כל כמה שנים, הקולנוע הישראלי מתאהב בפנים של שחקן או שחקנית. כשההתאהבות הזאת מתרחשת, נוצרת תחושה שאין סרט שהפנים האלה אינם מבליחות בו. פעם זה היה משה איבגי, פעם רונית אלקבץ, פעם צחי גראד ופעם מיכאל מושונוב.
קשה למצוא הסבר משכנע להתאהבויות האלה ולא תמיד הן נמשכות לאורך זמן, אך במידה רבה הן מגדירות את התקופות השונות שעוברות על הקולנוע הישראלי. עכשיו תכירו את הפנים הנוכחיות של הסצנה הזו: ריימונד אמסלם. בשלוש השנים האחרונות היא הופיעה בכעשרה סרטים, בתפקידים קטנים וגדולים, בין השאר ב"לבנון", "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", "בין השמשות" ו"קירות" ועתה ב"אחותי היפה" שעולה למסכים בסוף השבוע הקרוב.
"נורא מחמיא לי שאומרים עליי דבר כזה", אומרת אמסלם. אמנם אני לא באמת יכולה להעיד על עצמי, אבל אני כן רואה שאני עובדת הרבה, שדברים מעניינים מגיעים אליי, ושמשנה לשנה התפקידים שמציעים לי הופכים למאתגרים יותר."
יש לך השערה מה התכונות שיש בך שהביאו אותך למקום הזה?
"אני חושבת שיש לי כוח התמדה ומשמעת עבודה, ושבדרך השקטה שלי אני תופסת את המקום שלי. אני לא באה עם הרבה רוח וצלצולים. גם אי אפשר להגיד שאני מפורסמת באותו קנה מידה שאני עובדת, וזה גם באיזשהו מקום יתרון בקריירה שלי, כי זה מאפשר לכל במאי לראות אותי בצורה שונה, מבלי לקבע אותי בסוג מסויים של תפקידים."
על השאלה האם היא מוצאת קווי דמיון משותפים בין התפקידים השונים שהיא זכתה לגלם בשנים האחרונות על המסך, עונה אמסלם - "בדרך כלל אלה תפקידים של נשים שיש בהן סוג של מורכבות ובגרות".
"אני חושבת שהמזל שלי הוא שבזמן האחרון הקולנוע הישראלי נותן יותר מקום לנשים", היא מוסיפה בצניעות, "גם לפני וגם מאחורי המצלמה. לדעתי הרוב המוחלט של תפקידי הנשים בתקופה האחרונה היה יותר מעניין מתפקידי הגברים. יש כאן שינוי מאוד מבורך מבחינתי, כי היו שנים שבהן בכלל לא היו תפקידים מעניינים לנשים. אני מקווה שמדובר בשינוי מגמה לטווח ארוך".
את לא חוששת שלקהל יימאס ממך?
"יש שחקניות מצוינות בארץ ובעולם ששיחקו בעשרות רבות של סרטים, וזה מזכיר לי לא לחשוב על דברים כאלה. אם יש תפקיד מעניין שמגיע אליי, אני עושה אותו. חוץ מזה, אמנם עשיתי המון סרטים, אבל צריך לזכור שחלק גדול מהם היו די אנדרדוגים. הקהל הישראלי לצערי עדיין לא רואה מספיק סרטים מקומיים. הוא בא רק לאלה שעושים הכי הרבה באזז, בדרך כלל שלושה או ארבעה בשנה. האחרים בעיקר מקבלים כבוד בפסטיבלים, אבל לא ממש מגיעים לקהל. יצא לי להשתתף בפרויקטים שאני יכולה לעמוד מאחוריהם בכבוד, אבל פחות להיטים גדולים. כך שאני לא חושבת שיש כאן סכנה של חשיפת יתר".
ריימונד אמסלם אמנם לא מפסיקה לעבוד, אבל יש לה תשוקה לא ממומשת לגעת באזורים נועזים ואוונגרדיים יותר של הקולנוע. כמי שהתחילה את הקריירה שלה בתיאטרון פרינג', עם הפקות מאתגרות ונועזות כמו "דג בבטן" בתיאטרון תמונע ו"דולי סיטי" בזירה הבינתחומית, אמסלם מקווה שגם הקולנוע הישראלי יעיז יותר. "אני מאוד מחכה שהקולנוע יפנה למישורים פחות ריאליסטיים, למרות שאני יודעת שזה תלוי תקציב ולא סתם אנחנו עדיין לא הולכים לשם. אני כן חושבת שאנחנו בכיוון הנכון עם סרטים כמו 'הנותנת' של הגר בן אשר ו'אנדנטה' של אסף תג'ר"
מה את מחפשת בפרויקטים שמציעים לך? מה מדליק אותך?
"אני אוהבת לעבוד עם אנשים שיש להם חזון ספציפי, ויש לי אפשרות להתגייס כדי לעזור להם להוציא אותו מהכוח אל הפועל. גם אם זה לא הטעם האישי שלי, כשלבמאי יש ראייה מאוד ברורה ומנומקת לגבי העבודה שלו, זה מפעיל אצלי את כל הגלגלים ונותן לי חשק לעבוד ולהוציא מעצמי".
את מתגעגעת לתיאטרון?
"מאוד. לקחתי הפסקה, כי יש לי הרבה מאוד ימי צילום בשנה, וזה לא ממש מסתדר לעבוד 14 שעות ואז לרוץ לשחק בהצגה. יצא לי כמה פעמים להגיע למצבים של התמוטטות פיזית, כשהגוף כבר לא יכול היה לשאת יותר את המאמץ. אז לקחתי הפסקה של שנה, שבגלל ריבוי הפרויקטים הקולנועיים התארכה לעוד שנה, אבל אני מאוד רוצה לחזור לתיאטרון ומחכה שהדבר הנכון יתגלגל לידיי."
השיחה עם ריימונד אמסלם מתקיימת לרגל התפקיד החדש שלה, בסרט "אחותי היפה" של מרקו כרמל, שיוצא השבוע למסכים. מדובר במלודרמה עזת יצרים, בעלת מאפיינים פנטסטיים, שבה היא משחקת לצד משה איבגי, אוולין הגואל ואיתי תורג'מן. הדמות שלה היא אישה שהולכת עד הסוף עם אהבתה לדייג ערבי (נורמן עיסא), אפילו במחיר של נידוי משפחתי. "היא טיפוס שהולך נגד הטאבואים בחברה", מבהירה אמסלם. "היא לא עוברת לגור בתל אביב, ששם יקבלו אותה הרבה יותר בקלות, אלא מתעקשת לחיות בסביבה שלה, עם השורשים שלה, ולחכות שאחותה תתן לה צ'אנס".
התחושה שריימונד אמסלם יודעת בדיוק מה היא מחפשת בתפקידים הקולנועיים שלה, מעוררת את השאלה המתבקשת לגבי האפשרות שתנדוד אל הצד השני של המצלמה. באופן לא מפתיע, היא אינה פוסלת את האפשרות. "אני בטוחה שבעוד כמה שנים זה יהיה בלתי נמנע", מכריזה אמסלם. "הרבה אמנים מגיעים לנקודה שבה הם צברו מספיק נסיון ורעיונות, כדי לנסות לצייר אותם על הבד. אבל זה לא יקרה כרגע. בינתיים אני עוד לא שבעה ממשחק. טוב לי מאוד במקום בו אני נמצאת".
"בין השמשות" - סרט ישראלי חכם ומפתיע
"אחותי היפה" - צפו בטריילר