למרות הפגמים המובהקים שלו, "השוטר" של נדב לפיד, שיוצא השבוע לבתי קולנוע, הוא סרט די אדיר. הנהדרות שלו נובעת קודם כל מהיותו יצירת אמנות אמיתית ומקורית באופן מובהק, כזו הרוקחת מתוך חומרי מציאות עולם קולנועי שהוא לחלוטין ביטוי לנפש יוצרת בעלת חזון מטלטל. הקולנוע הישראלי לא הרבה לנפק יצירות בעלות שאפתנות אמנותית, ועל כן "השוטר" של לפיד הוא לפני הכל סרט מאוד משמח ומרגש.
השאפתנות, שלא לומר היומרה, של לפיד מתחילה כבר במבנה של הסרט, שכבר הוא עלול לבלבל נתח ניכר מצופיו הפוטנציאליים. בחלק הראשון מתמקד הסרט ביום יום של שוטר ישראלי (יפתח קליין), שהוא לוחם ביחידה מיוחדת ללוחמה בטרור. אנחנו רואים אותו מנהל מערכת יחסים אוהבת עם אישתו הנמצאת בהריון, מבלה עם חבריו השוטרים, מפתה קטינה וגם מנסה למצוא דרך להתחמק מחקירה המתנהלת נגד יחידתו. שום דבר משמעותי לכאורה לא קורה כאן, אבל בסבטקסט רוחש עולם ומלואו, המתמצת את המיינסטרים הישראלי הכוחני מאוד באופן קרוב לשלמות.
בחלק השני של הסרט לפיד עובר לקו עלילה אחר, הפעם של קבוצת מהפכנים בני טובים צעירה (ביניהם מיכאל אלוני, יערה פלציג ומיכאל מושונוב), שמתכננים פעולה נועזת נגד אחד מעשירי המדינה. גם העולם של הצעירים הנלהבים האלה הוא עולם ספוג באלימות וחדוות מוות מוזרה, והתנהגותם מעוררת במפתיע רתיעה לא פחות מאשר זו של השוטרים בחלק הראשון. בשלב מסויים, כצפוי, שני קווי העלילה האלה יפגשו בקליימקס מתבקש.
"השוטר" - כתבות נוספות:
"השוטר": נדב לפיד בראיון מיוחד לוואלה! תרבות
"השוטר": נצחון נגד המועצה לנצזורה
"השוטר" בפסטיבל לוקרנו: "רצינו לייצג אנשים"
"השוטר": איפה ומתי רואים?
"השוטר" הוא סרט קר כקרח, סרקסטי וחריף מחשבה, שלא מאפשר לצופים לפתח אמפתיה של ממש לדמויות שלו, ועל כן הוא יהווה אתגר לא פשוט עבור הקהל הרחב. בהתאם לכך, על אף שהסרט כבר הוכתר על ידי רבים כנבואה מפתיעה על המחאה החברתית בישראל, חייבים לציין שהמהפכנים שנדב לפיד מציג בסרט, הם חבורה מרתיעה למדי. אלה אנשים שמדברים בססמאות, סובלים משיעמום קיומי עמוק ורדידות מחשבתית מעיקה.
אגב, אם יש פגם מובהק בסרט, הרי שזה האופן שבו לפיד מתאר את אותה חבורת מהפכנים. בעוד שהחלק המתמקד בשוטר הוא אמין מאוד ואפילו ריאליסטי במידה רבה, עם טוויסט אירוני וממזרי, הרי שהחלק של המהפכנים משדר מידה רבה של זיוף. יש משהו מנותק בהופעה שלהם על המסך, ורוב הזמן הם לא מצליחים לשכנע כאנשים בשר ודם, שחיים בינינו. הם מדברים "לא נכון", מתנהגים בצורה די מכאנית ובאופן כללי מכניסים לסרט תחושה מסוימת של מופרכות.
למרות ההבדלים באיכות בין שני החלקים הראשונים של "השוטר", לפיד מצליח להביא אותו לסיום מבריק למדי, שהופך את הסרט לחוויה שלמה ומתגמלת, למי שיהיה מוכן ללכת איתה. אל תצפו לסיפור כתוב היטב, אל תצפו לפאן. לכו לסרט הזה כמו שהולכים לראות יצירת אמנות מאתגרת ומורכבת. חיבור לקצב הייחודי וללב הפועם שלו הופכים את "השוטר" למשהו שלא זוכים לו כאן כל יום חוויה קולנועית ברמה הכי גבוהה שיש.