סיכום 2011: עטיפות האלבומים הגרועות של השנה

אניק הוא זמר פאנק-רוק ממינכן שזוכה להכרה רבה במולדתו, ולאחרונה גם מגיע לתודעה ברחבי העולם בקרב יודעי דבר. לפני מספר חודשים שחרר לאוויר העולם את אלבומו השלישי, שזיכה אותו בהדים בעיקר בגלל העטיפה התמוהה.

את הדמות שבחזית הוא מכנה ”אבא שלו” באחד הקליפים שיצאו בסמוך להפצת האלבום. בניגוד לעטיפות אחרות ברשימה זו, הפעם מדובר בקישור הולם למוזיקה ולסגנון היצירה. ובכל זאת, מדובר במפגן צורם של טעם רע, ונוכחות האלבום ברשימה זו היא מתבקשת. מוזר, מביך ומיותר.

אלבומם המדובר של הסטרוקס כולל בחזיתו עבודת אמנות של Guy Pouppez, אמן בלגי שנפטר ב- 1993. "המעצבת שלנו נתקלה ביצירה דרך סוחרת אמנות שהיא מכירה בצרפת, והשגנו את הזכויות לאחר שאיתרנו את הבת שלה בקושי רב”, מספר דובר הלהקה. המדרגות נקראות The Penrose Stairs , ואולי זכורות לחלקכם מהסרט "התחלה" או מציוריו של אשר.

התגובות מעט חלוקות באשר לעטיפה הזו, ויש לא מעט שגם מחבבים אותה. בכל זאת, היא כנראה מתאימה יותר לאלבום ישן של קראפטוורק מאשר של החבורה הניו-יורקית האנרגטית הזו. ואם להודות על האמת – היא בעיקר לא עוד עטיפה מופתית כמו זו של אלבום הבכורה, שראויה להיכנס להיכל התהילה של העטיפות האיקוניות בהיסטוריה של המוזיקה.

"Angels" - לג'וליאן קזבלנקס עדיף לפצוח בקריירת סולו

לאחר עזיבתו של נואל גאלאגר את אואזיס בטונים צורמים בסוף 2009, החליטו חברי הלהקה הנותרים להמשיך וליצור את המוזיקה שלהם ביחד. על חורבותיה של להקת-האם קמה Beady Eye, ושחררה אלבום ראשון ומוצלח למדי בסוף פברואר השנה.

עטיפת התקליט מציעה הכל חוץ מסדר – ערב-רב של פונטים, תמונה שבחלקה היא שחור-לבן ובחלקה גווני ס?פיה, חיתוך פוטושופי גס מדי, טקסטים בוורוד מסטיק, ובעיקר - ילדה אחת קטנה שרוכבת על תנין. מעבר לתמונת הביזאר, ריבוי הסגנונות מבליע בתוכו את אופי האלבום. הצבע הדהוי והביצוע המרושל חרצו סופית את היותה מוחמצת בתוך ים העטיפות השנה.

העטיפה שלפניכם שייכת ל-Battles, הרכב פוסט-רוק מוערך מניו יורק. התגובה הראשונית השכיחה בקרב כל מי שרואה אותה היא "מה זה, לכל הרוחות". עיצב אותה דייב קונופקה, גיטריסט ההרכב, והוא מספר: "העבודה היא פסל שיצרתי במהלך העבודה על האלבום. ביסודו הוא גוש ורוד וגדול של כלום. רציתי לייצר תיעוד מוחשי שמייצג את האלבום. משהו אורגני שלא ניתן לשלוט באופן שבו הוא מתפתח וכיצד ייראה, כפי שחווינו גם ביצירת האלבום. העטיפה היא בעצם הגוש הזה”.

חווית היצירה שתוצאותיה מתעצבות במהלכה היא מקור והשראה לעבודות רבות של אינספור אמנים. הביצוע על גבי עטיפה זו הוא אינטרפרטציה לא מוצלחת בהעברת מסר זה, ומותיר את הצופה בעיקר בחוסר הבנה ובהיעדר משיכה למיצג הוורוד.

מקרה קשה אף יותר של מוזיקאי שמייצר עטיפה כושלת לאלבומו הוא התקליט האחרון של לימפ ביזקיט. שלוש בחורות פוזלות בביקיני מוציאות לשון, נחש קוברה אימתני וקוף שמחטט באף מעטרים את העטיפה שאייר ווס בורלנד, גיטריסט ההרכב.

