הציפייה להתמודדות של "אימפריית הפשע" עם הרף הלא ייאמן שקבעה לעצמה בעונתה הראשונה היתה כל כך גבוהה, שאפילו הטריילר שלה קיבל ביקורות משל עצמו. אגב, מדובר בטריילר נפלא שעוצב במיטב המסורת של "הסופרנוס", הסדרה שבסופו של דבר "אימפריית הפשע" מנסה לתת לה תשובה בכל המובנים: בימוי, משחק, תסריט, עיצוב אמנותי ועיצוב הדמויות. הרף האימתני הזה פוגש כמעט תמיד את האספקט הפחות יפה של עידן השפע מהירות התגובה והשיפוט. "אימפריית הפשע" הרי עוסקת בשנים כל כך רחוקות מגילאי צופיה, שאין כמעט אחד מהם שיכול לתת בה מבט היסטורי אלמלא למד בעל פה את הסיפור של אטלנטיק סיטי ברבע הראשון של המאה ה-20.
אבל כאן מתברר ההישג הגדול של "אימפריית הפשע" בפרק הבכורה שלה ששודר אמש (ראשון) בארה"ב וישודר בישראל ב-yes Drama במהלך אוקטובר: "אימפריית הפשע", כמו סדרה של HBO עם הצוות הטלוויזיוני הטוב ביותר שניתן לחשוב עליו בימוי של טים ואן פאטן, תסריט של טרנס ווינטר ודמות ראשית בגילומה של סטיב בושמי הלכה על כל הקופה: העומק הרגשי של הדמויות מתמודד עם הרמה של דרמות בריטיות גבוהות מצח, קצב העלילה והקולנועיות הוא כשל "הסופרנוס" והעיצוב האמנותי הופך את "מד מן" ל"אחד העם 1".
בנוסף, התנועה של הפרק בין תקציר אירועי העונה הראשונה, חשיפת הקונפליקטים שיובילו את העונה וקליימקסים שקורים בפרק עצמו הופכת את הבכורה של "אימפריית הפשע" למה שהיתה לאורך כל העונה הראשונה שלה: אירוע טלוויזיוני.
"אימפריית הפשע": כל מה שצריך לדעת לקראת העונה השנייה
"אימפריית הפשע" בוואלה! yes
טלוויזיה אמריקאית: כל סדרות החורף הקרוב
השדרוג של "אימפריית הפשע" נובע, קודם כל, מאמונה נכונה בסוס המנצח של שלד הסדרה: בפרק הראשון כמעט ולא נחשפו דמויות חדשות, או לפחות לא ניתן להם מקום מרכזי. נאקי תומפסון, דמותו של בושמי, הוא עדיין מלך הטיילת, אבל הוא מרגיש את העקצוץ שחש כל דיקטטור שיודע שהברוטוסים הפרטיים שלו יושבים לו על הצוואר. הפרק, בהיבט הרגשי שלו, עוסק בעיקר בתחושת החסך האבהי שממלאת את תומפסון מול בן חסותו, ג'ימי דרמודי (מייקל פיט המצוין). ההעמדה של יחסי תומפסון-דרמודי מול יחסיו של תומפסון עם בנה של מרגרט (קלי מקדונלד) שחי איתו כבר מאמצע העונה הקודמת מציגה, שוב כמו "הסופרנוס", עלילה פסיכולוגית מרשימה לא פחות מעלילות הפשע-סקס-אלכוהול שמניעים את הקצב של "אימפריית הפשע"
שתי דמויות נוספות משתדרגות בפרק הבכורה של העונה החדשה באופן משמח, שמראה שיוצרי הסדרה הבינו היטב את כל הררי המילים שנשפכו עליה בעונתה הקודמת: הראשון הוא צ'אלקי ווייט (מייקל קנת' וויליאמס, "עומאר מהסמויה" בשבילכם), שהופך לאיש מפתח בשמירה על יחסי הכוחות בין שחורים ללבנים בעיר שרק מחפשת לחגוג. טווח הפרצופים הכועסים והנעלבים של וויליאמס הוא כל כך רחב, שנדמה שגם להודעה על איחור של רכבת הוא מסוגל להגיב בהיעלבות בשביל ארבעה דורות לפחות.
הדמות השנייה היא של סוכן ה-FBI נלסון (מייקל שנון, שיגלה את יופיה של איילת זורר ב"סופרמן" הקרוב), שסוף השבוע שהוא מבלה עם אשתו בפרק רצוף בסצנות נוגעות ללב, בשיאן הוא מארגן פשיטה על מסעדה שמוכרת אלכוהול רק כדי להרשים את אהובתו ביום נישואיהם.
"אימפריית הפשע" מורכבת מצוות שקשה היה להאמין שיעמיד פחות מפרק פתיחה מרשים כל כך. ובכל זאת, כמו באלבום השני של הסטרוקס, כמו באלבום השלישי של טי.וי און דה רדיו או בסרט שני של במאי ביכורים מבטיח, הצפייה בפרק הראשון של "אימפריית הפשע" היא לא רק הנאה מהסדרה עצמה ואין ב-56 הדקות של הפרק הראשון דקה מיותרת אלא הנאה מיכולתם של יוצרים ברמה הכי גבוהה להתעמת עם עצמם ולנצח בשביל מי שקם בבוקר ורץ למחשב מהצד השני של האוקיינוס כדי לבדוק אם האלכוהול הגיע.