הגעתו לאקרנים של "נערה עם קעקוע דרקון", העיבוד המושקע של דיוויד פינצ'ר לסרט המתח השבדי באותו שם, מביאה לשיא את תהליך ההשתלטות הסקנדינבית על ז'אנר המתח. למעשה, בסוף כל משפט שחובב סיפורי בלשים קורא היום באנגלית או בעברית, כמעט תמיד מסתתר לו מישהו מארצות הקרח. הדוגמאות לכך רבות מספור: אז יש את "נערה עם קעקוע דרקון", כמובן, עיבוד לסדרת הספרים המצליחה של סטיג לרסון השוודי המנוח, שכבר היתה בסיס לסדרת עיבודים קולנועיים בשפת המקור, והללו הצליחו מעבר לים. הנינג מנקל, בן עמו שעדיין בחיים, נהיה לאחד מסופרי המתח המובילים בעולם, ודמות הבלש וולנדר שברא עמדה במרכז סדרות מתח מצליחות בארץ מולדתו וגם באנגליה, שם גילם אותה קנת בראנה.
גם הסדרה הדנית "The Killing" זכתה לעיבוד מצליח דובר אנגלית, מה שנכון גם לגבי מותחן הערפדים השבדי "Let The Right One In". הבמאי של להיט זה, תומס אלפרדסון, נשכר לביים את "החפרפרת", מן היצירות הקולנועיות הבריטיות הבולטות של השנה החולפת, ועיצב אותה ברוח הסקנדינבית המלנכולית שאפיינה את עבודתו הקודמת. סיפור דומה היה מנת חלקו של דניאל אספינוזה השבדי. "Easy Money" שלו היה להיט, ובהתאם לכך הוליווד מיהרה לרכוש את הזכויות לעבד אותו מחדש, ובו בזמן הטילה על הבמאי לביים את "Safe House", סרט מתח אמריקאי עתיר כוכבים, ובהם דנזל וושינגטון וריאן ריינולדס.
אפשר גם לציין כי "דרייב", שנבחר בידי רבים לאחד הסרטים האמריקאיים הגדולים של השנה החולפת, נעשה בידי הבמאי הדני ניקולס וינדינג רפן, אבל למה לדבר על העבר כשהיד עוד נטויה? מרטין סקורסזי, למשל, הכריז לא מכבר כי הוא עומד לביים את "The Snowman", עיבוד לספר מתח נורבגי, וכפי שדיווח מגזין סקרין, בשווקי הטלוויזיה והקולנוע הבינלאומיים למיניהם, המתח הסקנדינבי הוא הסחורה החמה ביותר. כולם רוצים למצוא את הסטיג לרסון הבא, וממהרים לרכוש כל דבר שרק מריח מתעלומה נורדית עסיסית, גם בשביל הערך שלו עצמו וגם בשביל האפשרות לעבד אותו מחדש.
הספרים, הסדרות והסרטים הסקנדינבים בדרך כלל קודרים, מפותלים ואלימים יותר ממה שנהוג בארצות אחרות, ומי שחי דרומית או מערבית לאזור הצפוני פשוט מת כרגע על הסגנון הזה. למה זה קרה דווקא עכשיו ובכזו עוצמה?
מי שחוקרים את התחום מסכימים על כך שהסיבה הראשונה היא שהמתח הסקנדינבי לוקח ז'אנר מוכר אבל מעניק לו ניחוח אקזוטי ואטרקטיבי בעיניים זרות, שמקבלות את מה שתמיד הכירו ואהבו, אבל בגרסה חדשה ולא מוכרת. מעבר לכך, יש דעות שונות לגבי הנסיבות שמאחורי הסקנדינבמניה.
אריק ברונסון, אמריקאי שמלמד באוניברסיטת יורק הקנדית ועורך הספר "The Girl with the Dragon Tattoo and Philosophy" סבור שהכל נובע מן המשבר הכלכלי. "בעתות כאלה, הקהל תמיד פונה לכיוונים אפלים יותר. זה בדיוק מה שקרה בשנות הארבעים, כשהיה מיתון דומה. מצד אחד, האסקפיזם נהיה נוצץ יותר, ומצד אחר, הסרטים שמביטים למציאות בפנים נהיו קודרים יותר. אז היה את הפילם-נואר, עכשיו זה המתח הסקנדינבי".
