שרית חדד, ברי סחרוף ועוד: מי צריכים לקבל סרט תיעודי?

היותם של סרטי תעודה מוזיקליים מקור לקידום מכירות, היא לא דבר חדש. בעידן בו לא מוכרים דיסקים וכו' וכו', כל אלמנט שיוכל לחשוף את האמן וכמובן את יצירתו מגויס למאמץ, וכך מוצאים את עצמם אמנים עומדים בפני מצלמות חכמות ובמאים מליגת העל ומספרים את כל מה שרצו להעביר רק דרך המוזיקה.

בישראל, תרבות התיעוד של מוזיקאים ותופעות מוזיקליות התפתחה רק בעשור האחרון באופן משמעותי. כניסתם לשוק של ערוץ 8 ו-yes דוקו האיכותיים ולעומתם, ההשקעה של רשת וקשת בסרטים על טאלנטים שיביאו רייטינג (מריטה ועד שלומי שבת), יצרו תנופה בסרטים על מוזיקה. חלק מההשקעות הניבו סרטי מופת, כמו "גם כשעיני פקוחות" על גבריאל בלחסן וחלקן היו גם פלופים שלא ברא השטן, כמו רמי מדבר על ריטה.

הסרט התיעודי על ירדנה ארזי הוא כזה שקשה להבין איך לא נעשה קודם: ארזי היא סיפור מרתק ומעניין של דיוות פופ בארץ נטולת דיוות ונטולת פופ. הסיפור האישי שלה מרתק לא פחות מסיפורה האמנותי וההשלמה עם פועלה עם הגיעה לגיל 60 יוצר פלטפורמה מושלמת לסיפור טוב. המוזיקה הישראלית משופעת בסיפורים כאלה, שיכולים לבוא בשלל צורות, אבל נראה שהקולנוע והטלוויזיה הדוקומנטריים יעשו את העבודה על הצד הטוב ביותר. הנה כמה דוגמאות לאמנים כאלו.

ירדנה ארזי בוואלה! music

כבר שנים שברי סחרוף כמעט ולא מתראיין, מלבד כמה תוכניות רדיו נבחרות, בעיקר של סטודנטים. סחרוף לא אוהב לדבר ומאמין שהמצלמות לא מוציאות אותו טוב. מאידך, סחרוף עשה את אחת הדרכים המדהימות מילדות בטורקיה דרך שירות כקצין בצבא בסיני; ההיכרות עם פורטיס; ועד הנסיעה לאמסטרדם ובלגיה. בנוסף, הפרט המסקרן מכולם, הוא התקופה שבה סחרוף ישב בכלא לאחר שנתפס בנתב"ג וברשותו קוקאין.

כל הפרטים האלו ידועים, אבל סחרוף מיעט מאוד לדבר עליהם, ובוודאי על האופן בו השפיעו על דרכו למעמד בו הוא ניצב כיום – הקונצנזוס המוחלט של הרוק הישראלי. את הפוטנציאל לסיפורו של סחרוף ניתן היה לשמוע בזעיר אנפין ב"נשמות גועשות", סרטו של נתן מנדלבאום על מינימל קומפקט וייתכן שחלק מתקופה מרתקת נוספת בחייו של סחרוף – הגירושים מאשתו שהיו הבסיס להקלטת "סימנים של חולשה", ייחשפו בסרט שנעשה על האלבום וישודר בקרוב בערוץ 8. נראה שסרט תיעודי אחד גדול יכול לספק תמונה מלאה ומרתקת.

מינימל קומפקט מתאחדים להופעות ב-2012
ברי סחרוף בוואלה! music

כל כך הרבה מילים נשפכו על שרית חדד, כל כך הרבה כתבות טלוויזיה ועיתונות, ונדמה שעדיין אנשים פשוט לא מבינים מה הסיפור שלה, ולמה היא באמת לא דומה לשום דבר אחר שנעשה במוזיקה הישראלית, בין אם בעולם הפופ ובין אם במוזיקה המזרחית. קול טוב יש ללא מעט זמרות, אבל משהו בדרייב הפנימי של שרית חדד שונה ואחר. מנהל אישי צמוד יש למאות זמרים וזמרות, אבל רק לשרית חדד אין מתחרים כבר למעלה מעשור.

