ההישג של פסטיבל אינדינגב 2011 שנפתח אמש (חמישי) במצפה גבולות הוא האדישות היחסית שבה הוא מתקבל, שמעידה על כך שלמרות היותו אנומליה מוחלטת למצבה של המוזיקה האלטרנטיבית בישראל, בשאר ימות השנה, אינדינגב עצמו הוא מוסד קבע בתרבות הישראלית. אין זה אומר שהשנה לא יכולה להיות שנתו האחרונה, אבל עתה, בפסטיבל החמישי במספר, איש כבר לא מופתע שכל הכרטיסים נמכרו מראש מספר ימים לפני פתיחת האירוע, שההופעות מתחילות פחות או יותר בזמן, שרמת הסאונד סבירה ומעלה ושהאווירה במקום מקסימה כמו תמיד. אפילו התלונות הקטנות שצצות מדי פעם בקרב הקהל הן בגדר הנורמליות של קהל המצפה ליותר ממקום אליו הוא נהנה לחזור פעם אחר פעם.
יתרה מזו, אינדינגב התחזק כל כך, עד שהוא כבר לא כר רלוונטי לשיח על מצב המוזיקה האלטרנטיבית. אמנם הוא הבמה הגדולה ביותר ל-90 אחוז מהאמנים המופיעים בו, אבל אופי הקהל שמגיע ומצב הצבירה שלו שם מנטרל את האלמנט הסימפוזיוני הקבוע שמתלווה לסצנה קטנה אך מורכבת. רבים מגיעים לאינדינגב כדי לצרוך את המוזיקה מהצד, כמעט במקרה. רבים אחרים פשוט בוהים בבמות ונעים ביניהן כדי להספיק את מה שהמציאות של עולם האינדי לא מאפשרת בשאר ימות השנה. אינדינגב החל את דרכו כהצהרה לעומתית של מי שהשיטה דפקה פעם אחר פעם דרך אמצעי המיינסטרים (רדיו, עיתונות, מועדונים, חברות תקליטים). בשנתו החמישית ובאופיו הייחודי, אינדינגב הוא השיטה עצמה.
אינדינגב 2011: האזינו לשידורים חיים מהפסטיבל
אלא שבגלל כל אלה, הדבש והעוקץ של אינדינגב הם בסופו של דבר המוזיקה שמתנגנת בו, ולפחות בערב הראשון התרחש במצפה גבולות שילוב מרתק בין דבש ועוקץ במובן החיובי של האחרון. כך, כבר בשלב מוקדם של הערב, העברית נתנו עוד הופעה מרשימה וסוחפת של רוקנרול באופנת חורף והזכירו עד כמה זה כיף לפעמים לצרוך דיסטורשן באוויר פתוח וללא החנק של המועדונים האורבניים המקובעים. כמה מוזר זה, למשל, לעשן בהופעה מבלי לחכות לבעלים התורן החרד לביקורות הפתע של הפקחים ותוך כדי לשמוע שיר לא ייאמן כמו "לרקוד" או "רוצה לעזור לך".
באותו מובן, מרתק גם לראות איך אינדינגב מעניק את האפשרות המרגשת לראות הרכב מוגש לקהל רחב בפעם הראשונה דרך התנועה הכל כך יפה של קהל שנע לאזור הבמה ברגע שהוא שומע ריף גיטרה מעניין, או מהלך תופים שהוא שמע פעם אצל בלוק פארטי. ואז, פתאום הוא מגלה שהרכב ישראלי שהוא לא מכיר משתמש בו בטבעיות אלגנטית. אחר כך הוא צועד ללוח כדי להבין מי נגד מי ומגלה את השם Modern Tapes. בבית הוא כבר יגגל את השם ויקבל את מה שביקש. עם קצת מזל, אולי הוא ימצא שם את הקאבר הנפלא שהם ביצעו ל-"Wolf Like Me" של טי.וי און דה רדיו, שהעובדה שמודרן טייפס אפילו לא טרחו להציג כקאבר רק חיזקה את האינטליגנציה של המוזיקה המקורית שלהם השיר פשוט השתלב שם בטבעיות מרשימה.
רצף ההופעות של Tiny Fingers ונקמת הטרקטור הוא אלמנט שנוסף לאינדינגב בשנתיים האחרונות, מאחר ולהקות מעט יותר גדולות ו-ותיקות מגיעות לבמה הזו ויוצרות את ההקשר ההיסטורי שכה חסר לפסטיבל בימיו הראשונים. אחרי שטייני פינגרז סיימו סט מרתק למדי של פוסט-רוק אגרסיבי ומשופר בהרבה ממה שהתרגלנו אליו מלהקות הז'אנר המקומיות, עלו נקמת הטרקטור, להקה שתיווכה בעברית בין השפעות הרוק המתקדם להרכבי הפוסט-רוק, והסולן אבי בללי אמר בנונשלנט שלו "נהנינו מטייני פינגרז, נכון?", וזה היה רגע יפה כמעט כמו ההופעה של הטרקטורים, שבין "משחק של דמעות" לשירי האלבום החדש נראים כמו מי שנהנים להופיע מול קהל שצמא להתאהב מחדש בלהקה שחשבה שהיא ראתה כבר הכל.
סביר להניח שהמשך סוף השבוע בפסטיבל יביא רגעים מוזיקליים טובים יותר וגם פחות, אבל להוציא את הוויכוחים הקבועים בסצנה סביב הנעשה בפסטיבל (כמה משלמים לאמנים, למשל) שממש לא הצליחו לגרד את העניין של הקהל שמגיע, נראה שאינדינגב לא חזק מאי פעם, אלא חזק כמו תמיד. זה לא אומר כלום על העתיד, לא של הפסטיבל ולא של המוזיקה הישראלית, אבל ממילא אינדינגב תמיד היה עסוק רק בהווה של הרגע שבו המוזיקה נמצאת במיקום המושלם בין השמיים זרועי הכוכבים של מצפה גבולות לחול היציב. "הווה מושלם" הוא צורת זמן בדקדוק האנגלי, ורק באינדינגב הוא אידיאולוגיה מנצחת כבר חמש שנים.
אינדינגב 2011 - כתבות נוספות:
אינדינגב 2011: הופעות מומלצות
אינדינגב 2011: שי נובלמן בחזרה
אינדינגב 2011: דברו על זה בפייסבוק שלנו