ההצלחה הענקית של "ביקור התזמורת", סרט הביכורים של ערן קולירין, סימנה אותו כאחד הקולנוענים הצעירים המבטיחים בישראל, שלא לומר באירופה כולה. כתוצאה מכך, היא הטילה עליו משא כבד של ציפיות. לפיכך, היה זה רק מתבקש להניח כי הציפייה התובענית שישחזר את ההצלחה של עבודתו הראשונה או יתעלה עליה תגרום לו לעשות שני דברים בסרטו הבא: קודם כל, ליצור משהו שיהיה הפוך לגמרי מלהיט הביכורים שלו כדי שבכלל לא יהיה מקום להשוואות. נוסף לכך, להעמיד במרכזו אדם בן דמותו שמבקש לברוח מן העולם שבו הוא נמצא, וזאת כדי להקל עליו עצמו להתמודד עם העול הזה.
זה בדיוק מה שעשה קולירין ב"ההתחלפות", סרטו השני, שהקרנת הבכורה המקומית שלו התקיימה אמש בפסטיבל חיפה לאחר הבכורה העולמית בפסטיבל ונציה. כבר בדקות הראשונות של הקרנתו התברר עד כמה הוא שונה מיצירתו הקודמת: הפעם אנו לא מקבלים קומדיה אנושית ברוח הסרטים המזרח-אירופאיים של שנות השישים, אלא דרמה מופשטת בסגנון הקולנוע המודרניסטי של השנים הללו, למשל "יצרים" של אנטוניוני.
זו כמובן שאיפה יומרנית, אך קולירין מטשטש כל חשד ליומרה ביד האמן הקלילה שלו, כזו שמצליחה להוציא את המיטב מהיכולות של הקולנוע בלי שמץ של פאתוס או כובד ראש. הבמאי משכלל כאן עוד יותר את היכולות המרשימות שהציג ב"ביקור התזמורת", ומציג כאן עבודת בימוי מדויקת, מרשימה וצלולה, שמתייחסת בקפידה לכל דבר שנראה על המסך אפילו הקטנה שבסיכות הראש.
פסטיבל חיפה 2011 - כתבות נוספות:
פסטיבל חיפה נפתח עם אסי דיין
מה מציע הקולנוע הישראלי בפסטיבל חיפה?
מה מציע הקולנוע הבינלאומי בפסטיבל חיפה?
קולירין עושה זאת בקצב טוב, בחן ובעיקר בתפיסה מרשימה של דקויות, אך בכל זאת הסרט לא עובד. הסיבה העיקרית לכך היא שבניגוד לעבודת הבימוי המושלמת, התסריט חלול. הבעיה היא שהמבנה המהותי שלו אינו מעניק מספיק כוח לדמויות ולפעולות שלהם, והוא לא בורא יקום מספיק מעניין כדי שיוכל להתחיל להרהר בשאלות קיומיות כפי שהוא רוצה.
"יצרים" עבד כיוון שהגיבורים שלו ברחו אל הריק מתוך עולם עשיר ביותר, מה שיצר ניגוד מטלטל. ב"ההתחלפות", לעומת זאת, הריק נולד מתוך ריק, ובגלל זה הוא נבלע בכלום אחד גדול.
כך או כך, ברור כי עתידו המסחרי של "ההתחלפות" הכמעט אוונגרדי יהיה הפוך לגמרי מזה של "ביקור התזמורת" חביב ההמונים. כך, קרה דבר אירוני: סרטו הראשון של קולירין היה מן המובילים בפריחה המחודשת של הקולנוע הישראלי; עבודתו השנייה מחזירה אותנו לימים של שנות השמונים, שבהן נדמה היה כי היוצרים מביימים בעיקר בשביל עצמם.
אנחנו כן לבד
תוצר מאכזב נוסף שהוצג לראשונה בפסטיבל היה הפנטזיה הרומנטית "אנחנו לא לבד", סרטו העלילתי הראשון של ליאור הר-לב, שעד כה ביים פרסומות. אולי בגלל זה, התוצאה נראית כמו רצף ארוך של סרטונים באורך 30 שניות, רק שלא ברור מה הר-לב מנסה למכור, והתוצאה נמרחת, מייגעת ואף תמוהה.
