הסרט המדובר של השנה, "הארטיסט", חזר לעידן הקולנוע האילם והציג ב-2011 יצירה ללא צלילים (מלבד המוזיקה המלווה והאפקטים הקוליים) וללא צבעים. הדבר לא רק שלא פגע בו, אלא ייחד אותו בנוף הקולנועי העכשווי והפך אותו לשחקן מוביל בעונת הפרסים. בראיון בלעדי לוואלה! תרבות, סיפר במאי הסרט מישל הזנוויציוס כי מה שאנו רואים על המסך זהה לכאורה לקולנוע של שנות העשרים, אך למעשה הסרט צולם בצבע ורק לאחר מכן הומר לשחור-לבן. מדוע? כדי לקבל גם את האפור, גילה הזנוויציוס.
מחיקת הצבע ב"ארטיסט" שנעשתה אמנם משיקולים אמנותיים מזכירה מחיקה אחרת, הנטועה דווקא בהקשר אידיאולוגי. למודי רשות השידור שבינינו זוכרים ודאי את הוראת הממשלה לרוממה בשנות השבעים למחוק את הצבע מהשידורים של הטלוויזיה הישראלית. הרעיון שעמד מאחורי זה היה ניסיון לצמצם את מכירת מקלטי הטלוויזיה הצבעוניים, בנימוק שאלה מבליטים את הפער בין השכבות החלשות לחזקות. ואולם, לא עבר זמן רב עד שקם לו האנטי מחיקון, אותו מכשיר פלאים שאיפשר להחזיר את הצבע לשידורים, ובא לציון גואל.
הטקטיקה הזאת של החדרת הצבע במה שאחרת היה מתקבל שחור-לבן, קיבלה ביטוי גם באמנות. בפרויקט הבא, הצביעה של החומר חורגת מן הפן האסתטי ונוגעת גם למהות היצירה עצמה.
וכשחולמים יש שם צהוב גם
התוצאה המרהיבה מערערת את הצופה שהורגל לראות את הדמויות ההיסטוריות או את יצירות האמנות הקאנוניות בדרך מסוימת ופתאום מונחים לו משקפיים אחרים על קצה החוטם. השליפה של אותם דימויים מן העולם "הקפוא" של העבר אל ההווה המוכר לנו כמו מעוותת את ציר הזמן ומקפלת את האתמול אל תוך הכאן ועכשיו.
צבעי יסוד
תוספת צבע יכולה לא רק לשחק עם הקוגניציה שלנו, אלא גם לערבל לנו את הרגשות. אמנית האוונגרד היפנית החשובה יאיוי קוסמה (Yayoi Kusama) יצרה את המיצב "חדר הה?ח?ר?ב?ה" בגלריה לאמנות מודרנית בבריסבן שבאוסטרליה.
קוסמה הציגה חדר בדירת מגורים לבן כולו (כולל הרהיטים, התקרה והרצפה) ואז, במשך שבועיים שלמים, נתנה לילדים שהגיעו למקום אלפי מדבקות צבעוניות עגולות להדביק היכן שירצו.
התוצאה, המוצגת בסדרת תמונות באתר "This is Colossal", נוצרה ללא יד מכוונת. ההתפרצות האקסטטית של הצבעים מעבירה את המתבונן מאדישות הלובן הצחור לשמחה משתוללת של משחק הצבעים. האינטראקטיביות שבמעשה האמנותי הזה מערערת את הדיכוטומיה הקלאסית שבין אמן לצופה, ועושה זאת בדרך משעשעת במיוחד.
צבע טרי
לפעמים לא צריך את פלטת הצבעים כולה כדי ליצור דבר מה מעניין. אפשר להסתפק בצבע אחד בלבד. הטמבלר "Rustybreak" מציג את התצריף הזה, שבעזרת הצבע האחיד והחיבור בין התמונות השונות מקשר בין החד פעמיות של הטבע ליומיומיות של חיי האדם. המרקם האסתטי שנוצר בשל הצבע הוורוד מצליח לחמוק מקיטשיות, על אף הקונטציות הילדותיות שיש לצבע הזה בתרבות שלנו.
הצביעה האופטימית של החומר מעוותת את המציאות המוכרת לנו ובמידת מה אף הופכת אותה למעט נסבלת יותר. נשמע כמו משהו שהקמפיין של אחת מתשע יכול היה ליהנות ממנו.
הנה שימוש מוצלח נוסף בצבע, גם כן בטמבלר "rustybreak", הפעם מהקצה הקר של הסקלה. הכחול מסמל במקרה זה מרקם דומה באובייקטים השונים. המינרלים המשוננים בטבע, המופיעים מלוטשים או בפראותם במערת הנטיפים, מתקשרים כאן גם לתוצר המלאכותי - פריט אופנה בעל אפיל עתידני.
לפיכך, נראה כי המשחק בצבעים, סילוקם לטובת השחור-לבן או התמקדות בגוון אחד ספציפי, משנה לחלוטין את מהות הדימוי ומשדר דבר מה שונה. לפעמים ניתן להינות משני העולמות - גם צבעוניות של קשת בענן וגם אנמיות של גוון אחד. כך למשל בקליפ הזה, שעושה שימוש מקסים במה שכולנו שיחקנו איתו בתור ילדים - עפרונות צבעוניים. גם אם התוצר הסופי הוא לא יותר מבידור קליל, אין ספק שמדובר בשימוש הרבה יותר מוצלח בקופסת צבעים מאשר זה של עפרה חזה.
Hudson - Against The Grain from Dropbear on Vimeo.