חדד, אחת ששומרת על פרטיותה בקנאות ביחס לאחת שמופיעה כמעט כל ערב, הצליחה לשמור על מרחק מהציבור הרחב ולכן העניין הרב בה, מעבר לשאלה ההיסטורית – מתי תתחתן; יחסיה עם משפחתה, למשל, אחרי ההצלחה שהכניסה לה מיליוני שקלים לפי הערכות בתעשייה; הפחד מסופה של תקופת שלטונה בצמרת המוזיקה המזרחית; החלומות שנגוזו והמחיר ששילמה בדרך לאימפריה - משינוי שם המשפחה ועד החלקת השיער.

שרית חדד בוואלה! music

מוסה נחמיאס הוא לא שם בסדר הגודל של ברי סחרוף ושרית חדד, לא קרוב לכך. הוא עוד אחד מאותם סיפורים מדהימים שמסתובבים מתחת לאף של הפנאטים במוזיקה הישראלית, שלא ידעו ולא יודעים איך לאכול את האיש המבריק והמסובך הזה: הוא היה יד ימינו של יוסי אלפנט בלהקה רטורית וצלל איתו לסמים בתקופה האפלה בניו יורק; הוא הוציא חומר סולו מדהים ואפילו שיר משותף עם ענבל פרלמוטר ("הקשר", מהשירים הכי יפים במוזיקה הישראלית), הוא שוב נפל לסמים ושוב ניסה לחזור, ושוב נכשל.

נחמיאס סירב להשתתף בסרט "אהוד בנאי והפליטים" שעסק גם באלפנט כי לא שילמו לו כסף ולמעשה נעלם מהתודעה והרדאר. הסיפור שלו עשוי מהחומרים הכי חזקים לתעודה מוזיקלית: כישרון, תעוזה, התרסקות, תקווה וגם מוזיקה מעולה שחייבת להתגלות מתישהו.

ההתרגשות מחזרתה של ליפשיץ בשיר "נוסטלגיה" עם אביב גפן הראתה שהסיפור של הקהל הישראלי עם ליפשיץ לא פתור. למרות שאותה "פרישה" הגיעה בעקבות כשלון אלבומה השלישי, לרבים לא ברור למה הזמרת הכה חיננית הזו, שקנתה לעצמה מקום של כבוד בפנתיאון רק בזכות "קולנוע", שלא לדבר על "גידי" ו"קשה בלעדיך", פשוט נעלמה מחייהם.

ואולי הקאמבק הנוכחי הוא הזמן לענות על כל השאלות האלה, ומי ייתן, אולי גם לשובה של ליפשיץ לכאן. "נוסטלגיה" היפה מסביר בדיוק למה המוזיקה הישראלית רק תרוויח מכך.

שרון ליפשיץ בוואלה! music

"המכונה", הסרט המצוין של אלה בלוך על משינה, הצליח להמחיש את כל התסבוכת שיש בלהקה והדינמיקה שבתוכה. אז מה קורה כשהלהקה הם בעל ואישה, שמנגנים רוק כבד והם למעשה מושא הערצה של ילדים בני כמחצית מגילם?

בנוסף, הסיפור של היהודים תמיד נעצר בנקודה שעוסקת בכך שהם הצליחו להגיע למעמדם כלהקה מאוד מצליחה למרות התעלמות המיינסטרים מהם במשך שנים. מאז שמעמד זה הונצח עברו כמעט 10 שנים, בהם היהודים נכשלו אמנותית, הצליחו מסחרית, שוב נכשלו בניסיון לעבור לחו"ל ושוב הצליחו, ובדרך טום פטרובר ואורית שחף אפילו הצליחו להרחיב את המשפחה. הסיפור מונח שם, רק צריך לצאת ולהשיג אותו.

היהודים בוואלה! music

על מי עוד הייתם רוצים שיהיה סרט תיעודי? דברו איתנו בפייסבוק