לא מהסס להרים את הדרמה ואת המתח לגבהים, אבל עושה זאת בלי טיפה של יומרה או של התחכמות מיותרת. טאק-טאק-טאק! הכל אצלו מתקתק וזורם, כמו שהיו מביימים סרטי אקשן פעם, רק בהבדל אחד: לרשותו של וויאט עמדו כאן האמצעים הטכנולוגיים המשוכללים ביותר.

והו, איזה טכנולוגיה מופלאה יש ב"כוכב הקופים: המרד". בעצם, מדובר בלא פחות מציון דרך בהיסטוריה של הקולנוע, כזה שבדיוק כמו ב"פארק היורה", בזמנו, גורם לך להסתכל על המסך ולהגיד "וואו, איך הם עשו את זה?".

הסיבה לכך היא שהסרט מרים לגבהים חדשים את טכניקת לכידת התנועה, זו שכבר היתה בעבר שיטת העבודה ב"שר הטבעות", ב"קינג קונג" של פיטר ג'קסון וב"אווטאר" של ג'יימס קמרון. וכך, הפעם הסרט לא נדרש להתמודד עם מגבלות השימוש בקופים מאולפים או בכאלה שהם יצירי מחשב מוחלטים, אלא נעזר בטכניקה המתקדמת כדי להשתמש בשחקנים בשר ודם ובכל זאת לגרום להם להיראות כמו קופים.

הסרט יוצא מורווח מכל הכיוונים: ראשית, הודות לטכנולוגיה המלוטשת אנו משתכנעים מעל לכל ספק כי מי שאנו רואים לנגד עינינו הם באמת ובתמים קופים בני קופים. נוסף לכך, בזכות השחקנים שמיטיבים לגלם אותם, מתהדרים הקופים הללו בדקויות של תנועה ובקשת של הבעות פנים.

יותר מכל, מי שסוגר מחדש את הפער בין הקוף לאדם הוא אנדי סירקיס, מי שגילם את גולום ב"שר הטבעות" ואת הקוף הענק ב"קינג קונג", וכאן נכנס לעורו של סיזר ומביא לידי שיא חדש את אמנות המשחק בטכניקת לכידת התנועה. "כוכב הקופים: המרד" ייחודי גם בכך שהוא מתאר את כל המתרחש מבעד לעיניה של החיה, והודות לסירקיס זו מתגלה כנקודת מבט בוגרת, נבונה ורגישה יותר מכל תצפית אנושית בזמן האחרון.

הדינמיקה המשפחתית שמפתח סיזר עם וויל ועם אביו ג'ון לית'גו), הכריזמה הסמכותית שבה הוא מנווט את בני מינו, ההבנה שלו שכדי להשיג את מטרותיו עליו לכבוש את חמלתו ולפתח כוחניות וגם החשיבות שהוא מייחס למושגים כמו בית וחופש – כל אלה הופכים את הקוף לאחת הדמויות המרתקות והמרשימות שנראו זה מכבר על המסך הגדול. קחו את קפטן אמריקה, חברו אותו לגרין לנטרן והכפילו אותם בכל הדרדסים כולם ולא תגיעו לקצה קליפת הבננה שסיזר יכול להשליך בבוז על מתחריו.

יש באופי הכה מרשים של סיזר גם משהו בעייתי. הוא יוצר הזדהות מלאה עם דמותו, ובכך גורם לבלבול רגשי אצל הצופים האנושיים: הלב אומר להם להזדהות עם הקופים, אבל בסך הכל הם האויבים של בני מיננו, ולפיכך אנו אומרים לעצמנו שאם נעודד את הצד שלהם במלחמה ונתמוך במטרותיו הרי שבסיכומו של דבר נחלום על הימים שבהם גרנו במאהלים ברוטשילד.

אם כך, הטובים בסרט הם בעצם הרעים והרעים שבו הם למעשה הטובים, כך שהקהל לא ממש יודע עם מי להזדהות ומתי להריע. זה מחליש מהעוצמה הרגשית של הסרט, אבל זה גם מעצים את מידת העניין והמורכבות שלו.

וכך, סרט זה מצעיד את הסדרה לקדמה בכל הקשור לטכניקה הקולנועית, אך שומר על המסורת האלגורית שלה. אחרי הכל, "כוכב הקופים" המקורי הרי נועד מלכתחילה להיות משל על מאזני כוחות בחברה.

בזמנו, בשנות השישים, "כוכב הקופים" התייחס לדיכוי השחורים בידי הלבנים בארצות הברית. עתה, כשיש נשיא אפרו-אמריקאי בלשכה הסגלגלה, האלגוריה הזו נראית קצת רלוונטית פחות, אבל הרי לא חסרים מיעוטים מקופחים אחרים בארצות הברית וברחבי העולם. כך, למשל, אפשר להשליך את ההתרחשויות ב"כוכב הקופים: המרד", לפחות על שתי סוגיות אקטואליות מן המציאות הישראלית, וסביר להניח כי גם בכל מדינה אחרת ימצאו הצופים למה להמשיל את ההתקוממות שכאן.

אם כך, בדיוק כמו ווהן ב"אקס-מן: ההתחלה", גם וויאט יצר כאן סרט שהוא גם מהנה וגם מעורר מחשבה. עם זאת, כמו במקרה של פנטזיית המוטנטים, גם פה מתעוררת אותה קובלנה: התחושה שגם אם העבודה שלו היתה ללא דופי, הבמאי בכל זאת היה יכול להוסיף לה משהו.

מה בדיוק חסר כאן? אולי עוד כמה נקודות למחשבה באלגוריה, אולי עוד רובד לדמות שמגלם פרנקו, אולי ביקורת מפותחת יותר על עולם המדע, אולי עוד קצת דינמיקה בין הקופים, ובעיקר עוד אקשן בסיום, שכן בסופו של הסרט נוצרת תחושה מוזרה שהוא נקטע באמצע בחופזה, כמו דייט מוצלח שבסיכומו אומרים "טוב טוב, בוא נשאיר גם משהו לפעם הבאה".

כמו ב"אקס-מן: ההתחלה", גם כאן מקורה של התחושה הזו טמון בכך שהסרט הזה, מושקע ככל שיהיה, הוא בסך הכל רק ההתחלה – פרק מקדים לקראת פרק המשך נוסף ומכניס עוד יותר, שבו יגיע הקרב האמיתי בין הקופים לבני האדם. זה מאפיין לאחת הרעות החולות של הוליווד העכשווית, שבה הסרטים עצמם הפכו לטריילרים.

אבל אם כבר צריך להסתפק בקדימונים, אז הלוואי שכולם יהיו מספקים כמו "כוכב הקופים: המרד", והוא לא משאיר טעם מר בפה אלא בעיקר הרבה תיאבון לקראת הצפייה בפרק הבא. הקופים, כפי שהוכח בסרט זה, כבר מוכנים למלחמה. אחרי כל מה שהמין האנושי עולל לעצמו בימים האחרונים באנגליה ובשאר העולם, די ברור שאין לנו סיכוי נגדם.

איפה ומתי רואים את "כוכב הקופים: המרד"?

ג'יימס פרנקו בראיון בלעדי לוואלה! תרבות

פרידה פינטו, כוכבת הסרט, בראיון בלעדי לוואלה! תרבות