מהרבה בחינות, ההופעה של ג'יינז אדיקשן בישראל ב-1 בספטמבר היא סגירת מעגל עבור סטיבן פרקינס, המתופף הוותיק והמוערך של הלהקה. את סולו התופים הראשון שלו, למשל, הוא ביצע בחגיגות הבר מצווה שלו; ההופעה עצמה תתקיים שבועיים לפני יום הולדתו ה-44, ובכלל, ג'יינז אדיקשן עבורו היא להקה יהודית של ממש.
"בראש שלי, הרבה מהמוזיקה שלנו היא בכלל יהודית", הוא מספר בראיון מיוחד לוואלה! תרבות. "פגשתי את פרי פארל בגיל 17 ואפילו גרנו ביחד. היינו שרים שירים יהודיים כל הזמן, כך שהטיול לישראל הוא מקור להתרגשות עצומה עבורי. חיכיתי לזה שנים ובשבילי זה הישג עצום שבסיבוב הזה אנחנו מגיעים לכאן. אני רק רוצה להגיע, לרקוד ולגרום לכולם לעשות את זה איתי".
לא נשאר לפרקינס הרבה מה לעשות מעבר ללרקוד. לקראת גיל 44 ואחרי יותר מ-25 שנות חברות עם גרעין הלהקה, דייב נבארו ופרי פארל, פרקינס כמו שאר החברים מבין שזה הסיבוב האחרון שלהם ברוקנרול, מה שהופך את החברות ביניהם לחזקה וקרובה בהרבה. אחרי שנים של קנאה ותחרות, כפי שהעיד פרי פארל בעצמו בראיון לוואלה! תרבות, ג'יינז אדיקשן עבור פרקינס היא בעיקר ההזדמנות לתת בראש. "הקשר בינינו הוא בלתי סביר", הוא מספר. "הוא מאד מתוח ולפעמים בעייתי באמת, אבל אנחנו צריכים לדעת לכופף את הרצונות של עצמנו בשביל הלהקה, כי לא תהיה לנו עוד הזדמנות להשפיע כמו פעם".
או שפשוט תגידו שאתם עושים את זה בשביל הכסף.
"אנחנו ממש לא עושים את זה בשביל הכסף! ג'יינז אדיקשן אף פעם לא נעלמה מהראש שלנו. אחת הסיבות שאנחנו פועלים בהרכבים צדדים, למשל, היא חוסר היכולת שלנו להיפרד בעצם מג'יינז באמת. תמיד כשאנחנו ביחד יהיה משהו מיוחד ושונה. אבל זה לא קל להיות בלהקה כל השנים. אני מפרגן ללהקות כמו מטאליקה ורד הוט צ'ילי פפרז, שלא נפרדו באמת אף פעם. מצד שני, אנחנו באמת הכי טובים".
הטון שבו פרקינס מדבר על ג'יינז אדיקשן חורך גם דרך הטלפון ממונע בוקע קולו. הוא נלהב מאד מהשירים החדשים של הלהקה לקראת אלבומם החדש,"The Great Escape Artist", אלבום אולפן ראשון מאז "Strays" שיצא ב-2003. מבחינתו, השירים החדשים לא פחות טובים מאלו שהיו באלבומים משפיעים כמו "Nothing Shocking" ואפילו "Ritual De Lo Habitual" המופתי, מהאלבומים פורצי הדרך של הגראנג' והרוק האמריקאי. "אני מאד אוהב את איך ש-20 השנים האחרונות הפכו ללא פחות חשובות מהשנים שקדמו להן", הוא אומר. "אבל תמיד אזכור שהיינו הדיו הכחול על דף ההיסטוריה של הרוק. מכרנו מיליוני אלבומים עבור מיליון אמנים אחרים שניסו לחכות אותנו. השפענו על דורות של מוזיקאים. אנשים הסתכלו עלינו לעומק והבינו אותנו. זו תחושה שאני תמיד אנסה לשחזר ואני מאמין שגם נצליח עם החומרים החדשים".
אתה באמת חושב שג'יינז אדיקשן רלוונטיים ב-2011?
"אני יודע שהרוקנרול איבד הרבה מהביטחון שלו ואנחנו מנסים להכניס אותו בחזרה. זה עידן כזה שבו אתה חייב להיות מסוכן יותר ואני מאמין שאת אותה תחושת סכנה שהבאנו לרוק בתחילת הדרך נצליח להביא גם היום, במיוחד בהופעה שהקהל הישראלי עומד לראות".
מה מפריע לך ברוקנרול של היום?
"העובדה שכולם יכולים לעשות את זה לכאורה. אנשים עושים חזרות בטלפון ול-Pאנקיסטים יש פאקינג אייפד. אייפד! ל-Pאנקיסטים! מי היה מאמין. לפחות הם לא חייבים ללוות כסף מההורים שלהם כמו שאנחנו עשינו. פאק, אני עדיין חייב להם כסף".
פסטיבל פיק.ניק 2011 - כל הפרטים
פרי פארל בראיון בלעדי לוואלה! תרבות