בהתייחסו למטח הביקורות השליליות כלפיה, אמר בדיעבד שהיא יצאה מגוחכת, אם כי זה נעשה במודע. “חשבנו על האלבום כעל סרט אימה... נחשים ומפלצות ובחורות סקסיות. עטיתי על עצמי את פילטר ‘המפגר’ וזה יצא כפי שיצא”. נוסף על חוסר הטעם, גם הביצוע לא מוצלח בלשון המעטה. באלבום הבא, רצוי שיתמקדו במוזיקה.

הפפרז ביקשו מדמיאן הירסט, האמן הבריטי והשנוי במחלוקת, לעצב עבורם את העטיפה לאלבומם העשירי במספר. אבי רוד בגרביים בלבד, מפגן הקעקועים זרוע הטסטוסטרון וחברי הלהקה בידי דוגמנית חשופת חזה - כל אלה הם כבר מזמן נחלת העבר. ההתמכרות והאובדן התחלפו בבודהיזם ובאמנות מודרנית, וכך מצטיירת לה הלהקה בימינו.

הסולן אנטוני קידיס התייחס לכך ואמר: “זו תמונה. זו אמנות. היא אייקונית. לא נתנו לה כל משמעות, והיא פתוחה לפרשנות”. כל החוברת הנלווית מלאה בתמונות של זבובים, אולם מה שהותיר רושם כה חזק בעטיפת "Mezzanine" של מאסיב אטאק נראה פה כמו משחק ילדים. עטיפה שהיא לא לכאן ולא לכאן, ומציגה להקה שקצת איבדה את הדרך.

רד הוט צ'ילי פפרז מגיעים להופעה בישראל
רד הוט צ'ילי פפרז באלבום חדש: עולה על הציפיות

בשיעור הראשון בבית הספר הלא-קיים לעיצוב עטיפות תקליטים בוודאי מסבירים שכל עטיפה באשר היא מיועדת למלא פונקציה כלשהי. נתמזל מזלם של חברי הלהקה, וסטורם ת'ורגרסון עיצב להם את חזות התקליט. ת'ורגרסון נחשב לגורו עטיפות, ואחראי בין היתר למרבית הדיסקוגרפיה של פינק פלויד וכן לעטיפות בלתי נשכחות למיוז, לקראנבריז וללד זפלין. בעטיפה זו הוא משתעשע בכפל משמעות המילה hair/hare.

ובכל זאת – כל קשר ללהקה, למוזיקה ולמה שהיא משדרת הינו קלוש ביותר. סטיב מילר ולהקתו מייצרים את אותו רוק קלאסי מזה 40 שנה, עם להיטים כמו "Joker" ו-"Abracadabra", וכך גם באלבום זה, ה- 18 במספר. בין אם אוהבים את האימג' הנבחר ובין אם לאו, הרי שהוא מנותק מהמוזיקה אותו הוא עוטף, ובכך מפספס את ייעודו המקורי.

הקונצנזוס הגדול ביותר בתקשורת לגבי עטיפות כושלות בשנה החולפת שייך ללא ספק למלכת המצעדים של השנים האחרונות. במעין גירסה ממונעת לחד-קרן, העטיפה מציגה חצי אופנוע, חצי גוף של ליידי גאגא. מבין כל המאפיינים שהודבקו לזמרת בשנים האחרונות, רק "לא צפוי" ישים לגבי התמונה הזו. לא אוונגרדי, לא פורץ דרך, לא צבעוני ובטח שלא מעניין.

התמונה נראית רע מאוד, הטיפוגרפיה מזעזעת, אין טיפת אופנתיות וטעם, וזו עטיפה שהכל בה לקוי. כפי שהגרדיאן הבריטי סיכם זאת: "כשהיסטוריונים יביטו אחורנית על עלייתה ונפילתה של ליידי גאגא, הם יצביעו על תחילת הירידה ביום שבו היא שינתה את גופה לאופנוע והשתמשה בכך לעטיפת אלבום".

"Born this way" - סיקור מיוחד של האלבום

עופר שדמי הוא כותב ועורך את "סיפור, כיסוי", בלוג עטיפות האלבומים הישראליים
מה יהיה אלבום השנה? הצביעו במצעד של וואלה! וגלגלצ
נזכרים בעוד עטיפות אלבומים איומות? ספרו לנו בפייסבוק