המפגש המיוחד בין אביב גפן לאביתר בנאי הוא סוג של פגישת מחזור, ופסטיבל הפסנתר הוא בית הספר הישן בו כולם למדו שמארח אותם. הרי עברו שנים ארוכות עברו מאז גפן ובנאי, מגיבורי הפסנתר הבולטים של שנות התשעים, חרכו עם הקלידים את ליבם של בני נוער ישראלים - גפן חגג באחרונה 20 שנה ל"זה רק אור הירח", בעוד בנאי יחגוג בקרוב 15 לאלבום הבכורה שלו. שניהם עברו מאז דרך ארוכה, שניהם חיפשו את עצמם בשדות מוזיקליים שונים ורחוקים, והמפגש המסקרן ביניהם הוא לא פחות מזדמנות משותפת עבורם לחזור הביתה.
הדברים אמורים בעיקר כלפי גפן, מארח המופע. שבגלל סגנונו והצלחתו, תמיד יעורר תהיות למה הוא באמת מתכוון ורוצה. גפן, ששימש קול של דור לפני שני עשורים, ספג בשנים האחרונות טענות קשות על מסחור וחוסר אותנטיות, בין אם זה בפרויקט המושמץ - והגנוז - עם עידן רייכל, או בשיר 'הילד של כולנו' שהקדיש לגלעד שליט או בהחלטתו להצטרף למפעל מסחרי כמו הריאליטי "The Voice" שיעלה בקרוב. מופע הפסנתר שלו שרץ זמן רב הוא תמיד הזדמנות לחזור ולנסות להביע רגשות כנים, בביצועים חשופים לשירים שכתב כשהיה נער וכאלה שלא שר בהופעות כבר שנים.
כשגפן שר עם הפסנתר גרסאות קצרות, פשוטות ולאו דווקא וירטואוזיות (על אחת כמה וכמה לעומת מגע הקלידים של אביתר בנאי), שירים כמו "הילדים" (מתוך "עכשיו מעונן"), "I Talk to the Wind" של קינג קרימזון ואפילו "קוצים" (שהקדיש לבנו דילן) ובראש ובראשונה "קנאה" (מתוך "המכתב") נגלה פתאום מחדש בגפן צד הנער-הילד שבו: מתרגש, נעלב, קצת גנדרן ושחצן, מאוהב. זה הצד היפה ביותר שלו. לצורך המסע שלו, בחזרה לאותו ילד, הוא גייס את תאומו-היפוכו המוחלט אביתר בנאי.
כך, אחרי 13 שירים בפורמט מינימליסטי של פסנתר, קלידים וגיטרה (רק אחד או שניים מהשלושה בכל שיר), ערן מיטלמן שמלווה את גפן בערב יורד, ושיאו של הערב מתחיל עם גפן שמבצע את "תתחנני אליי" היפה מאלבום הבכורה של בנאי, שעולה רק לאחר מכן כדי לשיר עם גפן את "חלולים". בנאי נע עם הגיטרה כמו מתפלל והשוני בין השניים מובהק מול גפן המוחצן, בנאי כמעט ואינו מדבר, כמעט ואינו מחייך, כמעט נבוך מול הקהל הגדול. השוני הזה מצליח גם להעביר את שניהם תהליך משותף של נסיעה אחורה בזמן.
כשבנאי וגפן שרים זה את שיריו של האחר, נראה כי שניהם מתרגשים באמת, שניהם מצליחים להתפייס עם העבר הבוטה שלהם, ממנו הם רחוקים כחוזר בתשובה (בנאי) וכאב לילדים. השיא הוא כמובן בביצוע המשותף שלהם ל"תחרות כלבים", כשגפן על הפסנתר ובנאי מקיש על הקסילופון כמו היה מדליק נרות של חנוכה ושניהם שרים על האויבים הגדולים של שניהם - "הייאוש הבשר והגאווה". ולפתע, חזון אחרית הימים: אביתר מתיישב על הפסנתר ומתחיל לנגן את "תיאטרון רוסי", שיר שהוא ממעט לבצע בשל תכניו כשרק אביב שר, ואחר כך הם שוב מתחלפים ובנאי מתחיל עם "סוף העולם" של גפן. "יש הרבה השראה אלוקית במנגינות של אביב" הוא אומר בפתח השיר, וגפן באמת מתרגש.
כשבנאי יורד מהבמה לבינתיים וגפן מבצע את "האם להיות בך מאוהב", כבר ברור לכל שההתרגשות של גפן אמיתית וכנה. יש סיבות טובות להתגעגע לגפן ובנאי, שעוד עלו שוב להדרן עם "אור הירח" בביצוע סולו של בנאי על הפסנתר ו"עד מחר" בביצוע משותף, של ראשית דרכם הם היו חצופים, מיוחדים ואמיצים לזמנם. זה לא פחות ממרגש לגלות שהם לא שכחו דבר, למרות כל כך הרבה זמן בחושך.
פסטיבל הפסנתר: אביב גפן ואביתר בנאי מבצעים את "תחרות כלבים"
אביב גפן עם אביתר בנאי: מה דעתכם? ספרו לנו בפייסבוק