ברברה פיסטר השבדית, שמתחזקת את אחד הבלוגים המקיפים בז'אנר הזה, מציינת שתי סיבות נוספות. "מדובר בתהליך התפתחות מתבקש של סוגת המתח: לקהל נמאס בשלב מסוים מן הקיטוב המוחלט בין הטוב לרע, שנהיה פופולרי בעקבות ההצלחה של 'שתיקת הכבשים', עוד בגרסתו הספרותית. מאז הלהיט הזה, נהייתה נורמה לראות איך הבלש הזך והטהור רודף אחר הרוצח הסדרתי שמייצג את הרוע המוחלט, ואנשים התעייפו מהפשטת היתר הזו. הם חיפשו משהו מורכב יותר, והמתח הסקנדינבי מציע להם את זה. ביצירות כמו 'נערה עם קעקוע דרקון', הרשע לא נובע סתם מטבע שטני, אלא יש לו מקורות מושרשים בחברה, וזה הרבה יותר מעניין".
פיסטר, כמו גם ארנה לונדה האמריקאי-נורבגי, מרצה לקולנוע סקנדינבי וספרות סקנדינבית ב-UCLA, סבורים כי הטירוף סביב עולם המתח הסקנדינבי קשור גם בדרך שבה העולם תופס את האזור. "כולם תמיד גדלו על ההנחה שהמדינות הסקנדינביות הן מדינות רווחה למופת ובעצם כמעט אוטופיות מושלמת, אז זה מאוד נחמד לגלות שגם להן יש צרות", אומר לונדה, ופיסטר מוסיפה: "סקנדינביה נראית כמו מקום שלו, כמעט גן עדן, ובגלל זה אם קורה שם פשע זה הרבה יותר מעניין מאשר אם הוא מתרחש בארצות הברית, שממילא נתפסת כמקום עתיר זוועות".
"חוץ מזה, באמריקה אף אחד לא מאמין שעוד אפשר יהיה להשיב סדר ושלווה, אז יש פחות סיבות לקוות להצלחתו של הבלש", אומרת פיסטר. "לעומת זאת, סקנדינביה נתפסת כמקום קטן יחסית שעוד אפשר להסדיר בו את ההרמוניה, כך שאם אנשי החוק פותרים את התעלומה, הקהל שעוקב אחריהם חש הקלה הרבה יותר גדולה ושלמה".
לונדה מנצל את התהיה אודות הנהירה אחר המתח הסקנדינבי כדי לעקוץ את הספרים המהוללים של לרסון. "למען האמת", הוא מודה, "אין להם הרבה ערך. הם לא כתובים טוב, והעלילות שלהם חסרות היגיון. עם זאת, דמותה של ליסבת שעומדת במרכזם חזקה ומקורית, וזה מחפה על החסרונות וסוחף את המעריצים ברחבי העולם".
אבל האם ייתכן כי האהדה הבינלאומית לתרבות הסקנדינבית היא בעצם פיקציה? אולי בכלל הכל הולך לאיבוד בתרגום, אנחנו לא מבינים כהלכה את המקור והעיבודים המחודשים עושים עוול ליצירות שהם מתבססים עליהן? האם במרחק שבין שטוקהולם לניו יורק ולתל אביב, קעקוע הדרקון מיטשטש לגמרי?
הנטייה הרגילה במחקר ובעיקר אצל מבקרי הספרות והקולנוע היא לבכר תמיד את המקור על פני החיקוי, אך זה לא כך הפעם. לונדה, למשל, מציין כי רבים בשבדיה חושבים שמנקל נקרא טוב יותר באנגלית, והוא גם משבח את העיבוד האמריקאי של "נערה עם קעקוע דרקון" בגלל הבחירה של פינצ'ר להשאיר את זירת ההתרחשות בשטוקהולם, דבר שמהותי לעלילה.