סיבה נוספת לכך שהסרט אינו מגשים את שאיפתו להקסים היא הליהוק: את התפקידים הראשיים מגלמים אהוד קנולר ואפרת בן-יעקב, שאין ביניהם טיפה מן הכימיה הדרושה. כשלעצמה, בן-יעקב חסרת כל חן וכריזמה, ולא נראה שהיא בשלה מספיק לגלם תפקיד ראשי בסרט עלילתי.
וכך, מן הצירוף של תסריט שלא היה צריך לאשר להפקה ושחקנית שלא היה צריך ללהק, נולדת עבודה קולנועית שטעות ביסודה, והיא תוספת מיותרת לגמרי לשוק הישראלי הרווי גם כך.
מפיק "נאום המלך": "הקולנוע הישראלי חייב להמריץ את היוצרים הצעירים"
בראש חבר השופטים של התחרות הישראלית העלילתית שבה משתתפים "ההתחלפות" ו"אנחנו לא לבד" יושב גארת' אנווין, שהפיק השנה את "נאום המלך", הלהיט העצום שגם כבש את טקס האוסקר. אנווין הגיע לישראל לפני כמה שבועות כדי להתחיל בהפקת "זייתון", סרטו הבא של ערן ריקליס, וחזר לכאן בגלל האמונה שלו בכוחם של הפסטיבלים.
"פסטיבל קולנוע הוא חלק חשוב ביותר בתעשייה ובעיקר בקשר שלה עם הקהל", הוא אומר בראיון לוואלה! תרבות. "אני יושב פה יחד עם עוד 700 אנשים ומקבל מיידית את התגובות שלהם לסרט, איפה זה עוד יכול לקרות? בטח לא בהקרנות אקדמיה. אני חושב שפסטיבלים גם חשובים אסטרטגית בבניית הצלחה של סרט הזכייה בטורונטו היא מה שהתחילה את ההתרוממות של 'נאום המלך'".
הדבר המדהים הוא שלפני טורונטו איש לא דיבר על הסרט, ואחריו כולם תהו איך לא הבינו מלכתחילה שזה הזוכה המובהק באוסקר.
"באמת כולם כל הזמן אומרים ש'נאום המלך' קורץ מהחומרים המושלמים של האוסקר, אבל אני יכול להבטיח לך שבזמן העבודה עליו, כשמצאתי את עצמי עומד בשלג בשבע בבוקר ומתווכח עם חשמלאים, לרגע לא חשבתי על התהילה. בכל מקרה, זה לא באופי הבריטי לנופף בדגל של 'יש לי זוכה אוסקר' בזמן עבודה על הסרט. יש אולי מדינות שבהן מכריזים ומתרברבים בדברים כאלה, אבל לא אצלנו".
אפשר להניח כי ההצלחה של "נאום המלך" תברא גל של סרטי מלוכה?
"סביר להניח, זה מה שקורה בדרך כלל בהוליווד. זה כמו שהזכייה באוסקר של 'גלדיאטור' הקימה לתחייה את ז'אנר האפוסים המלחמתיים. האמת היא שבהקשר זה, קרה לי משהו מצחיק: ישבתי לקפה בלוס אנג'לס, וישבו בצדי כמה אנשי תעשייה אמריקאים, שכמובן לא זיהו אותי. לא יכולתי שלא לשמוע אותם, והם כל הזמן דיברו על זה שיש להם ביד את 'נאום המלך' הבא. ישבתי וצחקתי. בכל מקרה, אני עובד עכשיו עם דיוויד סיידלר, התסריטאי של 'נאום המלך', על סרט היסטורי אמנם, אבל כזה שעומדת במרכזו דמות של אשה הרפתקנית שאין לה שום קשר לבית המלוכה. זה לא היה נבון מצדי לו הייתי מנסה עתה לשחזר את ההצלחה הזאת. מה שכן, התסריט נכתב במקור כמחזה, ועכשיו מעלים אותו לבמה. זה צעד חכם לדעתי, כי התיאטרון יאפשר לתאר את היחסים בין המלך והמטפל בצורה אינטנסיבית יותר".
