"איפה הפוליטיקה נגמרת והאדם מתחיל זו תמיד שאלה גדולה", אמר אחר הצהריים (רביעי) הבמאי ערן קולירין ("ביקור התזמורת") בתגובה לשאלה במסיבת עיתונאים שנערכה לקראת הקרנת סרטו החדש "ההתחלפות" בפסטיבל ונציה. טרם התקבלו ביקורות רשמיות בעקבות הקרנת הבכורה של הסרט, אולם מתגובות ראשונות שצצות ברשת ניתן לחוש כי מדובר בסרט מיוחד, שנוגע בך עמוקות, או חולף מעליך.
"אני חושב שלפעמים בניינים, ארכיטקטורה ותנועה מספרים משהו עמוק על האדם בארצו ועל המרחב שלו ואיך המרחב שלו מרגיש, וזו אולי תחושה פנימית שנחה מתחת לכל הפוליטיקה", המשיך קולירין ואמר. "אני חושב שזה מה שהאמנות מתמודדת איתו בסופו של היום. ואולי זו הסיבה שאנחנו באים לראות אמנות, כי היא אומרת לנו משהו על הזרמים התחתיים הללו. אז אני לא רואה את זה כאלגורי, אני מנסה לראות מה אני מרגיש, ומה שאני מרגיש מורכב מהפוליטיקה שלי ומהאישי שלי, ומהאישי הפוליטי שלי וזה שם בשבילך לחשוב מה שאלגורי ומה שלא אלגורי, ואני מרוצה מכל פרשנות".
"היתה לי הרגשה טובה, אנשים קיבלו את הסרט יפה, מחאו כפיים בסוף", אמר קולירין בהקלה לאחר ההקרנה בשיחה עם וואלה! תרבות. "התחושה היא כיף, תענוג. כאילו משהו ירד, יצא החוצה בדרך לעולם ואוהבים אותו והכל בסדר. כיף ללכת ולראות את הסרט בהקרנה הזו באולם גדול מול הקהל ולקבל תגובות טובות מאנשי קולנוע".
הסרט מגולל את סיפורו של אדם השב לביתו ביום אחד בשעה לא צפויה ומתחיל להתבונן ולבחון את חייו מחדש, כשהוא מוצא לו שותף להרפתקאות משונות. אל קולירין הצטרפו לונציה גם כוכבי הסרט רותם קינן, שרון טל ודב נבון, שמתחרים גם הם בקטגוריות לשחקנים הראשיים ושחקני המשנה.
קולירין סיפר כי ההשראה לסרטו החדש באה בעקבות הצלחת סרטו הקודם, "ביקור התזמורת": "קורה משהו מוזר כשאתה מגיע לדבר הזה שנקרא הצלחה עם סרטים, אתה מתחיל לנסוע ממקום למקום בערך כשנה, במקומות כאלה או במקומות מוזרים בהם אין לך הקשר, ואתה מקבל מעין ריקנות נחמדה ומוזרה בתוכך שגדלה. אתה מתחיל להסתכל על דברים, אתה תמיד בדרך ממקום למקום ואתה לא באמת עושה משהו, אז אתה זוכה להסתכל הרבה, ולא כאילו אתה מטייל בסין ורואה את החומה הגדולה, אתה מטייל ממלון למלון, אז אתה מסתכל הרבה על שולחנות, כסאות, רצפות ותקרות. ופתאום יש עולם שלם שנפתח בפניך. והייתה לי הרגשה כזו, ורציתי לחקור את הריקנות הזו, את תחושת האיבוד שחשתי.
אחרי הצלחת "ביקור התזמורת" הרגשתי שהופקד בידי משהו, הופקד בידי האמון של הרבה אנשים שאהבו אותו והרגשתי שהדרך היחידה לא להיות שרלטן שימכור את אותו הסיפור שוב, עלי לחקור משהו, עליי להטיל ספק במה שעשיתי, להציב סימן שאלה לקולנוע, למה שעשיתי בקולנוע. והרגשתי שזו הדרך היחידה להיות כן, ובאופן מסוים להחזיר משהו מהאמון שהובע בי. והדרך לעשות זאת מבחינתי הייתה פשוט להטיל ספק. זה במובן מסוים סרט על ספק והאפשרות של חופש".
בהמשך הודה קולירין בחיוך כי הוא חושב ש"ההתחלפות" מצחיק: "למרות שלפעמים אני רואה שאנשים צריכים לשמוע קול של מצילת תופים בסוף כל בדיחה כדי להבין שיש שם משהו בין השורות. אני מוצא את הקומפוזיציות מצחיקות, את ההפרעות בקומפוזיציה מצחיקות, אתה לא יכול להיות רציני באופן ברור כל הזמן. אבל זה לא שאני עושה את זה כי אני חושב שאני צריך להיות מצחיק או שאני חושב שאני צריך להיות רציני, אני עושה את זה כמו שאני מדבר, אין הבדל בין איך שאתה מדבר לאיך שאתה מביים סרט. וחוש ההומור שלך או חוש האירוניה שלך, יוצא החוצה בצורה שבה אתה מורה להם לשחק או באופן בו אתה מביים את הפריים. הרבה פעמים כשאני מוצא את זה מצחיק בעצמי ויש לי חיוך קטן בתוכי, אז אני אומר 'טוב, זה עובד'. יש שם מתח, אני אוהב כשאתה טיפה נבוך ומחייך ואתה לא בטוח. אני אוהב את זה כשהאדמה טיפה רועדת".