מי זה שהמציא את הביטוי "צרות של עשירים"? הביאוהו לכאן, שישמע שיש אנשים שסובלים, ולא סתם סובלים גם יש להם תוכנית טלוויזיה על הגורל הנורא שפקד אותם. הנה למשל, גם ל"מעושרות" יש צרות לא חיבקו אותן מספיק בילדות; ההוצאה לפועל רדפה אחריהן; הן נפרדו מגברים כיוון שהיו עניים מדי; הן הוציאו שני מיליון שקלים על זמר רוסי מטורלל, ועוד כהנה וכהנה טרגדיות שהיו יכולות למלא את הרימייק הישראלי ל"שושלת".
זה לא של"מעושרות" אין באמת סיפורים שיכולים להציג אותן באור מעט יותר אנושי מתדמית הביצ'יות המוטרפות מכסף שספגנו בשני הפרקים הראשונים. אלא שאין מה לצפות שנדליק להן נר כאשר הן בעצמן מודות בפה מלא שגם כאשר את טיפה'לה מדוכדכת אין לך דבר שקצת טיפול בחמצן או מעיל מפרוות בבון לא יתקן.
מתיעוד חבורת קלעפטעס שמזדהות מרחוק עם המחאה החברתית (במקרה הטוב), אבל מטופפות בטבעיות על עקבי סטילטו בעשרות אלפי דולרים, כשכל זה מגובה במוזיקה עולצת כאילו מדובר בילדות שובבות ולא בנשים מבוגרות עברנו באופן חד ולא מדורג למפגש הלא נעים עם דפנה שחר ואמה המסרסת, ובסופו של עניין, זה משאיר את הצופה די אדיש. עם כל הכבוד לחסך בחמימות אמהית, רק בפרק שעבר, אותה שחר ייבשה בגסות רוח איזה בחור אומלל שהעז לבקש ממנה בסך הכל חברות פייסבוק. אז תסלחו לנו שזה נשמע כמו "אוי, אוי, אוי, לא חיבקו אותי מספיק".
ציטוטים נוצצים
"אם הוא מתאבד חס וחלילה, את מי אני תובעת?" (ניקול ראידמן מוכיחה שלחיי אדם דווקא יש מחיר)
"שלושים שנה זקנה ממנו והתחתן איתה. היה לה כסף, אז התחתן איתה, נו מה" (לאה שנירר לא מכירה את הפתגם על הבית מזכוכית)
"קפה, תה או אני?" (טלי סיני ריקליס יודעת משהו לגבי הכנסת אורחים)
"מי מאכילה את הפסיכולוגית בסיפורים נגדי?" (אמא של דפנה שחר בעיבוד חופשי ל"מי ילדה יפה של אמא?")
"אנחנו שבט חזק, שבט בנות סיני" (טלי סיני ריקליס שוכחת מי משמות המשפחה שלה משלם את החשבונות)
"התכונה הכי חשובה לי כשאני מכירה גבר זה שיהיה ווינר" (במילון של דפנה שחר - ווינר=כסף)
ושנירר היתה אומרת: