מרבית האנשים גיבשו דעה נחרצת על תיאטרון הבימה החדש הרבה לפני שהפיגומים סביב המבנה בשדרות תרס"ט הוסרו בכלל - ולא במקרה. "הפיל הלבן" במרכז תל אביב עורר סערה עוד בשלב התוכניות. הצורך לשפץ את הבניין המקורי היה מובן, אבל הבחירה באדריכל רם כרמי (מי שחתום בין היתר על יציקת הבטון המזעזעת שהיא התחנה המרכזית החדשה בתל אביב) לא עברה בשקט. רבים התנגדו לתקציב העצום והפומפוזיות המנצנצת והזהירו מחורבן "האקרופוליס התרבותי" של העיר, אותו אזור המכיל כמה ממבני הציבור והתרבות המרכזיים של תל אביב.
גן יעקב, היכל התרבות וביתן הלנה רובינשטיין, בתכנונם של יעקב וזאב רכטר ודב כרמי, יחד עם בית הבימה המקורי שנבנה על פי תכנית של ריכרד קאופמן, הם כמה מהיצירות המרשימות והחשובות ביותר של האדריכלות הישראלית הייצוגית הצעירה. אל מול הפשטות והניקיון האידיאולוגיים המובהקים שלהם, אין פלא שהגרנדיוזיות של הבניין החדש עוררה כל כך הרבה אנטגוניזם בקרב הציבור ואנשי המקצוע.
ארבע שנים אחרי וכ-100 מיליון שקלים פחות (חלקם מהקופה הציבורית( פתח אתמול (שני) התיאטרון הלאומי את דלתותיו. ואולם עם כל הכוונות הטובות של אנשי הבימה ובכירי העירייה, נראה כי אפילו הכיכר הרחבה והמפוסלת בעדינות (ששופצה בתכנונו של דני קרוון) לא עוזרת להחליק בגרון את הבניין החדש. המבנה הענק מנוכר מהסביבה שלו ומרגיש בעיקר כגחמה אדריכלית אחת גדולה. גם בלי הנצנצים הביזאריים וחסרי הטעם (שיחד עם לובנה הבוהק של הכיכר מעצימים את אפקט הסנוור הכה-בעייתי באקלים הישראלי), הדיוק והניקיון המאפיינים את האדריכלות המודרניסטית הוחלפו במקבץ גיאומטרי מסורבל, מגושם וחסר כל היגיון.
טיול ב-360 מעלות בבניין החדש של הבימה:
בתכנון הבניין החדש הושם דגש רב על חשיפתם המחודשת של סדרת העמודים המסיביים שבלטו בחזיתו של הבניין המקורי של קאופמן, ושעם השנים נוכחותם הדרמטית-תיאטרלית כמעט ונעלמה תחת תוספות הבנייה וסגירת החזית בזכוכית כהה וכרזות. יש הרבה יופי וכוונה טובה בהצהרה הזו, רק שנוכחותם של העמודים המקוריים מאבדת את כוחה תחת כובדה של קופסת הענק חסרת החן והם הופכים לאובייקטים "משומרים" כמעט, נטולי ערך אמיתי; מעין עלה תאנה של "כבוד" לאדריכלות המקורית המוצג כלפי הרחוב בתיבת זכוכית מוזיאלית ומוארת בהפרזה. הכניסה הראשית מכיוון הכיכר מוזרה בצניעותה אל מול המימדים הכלליים של הבניין, ומשמשת מעין מסדרון לא זורם במיוחד אל הפואייה הגדול שבחלל העמודים המרכזי.
לזכותו של הבניין החדש יאמר שמבחינת הסטנדרטים הטכניים של ראות, נוחות ובאופן כללי - תפקוד, המתכננים עשו עבודה מצוינת. על אף העובדה הבעייתית שנוספו בסך הכל מספר זעום ביותר של מקומות ישיבה, השיפועים מותנו; אולם מסקין, שהיה מאורך וצר באופן בו הרבה מאד צופים ישבו רחוק מאד מהבמה, קוצר וחולק לאולם ויציע עשוי היטב שמאפשרים מבט מצוין לבמה מכל המושבים; אולם רובינא המרכזי קיבל נופך אינטימי ותחושת קרבה לבמה באמצעות יציע מעוגל המאפשר ראות אידיאלית גם מהכיסא הרחוק ביותר; מהלכי התנועה של הקהל אל ומתוך האולמות נתפרו בהקפדה. פרטים נוספים של פונקציונליות הם ריווח הכיסאות, הצבת ברזים לשירות הציבור בחללי המעבר והקפדה על נגישות נוחה לכל חלקי הבניין גם לבעלי מוגבלויות. ההתמצאות והתנועה קלות יחסית, מלבד גרם מדרגות ארוך להתיש המוביל אל אולם מסקין, היפה ביותר בארבעת האולמות. חדגוניותו של גרם המדרגות הזה נקטעת באמצעות חלון גדול המשקיף אל הכיכר, חלון שמיקומו על החזית החיצונית בעייתי ולא ברור אך בפנים מספק פאוזה של התבוננות אל החוץ היפה - היכל התרבות, הכיכר הלבנה וקצה של השדרה.
אך למרות התפקוד המצוין של האולמות, הקו החיצוני של גיבוב גיאומטרי מסורבל ממשיך בכל חללי הפנים, ואליו מתווספת צבעוניות עזה ותוקפנית שמשתנה בין האולמות השונים. גם את יופיה של הארנה של אולם ה"בימרתף" קשה לראות מרוב טורקיז, והקסם של אולם תיאטרון 4 (מה שהיה "הייניקן הבימה קלאב") שמבקש ליצור אווירה בוהמית של בר-תיאטרון אפלולי ומעושן מתפוגג ברגע שמבחינים בזכוכית הכמו-מנופצת התמוהה שמרכיבה את כל דלפקי הבניין.
דווקא אל מול דיוקו הפונקציונלי של הבניין בולט הפספוס של האפשרות ליצור איקונה אדריכלית חדשה-ישנה בעלת משמעות ויופי במיקום כה מרכזי בעיר. עם תחילת שיפוצו של השכן של הבימה, היכל התרבות, נותר רק להתפלל שביצירה האדריכלית הנפלאה הזו ידעו המתכננים לנהוג ביד עדינה ומדויקת יותר, כדי שלא נמצא את האקרופוליס התרבותי של תל אביב קבור תחת ערמת נצנצים חסרי חן.
הבימה החדש: מנהלי התיאטרון אופטימיים
מה אתם חשבתם על הבימה החדש? ספרו לנו בפייסבוק