וקחו באותה הזדמנות את השטרנהלים והיובלים

יש להם, לירושלמים, איזו גאוות יחידה עירונית מוזרה. איזה סנוביזם היסטורי-תרבותי אליטיסטי, שמקורו ברחובותיה של העיר שהיא טקסט היסטורי עם לב של אבן. יש להם, לירושלמים, על אוויר ההרים הצלול שלהם ועל הפקק המרגיז הזה בכניסה לגינות סחרוב, איזו תחושת אדנות על ההיסטוריה היהודית והישראלית. וכי לטבריה לא צריך שיהיה שמור מקום של כבוד בדברי ימי ה"ראה וקדש" של אומתנו? ומה באשר ליבנה וצפת, למה הן, על כל חנן ועברן המפואר, אינן חברות בטרקלין הקיטש ההיסטוריוסופי של זכותנו על הארץ? במה נופלת מודיעין, על נפלאות גבורת המכבים, כמו גם תל אביב, היא-היא העיר בה הוחלטה, הוכרזה ויושמה תקומת העם השב לארצו ולמדינתו, מירושלים?

מה פשר אותה עווית, כמעט רטט פסיכוטי, העובר בכל ישראלי כמעט (כאן גם המקום להזכיר את אחינו היורדים בתפוצות), עת מוזכר שמה של עיר האבן הזאת? שהרי הר סיני – האם לא היה זה המקום בו נחתם החוזה ההיסטורי בין עמו לאלוהיו, כמו גם מתן לוחות הברית וכו'? – הוחזר ללא מצמוץ, כחל וקובלנה, על שום האבדה הגדולה לעם היהודי. בארץ בה כל שיח הוא צאצא של הסנה הבוער, בה מתחת לכל אבן אפשר ודרך משה רבנו, בה כל פיסת אדמה היא עדות לשכינה, תפסה דווקא ירושלים תחת על כולנו, יושבי המקום, שוכני הארץ, וגזרה לעצמה טובת הנאה מטא תיאולוגית. "אני הבכורה והבכירה", טוענת העיר, "וכל היתר שותי אספרסו קצר".

אספרסו אני לא שותה, ובירושלים אני ממעט לבקר, לא רק בגלל הדרך ההררית הבלתי נסבלת, כמו גם הקור המקפיא בלילות, אלא בעיקר משום שאין לי בלבי על העיר הזאת יותר מאשר על חולון, רמת-גן, אשדוד או כרמיאל. כולן היו בנותיי, ואם שלושה אוחזין בעיר ואומרים "שלי היא" ומוסיפים, "אשפוך את דמך, כדי להוכיח זאת", אמצא לי מקום אחר להתקדש בו, מקום בו הסימטאות אינן צרות, בו לא כל עובר אורח הוא מספר סיפורים ולא כל דוכן פלאפל הוא "מוסד". אמצא לי עיר, נאמר, גבעתיים, אמקם את דירתי אל מול הגבעה הפונה ל"בית ווהלין" – יד ושם לשואת היהודים, ואשא תפילתי אל השמים: "אל מלא רחמים, הסר את תוגת וטרדת ירושלים מעל כתפיו של עם אומלל זה. קבל נא את זבחיי, כאן בגבעתיים, והפכה לבבת עינך. ככה סתם. רק כי מתחשק לך. רק כי גם אתה מבין שאין מקום בעולם שהוא שלך יותר מאחר. אין עיר שאבניה קדושות יותר מתושביה, או מעתידה של אומה שלמה". ואז אצא לי לטיול רגלי קצר ב"פארק וולפסון" הסמוך, ואם השמים לא ייפלו עליי, אדע כי אלוהים מסכים. להחזיר את ירושלים. והעם ינוחם בבניין גבעתיים. מה רע?