גם בזכות "נאום המלך", הגרדיאן פרסם שלשום מאמר שאומר כי תעשיית הקולנוע הבריטית חווה את שעותיה היפות ביותר. אתה גם מרגיש כך?
"באמת יש עכשיו גל של הצלחות, עד כדי כך שהגרסה הקולנועית של הסדרה 'The Inbetweeners' עומדת לעקוף אותנו בקופות כסרט הבריטי המצליח של השנה! אולי נצטרך לדאוג להפצה מחודשת בחג המולד כדי לתקן את זה. כן, אין ספק שהמצב טוב. בעיקר, זה נובע מכך שהתעשייה מעמידה במרכזה יוצרים של סרטים בסדר גודל ממוצע: כאלה שאולי לא יהיו מתוקצבים כמו הפקות הוליוודיות, אבל יהיו מספיק גדולים כדי לתת להם מאבק יפה על לב הקהל וגם בטקסי הפרסים".
בניגוד לפריחה של השוק הבריטי, התעשייה הישראלית מעט דשדשה בשנה האחרונה והיא נמצאת בצומת קריטי שבו עליה לקבל החלטות קשות. יש לך עצות "עשה" ו"אל תעשה" לקראת ההכרעות האלה?
"אני חושב שהמדינה חייבת להמשיך להשקיע בקולנוע, באיזו צורה שלא תהיה. זה קודם כל. דבר שני, אסור לזנוח את היוצרים הצעירים. הדבר הכי קל זה להמשיך לטפח את הקולנוענים הוותיקים שכבר הוכיחו את עצמם, אבל חייבים להמריץ גם את הדם החדש, אחרת לא יהיה עתיד לתעשייה".
לסיכום, "זייתון" שאתה מפיק עוסק בסכסוך הישראלי-הפלסטיני, והתחושה היא שהפקות אירופיות שמתעסקות בנושא הזה נוטות להיות חד-צדדיות בעמדה הפוליטית שלהן לטובת הצד הפלסטיני. זה מה שיקרה גם הפעם?
"אני לא חושב. זה לא סרט פוליטי זה סרט אנושי. הוא מתעסק באנשים שנקלעו לסיטואציה המדינית, והוא בוחן את הסיפור האנושי שלהם. לא יהיה בו שום ממד של הטפת מוסר".
בראבא ממשיך את תור הזהב של "הערת שוליים"
בזמן שחיפה התחילה כבר לחשוף את התוצרת הקולנועית של השנה הבאה, היא גם כיבדה את זו של השנה החולפת. בהתאם לזאת, לפני הקרנת הבכורה של "חוף מבטחים" חולקו פרסי איגוד המבקרים הישראלי לשנה העברית האחרונה. את פרס הסרט הזר הטוב ביותר קטף "אומץ אמיתי" של האחים כהן. במפתיע, בפרס השחקנית הישראלית התכבדה תמר אלקן, התגלית מ"גיא אוני". לעומת זאת, פרסי הסרט הישראלי והשחקן הישראלי הלכו כצפוי ל"הערת שוליים" ולכוכבו, שלמה בראבא.
בראבא קיבל את הפרס בשם עצמו ובשם סידר, השוהה בפסטיבל ניו יורק, ועשה זאת בנאום ארוך אך שנון ומצחיק להפליא. בדבריו סיפר השחקן כי שוחח עם הבמאי, וזה סיפר לו כי ההקרנה הראשונה של "הערת שוליים" בתפוח הגדול עברה בהצלחה רבה, כולל מחיאות כפיים בסיומה.
מחיאות כפיים שכאלה קיבל אמש בחיפה אנדרה ווילמס הוותיק, כוכב "חוף מבטחים", שהגיע לחיפה ובדבריו לפני ההקרנה הקדיש אותה למחאה החברתית. היה זה רק ראוי כי יעשה זאת לפני סרט הומני שכזה, שכל רצונו הוא להוביל את הצופים לעבר חוף מבטחים ועולם טוב וצודק יותר.