(קטע מתוך "גליל ביום אחד")
דוקאביב גליל בוואלה! VOD
אחרי נסיעה מתל אביב, בדיוק בכניסה למעלות תרשיחא סיני אבט, מנהלו האמנותי של פסטיבל דוקאביב גליל מודה שהוא קצת מתרגש. "אנחנו עכשיו בשקט שלפני הסערה, נראה איך יעבור", הוא אומר. הפסטיבל הצפוני אמנם נערך זו השנה השלישית, אבל זו הפעם הראשונה של אבט בכסא המנהל ומדובר באירוע שונה מאוד מאביו התל אביבי "זה קהל אחר, תשומת לב אחרת ודגשים אחרים. בתל אביב הדגש הוא יותר על בכורות וכאן הפסטיבל מתבסס על נושאים. בכורות זה לא הדבר העיקרי", הוא אומר. ואכן למרות שהפסטיבל מתהדר השנה בשתי הקרנות בכורה ראשונות - "ז'ירה" ו"ילדים מסוכנים" אבט לא חושב שמדובר במגמה שצפויה לגדול. "אבל כן יש מגמה לתת לפסטיבל הזה נפח ואופי בזכות עצמו, שלא יהיה רק נגזרת של דוקאביב בתל אביב".
אחד הדברים הבולטים בדוקאביב גליל השנה הוא הסרט הגליל ביום אחד" שהופק במיוחד עבור הפסטיבל. מדובר בסרט שנעשה בהשראת "החיים ביום אחד" של רידלי סקוט וקווין מקדונלד שהפכו אלפי שעות צילום של גולשי youtube מרחבי העולם לסרט דוקומנטרי באורך מלא. אבט פתח את דוקאביב האחרון עם "החיים ביום אחד", ועכשיו הוא משתמש בפורמט כדי לבטא את נקודת המבט הצפונית, כפי שרואים אותם תלמידי תיכון מרחבי הגליל והסביבה. "זה פסטיבל שגם מתבונן על הסביבה הקרובה, יש לו עניין במקומי", הוא אומר. התלמידים צילמו שעות שונות ביממה ומתוך הקטעים ששלחו הרכיבו העורכים בבית הספר "ג'אמפ קאט" את הסרט. "זה מציג את הגליל מנקודת מבט של אוכלוסייה מאוד מגוונת של צעירים. מקרית אתא, לכפרים ערבים, לכפר דרוזי, צעירים חילוניים ודתיים".
צפו בטריילר של "החיים ביום אחד"
"אני חושב שהסרט הזה מצביע גם על יצירתיות וגם על רצון מאוד גדול של צעירים לחפש עניין ומשהו מעניין שיקרה בסביבתם. אני חושב שהם מאוד שמחו לתעד את עצמם ולהראות את החיים שלהם - מה משעמם להם ומה מעניין להם בסביבה הקרובה".
אתה מדבר על לתת לתלמידים לצלם, ומכל שכבות האוכלוסייה, איך היה לכם תקציב למצלמות לכל המקומות האלה?
"לא היה צריך. זה מדהים, אבל זה אומר משהו על מציאות החיים שלנו היום לכולם יש מצלמות. יש לכולם מצלמה ביתית או מקצועית או אפילו בסלולר. זה אפילו לא עלה כבעיה. הרבה פעמים גם מה שצולם במצלמת סלולר היה באיכות סבירה, ואפשר להקרין את זה. זה לא באיכות HD אבל זה בהחלט מספיק".
טוב זה לא משנה שזה לא ב-HD , הרי אין בתי קולנוע צפונית לחיפה
"זה נכון, במעלות אין בית קולנוע ולא בסביבתה. יש היכל תרבות יפה וחדש ושם נקרין, גם במתנ"ס ובגלריה לאמנויות. אבל זה נכון לגבי הרבה ערים בישראל, גם בתל אביב כבר אין הרבה מסכים. אני חושב שחלק מהתרומה של הפסטיבל זה להביא קולנוע למקום שאין בו קולנוע סדיר".
אז זו החשיבות של הפסטיבל בעצם?
"כן, וגם להראות לקהל שקולנוע תיעודי הוא מעניין ומרגש ומהנה ומסעיר". אבט התל אביבי לא מרגיש לא בנוח כשהוא קובע את לוח ההקרנות של פסטיבל הפריפריה, וגם לא הרגיש צורך לקחת יועץ מקומי. "אני בא מתל אביב אבל כשבנינו את הפסטיבל ניסינו לחשוב על הקהל והתלמידים, ומי נמצא פה והאוכלוסיות של המקום. בהרבה מובנים זה הרבה יותר מעניין מתל אביב כי זה הרבה פחות צפוי ויש פה איזו קרקע פחות מוכרת לשני הצדדים, לקהל ולנו".
לצד תוצרי הפרויקט "מדברים דוקומנטרי ממעלות" שיוקרנו במהלך הפסטיבל, לוח ההקרנות של דוקאביב גליל מלא במיטב הסרטים הדוקומנטריים הישראלים של השנה החולפת, רבים מהם עטורי פרסים ומרובי הקרנות בפסטיבלים בחו"ל ובערוצי הטלוויזיה. גם אבט מרגיש את ההתפתחות הגדולה בתחום בתקופה האחרונה.
"יש הרבה מאוד סרטים שנוצרים פה, ומהרבה סיבות. הגורם הראשון והלא מבוטל לכך הוא שיש תקציב, אמנם לא מספיק, אבל הוא קיים. זה לא מובן מאליו, זה לא קורה בכל מדינה בעולם - גם קרנות קולנוע וגם שני ערוצים שמתמחים בסרטי תעודה, זה משפיע מאוד על השוק. לזה מצטרפים גם הפרסים שמועצת הקולנוע מחלקת וזה ניכר. הדבר השני הוא שאנחנו חיים במדינה עם הרבה מאוד קונפליקטים חיצוניים ופנימיים, וקונפליקטים מייצרים סרטים טובים".
"קולנוע מאבק" שהוקם בתל אביב במהלך המחאה החברתית האחרונה מגיע להתארח. אתה מרגיש שהמחאה החברתית השפיעה על תחום היצירה הדוקומנטרית?
"אני משוכנע שאנחנו נראה בהמשך סרטים תיעודיים רבים ומכיוונים שונים שנוגעים בזה, ואני חושב שגם כמו במישורים אחרים, זה ישפיע על נקודת המבט של המציאות הישראלית בכללה, אז גם אם היצירות לא יהיו ישירות על מחאת האוהלים, ההשפעה שלה תהיה שם. במחאה הזו היו לא מעט יוצרים, אנשים שמובילים את המחאה הזו היו אנשים שקשורים ליצירה התיעודית. ראית שם המון מצלמות כל הזמן, מקצועיות וגם לא, סטילס ו-וידאו - הלכת בתוך תחושה שאנשים מתעדים את הרגע כל הזמן. אני לא יודע אילו סרטים ייצאו מזה, אבל אנחנו ללא ספק נראה את זה הרבה".