אמנים נופלים לסטריאוטיפים כי זו הדרך שלנו לשפוט את היצירה שלהם בעיניים לא יוצרות: אנחנו צריכים לדעת אם האדם שלפנינו הוא אמן רציני או איש נונסנס, אם הוא מבצע שירים או מפסל בחימר, כדי שכשנגבש עליו את הדעה הוא יישב במשבצת. המשבצות, בוודאי בתוך מערכת החינוך הישראלית הקונפורמיסטית, הן מעט האוויר שעדיין יש בריאות הלחוצות שלנו.
הדבר הכי מרשים ב"השחר 35", אלבום הסולו השלישי והנפלא של תומר יוסף, הוא וידוא ההריגה שהוא מבצע בכל משבצת עליה אי פעם ישב: הוא כמובן לא רק האיש המצחיק מאוד מ"פלטפוס", אבל גם לא נציג הרגאיי העברי כמו שהיה באלבומו הראשון; הוא לא הפסיכופט שמנהל את ההופעות של בלקן ביט בוקס כמו היה מטיף אוונגליסטי רק מהצד השיכור של העולם וגם לא קבלן ביצוע של גרוב שחור כפי שהיה באלבום הסולו השני שלו.
ב"השחר 35" יוסף לא התנער לחלוטין מכל הסגנונות שבנו את שמו והפכו אותו לדמות מרתקת בנוף התרבותי הישראלי, אלא נבנה מכל אחד באופן אחר כדי ליצור את הדמות שהיא "תומר יוסף", עם מרכאות ובלעדיהן. קריאת העצמאות הזו משחררת מיוסף את אלבומו הטוב ביותר, בקלות, כי בני אדם תמיד הופכים חדים ומבריקים יותר אחרי שמצאו את עצמם. באלבומו החדש, תומר יוסף לא רק מצא את עצמו, אלא המציא את עצמו, ולכן החוויה שהוא מעניק היא שלמה, עוד בטרם יורדים לפרטים.
בשמיעות חוזרות ונשנות, אפשר להבין שהתהליך המוזיקלי שעבר על יוסף, בעזרתו הגדולה של המפיק המוזיקלי תמיר מוסקט (גם הוא מבלקן ביט בוקס וגם האיש מאחורי הברקות של אפרת גוש, אורן ברזילי ועוד) שזור גם ביוסף האמן שקולט את הסביבה ואת עצמו. "השחר 35" הוא מסע יפהפה של יוסף בשלבים שונים של חייו, כשלפעמים הוא שר בפרספקטיבה ולפעמים חווה את העבר בזמן הווה ומייצר סיפור גדול ויפה שבסופו מתקבלת, שוב, דמות אותנטית ומרתקת.
יוסף תמיד היה כותב מילים טוב מאוד, אבל "השחר 35" הוא השפיץ שהיה חסר לו. "שיר לסבא", "יפה באמת" וכמובן הסינגל הנהדר "פרח מקומי" מגלים יוסף שנמצא מצד אחד עם רגליים נטועות חזק בקרקע של המציאות, אבל ראשו לא מפחד להסתובב בשמיים ולמצוא את הדימוי האחר והשונה, זה שיתגבר על הקלישאה אבל לא יעוות את המסר. לא פלא שיוסף נעזר בדן תורן, החוליה המקשרת בין הכתיבה של שלום חנוך ומאיר אריאל בשנות ה-70 לזו של יוסף בשנות ה-2000 והאיש שהמציא שפה ישראלית שלמה ברוק הישראלי, חתום כאן על קרדיט היועץ האמנותי. הנגיעה האחת הרכה שלו היא חלק מהקסם של "השחר 35".
אחד השירים המקסימים ב"השחר 35" הוא "בלדה לטלוויזיה", שבו יוסף משורר סרנדה למכשיר שמכתיב את סדר יומו , אבל בעצם מדגים את כל הסוד של יוסף: אין כאן דימויים מתוחכמים מדי וגם לא לחן מורכב במיוחד, אבל יש בו מספיק חן כדי להראות לכל הטווסים שזועקים נגד תרבות המסך איך מעבירים מסר באופן שלא יישכח גם אחרי הפרסומות.
"השחר 35", כמו "הבלדה לטלוויזיה", הוא אלבום שהנשים בו, המשפחה שבו, המדינה וגם יוסף עצמו, מנסים לשרוד בתוך עולם משתנה במהירות באמצעות פשטות וכנות. לכן, באופן פשוט וכן, אין עוד מה להגיד על "השחר 35" מבלי ליפול למלכודות ומשבצות שיוסף נמלט מהם בעצמן. אולי רק דבר אחד: ב"פרח מקומי" שואל יוסף "איך אומרים ביפנית אני צריך עזרה?" ולמי שאינו דובר את השפה, נסו להגיד "השחר 35".
תומר יוסף מארח את גורי אלפי: "פרח מקומי"
תומר יוסף בוואלה! music
תומר יוסף החדש: אהבתם? ספרו בפייסבוק