פיסטר מסכימה איתו, ומציינת גם שהעיבוד של פינצ'ר רק שיבח את המקור. בעיקר היא מברכת על כך שהבמאי לא ניסה להפוך את ליסבת לגיבורת פעולה מן השורה, אלא הבין את האופי הייחודי שלה. אווה אף גיג'רסטם, מן הבכירות במבקרות הקולנוע של שבדיה ושל אירופה בכלל, סבורה גם כן שזהו סרט סוחף, מרהיב ומרשים, והקובלנה היחידה שלה היא על ניואנסים קטנים: "כולנו פה צוחקים על זה שהגיבורים מעשנים בחדרים סגורים, מה שכמובן לא ממש הגיוני כרגע בשבדיה, והם גם מבטאים את השמות הסקנדינבים בצורה שגויה ומצחיקה, בדיוק כפי שקנת בראנה עשה ב'וולנדר'".
נראה שהיוצרים, הצופים, החוקרים והמבקרים מהצדדים הקרים יותר והקרים פחות של כדור הארץ בסך הכל מרוצים מן השגשוג הסקנדינבי והשלכותיו. ברור גם כי לאור כל חוזי ההוצאה לאור וההפקה שכבר נחתמו באחרונה, ההיסטריה הזו לא תסתיים בשנים הקרובות. השאלה היא רק עד מתי זה יימשך, והאם במרחק של עשור, למשל, יהיה מדובר בתופעה חולפת?
היחיד שחושב כך הוא לונדה. "הסחף הזה חייב להיעצר מתישהו. המון יוצרים סקנדינביים בינוניים נהנים מהטרנד ותופסים טרמפ על הגל הזה. בסופו של דבר, הרמה תרד ותרד עד שהבלון יתפוצץ", הוא מזהיר. "הבולמוס יוצר ציפיות לא ריאליות, ובשלב מסוים מקבלי ההחלטות וגם הקהל יבינו שלא כל דבר שמגיע מהאזור הוא בהכרח איכותי. כשזה יקרה, כל מה שיישאר מההיסטריה הנוכחית הן היצירות הסקנדינביות הטובות באמת, אבל זה נכון לכל דבר".
אף גיג'רסטם מעט אופטימית יותר. "כל עוד שהסקנדינבים ייטיבו להלביש דמויות וסיפורים אקזוטיים על תבניות מוכרות, הם יצליחו", היא אומרת. "מי שינסה להיות מקורי עד הסוף לא ישכיל לדבר לקהל הזר, אבל זה ממילא משהו שאף פעם לא היה אפשרי".
פיסטר, מצדה, חושבת שלתנופה הסקנדינבית יהיו בסופו של דבר השלכות גם על יצירות של מדינות אחרות: "עד עכשיו, למשל, המו"לים האמריקאים היו משוכנעים שהקהל לא מתעניין בתרבויות אחרות", היא אומרת. "עתה, הוכח אחרת, וזה פותח את הדלת לתרגומים של יצירות משלל מדינות. אולי הטירוף הסקנדינבי ייעצר, אבל התרחבות האופקים העולמית תמשיך".
ולסיכום, ברונסון ממצה את הדיון באמירה שאולי מסכמת גם את סוד הקסם של "נערה עם קעקוע דרקון", הן בגרסתו המקורית והן בזו האמריקאית. "בעיקרון", הוא אומר, "אופנות בעולם המתח באות ונעלמות, אבל אני בכל זאת חושב שהשגשוג הסקנדינבי יימשך. אחרי הכל, היצירות שמגיעות מן האזור הזה קודרות כמו סיביר, אבל בכל זאת לא לוקחות את עצמן ברצינות יתרה, והמאפיין הזה מגדיר היטב את הדור שלנו, לא?"
"נערה עם קעקוע דרקון": מתי ואיפה רואים את הסרט?
דיוויד פינצ'ר: פרופיל של הבמאי המוערך - והמקופח
בכל נערה יש קעקוע דרקון: האבולוציה של רו?ני מארה
גם אתם חולים על סקנדינבים? ספרו לנו בפייסבוק