אמנם באיחור של שבוע לפחות, ואחרי בדיקת טמפרטורת הרתיחה של המחאה "ארץ נהדרת" מתגייסת. ולא סתם מתגייסת, יוצרת את קמפיין הבחירות הכי נלהב ומושקע שהיה אי פעם לאיזושהי מפלגה ישראלית. ורק כדי שיהיה ברור בבחירות הקרובות (אולי קרובות מהצפוי), תהיה נציגות מפלגתית למרד האזרחי שהתעורר ברחובות לפני חודש. התוכנית הערב של "ארץ נהדרת" היתה רק הפרומו של מפלגת "ב' זה אוהל".
מחאת האוהלים, או מחאת הדיור, או המחאה החברתית שעוד לא החליטו באיזה שם אחיד לקרוא לה למבצע הצבאי שיהיה פה בספטמבר זה בחיים לא היה קורה זכתה כבר ללא מעט תמיכה: אמנים ציירו, מוזיקאים שרו, התקשורת חייכה, שלמה ארצי עשה לה אנשלו?ס.
אבל זה עדיין לא היה לנו היהלום של קשת, אש התמיד של מדורת השבט, חזרה בחריקת גלגלים היסטרית מהפגרה, ואפילו ויתרה על הקאסט המלא של הצוות הרגיל כדי להפגין נוכחות. את הצלעות הנשיות שנעדרו מילאו עם ליאת הר לב שהושאלה מ"רמזור" (ועשתה עבודה לא רעה בכלל); אפילו התפשרו על חיקוי לא טוב של שלמה ארצי בדמות טל פרידמן שאינו ליהוק מתאים לתפקיד - העיקר להיות במקום הנכון ובזמן הנכון.
"ארץ נהדרת" כבר מזמן יצאה מהארון הפוליטי; למרות שבימיה הראשונים שווקה ונתפסה כתוכנית סאטירה מוצלחת לכל משפחה ולכל המשפחה, ולמרות שחטפו ממנה על הראש גם מימין וגם משמאל, התברר עם העונות שכשאומרים "ארץ נהדרת" מתכוונים למשהו מסויים מאוד. ולא, הארץ הנהדרת הזו אינה כוללת את איווט ליברמן, או את רוווווחל ודומותיה. אולי לגמרי בצדק, אבל בכל זאת זה לא אותו מוצר משפחתי לא קונטרוברסלי שהחל ב-2003 ולגלג בחביבות יחסית על אומלטה ועל פקאצות טינאייג'ריות.
התוכנית הערב שהחלה בחיקוי של דפני ליף כמעין מהבולה מבולבלת ורכת דיבור, ואוזן בחיקוי המדויק והמוכר של ביבי נתניהו עוד העמידה את תוכנית הספיישל של "ארץ נהדרת" באיזור הבטוח יחסי של סאטירה שיורה לכל הכיוונים. עם היכנס החזיר הקפיטליסטי דמוי החזיר הירוק מ"אנגרי בירדס" נודי בנטוב (ריפרור ישיר ואמיץ שכוון לירות בבטן הרכה של נוחי דנקנר), והחיקוי המצוין וחסר הרחמים של מירי רגב (על ידי יובל סמו שהלוואי ויזכה לעוד זמן מסך), כבר היה ברור איפה אנחנו נמצאים.
הרגע הקיצוני מכל היה ככל הנראה בסיום המישדר, שם הסיר אפילו איל קיציס את טון הדיבור הקולי והאדיש הרגיל שלו, וחתם באמירה נרגשת "אנו רוצים לסיים בקרנת הסרטון שערכו אסף ומיכל שפיר ולהקדיש אותו לאנשים שיצאו לרחובות, ונתנו לנו תחושה אחרי כל כך הרבה זמן שאולי בכל זאת יש לנו ארץ נהדרת". אפילו דמעות אמפתיה של מיקי חיימוביץ' לא יכלו לייצר את אותו אפקט רגשי שקיציס נטול סרקסזם מסוגל לייצר.
כשלצד המחאה החברתיתי מתייצבת תוכנית הדגל של הישראליות ועוד מוותרת על הריחוק הסרקסטי שלה כדי לנקוט עמדה שלא משתמעת לשתי פנים, כבר ברור לכל מי שעדיין היה זקוק לשיכנוע שלא מדובר בקומץ הזוי. גם אם "ארץ נהדרת" החליטה לוותר על הסאטירה הטהורה, כדי להראות ברגליים באיזה צד היא עומדת, מדובר במהלך ראוי להערכה ואפילו מרגש.
לגבי ההמשך רק כדי שלא נאבד את ההומור העצמי, ולא נאפשר לשתן של אף אחד לעלות לו לראש כדאי לה ל"ארץ נהדרת" לחזור ולעקוץ במקומות הנכונים את כל מי שראוי לבעיטה קטנה שתחזיר אותו למקום הנכון. עד אז העם דורש צדק חברתי, וש"ארץ נהדרת" תחזיר את אסי כהן.
"ארץ נהדרת" בלי אסי כהן פחות נהדרת
"ארץ נהדרת" סוגרת עונה שמינית ועדיין על הגובה
נהניתם מהספיישל של "ארץ נהדרת"? דברו איתנו בפייסבוק