המחאה החברתית הגדולה אמנם נעלמה קצת מכותרות העיתונים הבוקר (רביעי) אבל אין ספק שלמקבץ האוהלים שהוקם בשדרות רוטשילד בתל אביב היתה ועדיין יש השפעה גדולה על המתרחש בארץ. אחד התחומים בהם ניכרת השפעת המחאה הוא האמנות המקומית מצעדת האמנים הפלסטיים דרך הפגנות האמנים ועד רוקדות ברחובות אבל בעיקר מושפעות יצירות האמנות עצמן.
מי שנראה כאילו יצירתו כולה עוסקת בחודש האחרון אך ורק במחאה הוא האמן זאב אנגלמאיר. לכן אי אפשר להתפלא מהתוצאה שהתקבלה כשביקשנו ממנו, כמו מאמנים נוספים אחרים, לייצר גרסה משלו לעטיפת האלבום המיתולוגי "Nevermind" של נירוונה.
"זה קורה לי לא מעט שדברים מתחברים לי", מספר אנגלמאיר, שיצר את העטיפה בעקבות בקשה של וואלה! תרבות לפרשנות שלו לעטיפת האלבום. "קמתי בבוקר והוויז'ואל שהיה לי בראש זה כריש גדול עם דגיגים שאומרים לו 'הים דורש צדק חברתי', וכשפניתם אלי זה ממש השתלב לי עם התינוק והדולר שמופיעים על עטיפת האלבום המקורית. זו עבודה שהיא לא חד- משמעית. חלק מהאנשים שראו את זה חשבו שהכוונה היא לחבר'ה של ביבי שאומרים לו את זה אבל בעצם זה יכול להיות גם מן סוג של 'זהירות! העם בעקבותיך'".
אנגלמאייר מספר כי המחאה לא משפיעה רק על נושא היצירות שלו אלא גם על אופיין. "פעם היה לי מאוד חשוב שהרזולוציה של הצילומים שאני משתמש בהם תהיה הטובה ביותר, אבל עכשיו אני מבין שחלק המשפה שמתגבשת עכשיו במאהל היא זולה ומהירה מאוד, אז כאמן אתה משתמש במה שיש לך מיד", הוא מספר.
נראה שמאוד התחברת למחאה הזו.
"מאוד מאוד, יש לי הרגשה שהייתי שם כבר כמה שנים לפני. מבחינת השפה האמנותית, החוברות שאני מוציא 'סירופ' הן ממש בשפה הזו, של מכונות צילום ומהרגע להרגע עם חומרים שאתה מוצא.
כיוון שהוא גר ליד שדרות רוטשילד אנגלמאיר שוהה הרבה במאהלים. "יש לי חברים בכמה מאהלים שונים, ולכל מאהל יש אופי משלו ואת השיחות והפרידות שלו", הוא אומר, אבל מספר כי למחאת האמנים הוא מחובר מתוך הזדהות אישית.
תמיד היית יוצר פורה, אבל מאז שהחלה המחאה מתפרסמות מדי יום מספר עבודות שלך. אתה מרגיש שהאירועים האחרונים נתנו לך דחיפה ליצירה?
"כן. קודם כל כי כאמן אתה רוצה בכל צורה לחלחל למודעות. ומעבר לזה יש כאן כל כך הרבה חומר לעבוד איתו אבסורדים, אמירות ושפה, אני תמיד מחפש שפה. ויש כאן שפה עם אמירות ושלטים וקלישאות שנעשות ממש מהר". כדוגמא מהירה הוא נזכר באוטובוס שנסע אתמול בשדרות רוטשילד "זה היה מהאוטבוסים הפתוחים ששוכרות בנות שחוגגות בת מצווה. הוא היה מלא בבלונים והן כולן צעקו 'העם דורש צדק חברתי!'. זה היה נהדר".
בכלל, נראה שאתה לא ממתין עם הפרסום של העבודות שלך עכשיו. יש חשיבות למהירות?
"מבחינת העיתוי מאוד קשה לי לחכות. 'העם דורש חברתי' זו קלישאה וכרגע אתה יכול לעבוד איתה אבל יכול להיות שבעוד שבועיים זאת כבר תהייה קלישאה חבוטה וכולם יגידו "אוי שמעתי את זה". אז אני מייצר אמנות ומיד משחרר אותה, ויש משהו שאני מאוד אוהב במידיות הזאת. עכשיו כשמדברים איתי על משהו בעוד שבועיים זה נשמע לי כאילו בעוד חודשיים".
לפני שאנגלמאיר מסיים את השיחה הוא מספר על היצירה הבאה שלו. מדובר בעבודה המשלבת צילום של צעירה שבדית מקטלוג משנות ה-70, נערה אמריקאית ותמונות של סושי מחוברת משלוחים. "אני אשים אותן במאהל, עם סושי. זה יהיה מגוחך, זה יראה לא אמיתי וטוב שככך זה יקצין את המופרכות של המציאות".