גם בקרב ליגת העל של המוזיקאים קשה לומר על רבים שהם ז'אנר בפני עצמם; כלומר שהם אינם משתייכים במובהק לסגנון אחד, אלא הם עצמם הסגנון. רדיוהד, למשל, היו למשך תקופה ארוכה להקה במעמד הזה, ובמקום אחר גם ג'ואנה ניוסום. עמיר בניון לא יוצר מוזיקה שדומה לשני האמנים הגדולים שאוזכרו כאן, אבל בישראל, הוא ז'אנר בפני עצמו: קולו נטוע עמוק במוזיקה המזרחית, אבל הפרייזינג שלו שובר כל מוסכמה אפשרית ביחס שבין בית ופזמון; כתיבתו נעה בין עברית של אלתרמן ואלכסנדר פן ליומיומיות והתזוזה בין שני הקטבים נעשית בטבעיות של מרגל שנטמע בסביבה מתחלפת.
לקח לבניון זמן רב כדי לבסס את המעמד המיוחד הזה הן בקרב הקהל הרחב והן בתוך תעשיית המוזיקה החשדנית והצינית. הוא כמובן שם לעצמו מכשולים רבים בדרך, בצורת "אני אחיך" וריח השנאה שנדף ממנו, כמו גם דרך סדרת שירים מעט הזויה שהוציא בפייסבוק שלו ואלבום בערבית שאיש לא שם לב אליו. אלו היו מהלכים שהיו יכולים למוטט לא מעט אמנים בעלי מעמד ויציבות, אבל כיוון שאין תחליף לבניון במוזיקה הישראלית, הוא מגיע לאלבומו העשירי, "עץ על מים", כשהוא שוב קונצנזוס, שהפך גם לקונצרן עם הפקת אלבומים לגלי עטרי וישי לוי.
מתוך הקונצנזוס הזה, מרגש לראות עד כמה בניון מאמין בשינוי ותנועה: בניון עושה באלבום לראשונה שימוש בטקסטים של אשתו, מרים, בהחלטה שיש בה בעיקר מה להפסיד: אחרי הכל, הוא כתב יצירות מופת כמו "הכל עד לכאן" ו"ניצחת איתי הכל", והיא לא. אך כמו שכל דבר בקריירה של בניון נעשה מתוך אמונה בצדקת דרך כלשהי, לטוב ולרע, "עץ על מים" הוא הימור מלא ביטחון של בניון, הימור שהשתלם עד הסוף.
ראשית, מרים בניון היא כותבת מצוינת, עמוקה, עשירה ומרעננת. העברית בה היא משתמשת גבוהה, אפילו גבוהה מאוד, עשירה בדימויים מפתיעים ("עץ על מים/כמה שרוה כמה/צומח כמו צעקה/נבלעת במים") שבניון דוהר עליהם בקולו כמו ילד נלהב שפותח מתנה ביום ההולדת שלו. בניון מתבססת לא מעט על התנ"ך ("אחרי שנקרע הים", למשל) אבל כתיבתה מושפעת לא פחות מהשירה העברית המודרנית, מה שמרים לשמיים את הרמה של בניון. בראיון לתוכנית של קרן פלס, סיפר בניון שהציע טקסטים שלה לזמרים אחרים. אחרי האלבום הזה, צריך להיות רדוד במיוחד כדי שלא להשתמש בכישרון של מיסז בניון.
עם זאת, חשוב לציין שמרים בניון כותבת באופן ששונה מהישירות האהובה של עמיר בניון, שגם בטקסטים שלו לא חוזר לעוצמה החודרת של "נשמתי" או "הייתי שר". אז, בניון שר מתוך מצוקה בולטת וכואבת, ואילו ב"עץ על מים" הטון המיוסר ישנו, אך באופן מופחת משמעותית. זה לא פוגע באיכויות המוזיקליות של בניון "עץ על המים" הוא באמת אלבום מצוין גם בלי דרמות מיותרות, אבל הוא מצריך מעבר פאזה בחשיבה על בניון כרחם של זיקוקים רגשיים.
גם מוזיקלית, "עץ על מים" מוצא בניון משוחרר, חכם וחם יותר מיצירותיו האחרונות. בחוכמה, בניון נטש את הפלירטוט הכושל עם המוזיקה האלקטרונית, שלרוב הסתיים בקלאב-טרנס מזעזע, והתמסר לחום של כלי הנשיפה, חטיבה קצבית שלא הורגשה כמעט בתשעת האלבומים שהוציא עד היום.
ההפקה המוזיקלית של ליאור שושן ואודי תורג'מן מצאה את הגרוב הנכון בסגנון האנטי-מתמטי של בניון, שלא מסוגל לעשות את אותם הדברים פעמיים. הטרומבון ב"עולם חדש", למשל, הופך את פזמון השיר הנהדר הזה לחיוך רחב, הסי-פארט חצוצרה של "כמו תינוק" משדרג שיר טוב מאוד מלכתחילה והשילוב בין הטרומבון לחצוצרה ב"עד מתי" מזכיר גרסאות לייב של ברי סחרוף. זהו צד חדש ומעניין של בניון שהופך את שירי "עץ על מים" לבעלי פוטנציאל במיוחד בהופעה חיה ומסקרן לראות איך הם ישתלבו עם חומרים ישנים שלו.
"עץ על מים" הוא לא רק אלבום מצוין מוזיקלית, הוא גם אלבום החבירה של בניון מחדש לאוכלוסיות רבות שראו בו אמן פוליטי שבלתי אפשרי להאזין לו. אמנם, קולו של בניון חסר בסוגיות כמו המחאה החברתית וכן, עדיף לפעמים להתעמת עד זוב דם מאשר להתבוסס בקונפורמיזם, אבל עמיר בניון לעולם ייצג קונפליקט ועימות פנימי או לאומי. "עץ על מים" הוא אלבום אופטימי ומלא אמונה של אדם שנלחם על הזכות לשקט פנימי, אהבה ותקווה. בשיר האחרון והמרגש באלבום, "אם יש לך רגע", כותב בניון "אם את זוכרת את מה שמזמן היה לו ערך, בוודאי שום זיכרון לא ייפול". אין למוזיקה הישראלית זכרונות שיש להם ערך כמו המוזיקה של עמיר בניון, שאחרי "עץ על המים" אפשר לומר שוב באהבה "אני אחיך" ולחבק אותו.
עמיר בניון אצל קרן פלס: תיקון גדל לנזק של אלירז שדה
עמיר בניון נגד גלגלצ: "הם מחרימים אותי"
על עמיר בניון ו"אני אחיך"
עמיר בניון ב"עץ על מים": אהבתם? ספרו לנו בפייסבוק