נפלו בעריכה: הצביעות של יאיר לפיד

יאיר לפיד חצה את הקווים. זה לא טוב או רע – זו פשוט עובדה. יאיר לפיד היה עיתונאי ואדם פרטי במידה מסוימת, והנה – הוא הפך לאדם ציבורי. רק לשם הדיוק, זה לא קרה לו מידי שמים, יאיר לפיד בחר להפוך עצמו לאדם ציבורי, כשהוא יודע טוב מרבים אחרים שקפצו אל הקלחת הפוליטית מהי המשמעות התקשורתית של ההחלטה שלו.

עוד עובדה - בלי פרשנות פוליטית כזו או אחרת או הבעת דעה על יכולותיו הפוטנציאליות של יאיר לפיד - היא שלפיד ניהל דף פייסבוק פעיל במיוחד הרבה לפני ההכרזה הרשמית שלו על הליכתו לפוליטיקה. אפשר להתווכח או לשער האם המהלך הזה היה קשור להכשרת הקרקע לסימונו כפוליטיקאי "אחר", אבל עד לאותה הכרזה רשמית, אותו פרופיל פייסבוק היה כמעט כשל אחד האדם – ברצותו יעשה לייק, ברצותו יסמן סמיילי חביב, וברצותו יסנן את מי שאינו לרוחו. ממש כמוני וכמוכם.

"אני בדרך לפוליטיקה מפני שאני חושב שסוג השיח המתנהל בישראל מוליך את המדינה הזו לאבדון, ואני רוצה לנסות לשנות אותו" כתב לפיד באותו טור מפורסם פוסט ההכרזה שלו שכבר זכה לשם החיבה טור איפה הכסף?". אבל אותו שיח אבודני שלפיד מנסה-לכאורה לשנות, לא כולל ככל הנראה את דף הפייסבוק שלו, שכאמור – הפך בן לילה מאזרחי לציבורי, בשל חוקי המשחק העדכניים.

השבוע, כאשר נשאל באותו צינור בלתי אמצעי מה דעתו על סמים קלים, האם התנסה בהם ועל לגליזציה שלהם – שאלה לגיטימית שגם הובעה באופנים שאינם פוגעניים. בחר יאיר לפיד למחוק את אותה שאלה ולחסום מכל אפשרות תגובה את השואל ואת כל המגיבים לה. זה משונה, כיוון שלפיד מבין תקשורת; זה משונה מכיוון שלפיד מבין שהתחמקות היא מכשלתם של פוליטיקאים; וזה משונה מכיוון שהדגל שלו הוא בלתי אמצעיות ו"שינוי השיח" כדבריו.

אותה פרשה שכבר הונצחה בדף פייסבוק שנקרא "גם אותי יאיר הדיר", לא מוסיפה הערכה או כבוד למועמד הבא לכנסת. ומה שעוד טיפשי יותר, זה שאם לצטט את לפיד עצמו באותו טור שכתב – "ברכות לעצמי, כרגע המצאתי את הסטיקר הראשון שלי". ברכותינו.

אם היה פה קריסמס, אז בראש רשימת המתנות מסנטה קלאוס היינו מציבים את הטלוויזיה הבריטית. ואם סנטה היה מבקש מאתנו להיות יותר ספציפיים, היינו מתפשרים על ה-BBC כתחליף לרשות השידור.

שיטת ניהול השידור הבריטית, עליה מבוססת גם זו שלנו (אירוני אה?), הפכה את השידור הציבורי לפיניאטה מלאה בהפתעות שרק ממשיכה להעניק. קחו לדוגמא את "שרלוק", הסדרה שחזרה לאחרונה לעונה שנייה (שכבר הספיקה להסתיים, שלושה פרקים בכל זאת) ועושה כבוד מלכים ליצירה המוערכת של סר ארתור קונן דויל מבלי לטרחן אפילו לחלקיק שניה.

"שרלוק" ממקמת את הבלש הספרותי בלונדון של המאה ה-21 ועושה זאת במיומנות אינטילגנטית ומבדרת. סטיבן מופט, שכתב את "זיווגים" ו"ד"ר הו", עיבד את הסיפורים המפורסמים לעידן של בלוגים וסמארטפונים (ביחד עם מארק גאטסיס) ויצר עולם מותח שמתכתב ללא הרף עם סיפורי הולמס והמיתולוגיות שמאחורי סדרת הספרים המצליחה. בנדיקט קמברבאץ', הכוכב הבריטי החם של הרגע שמתחיל לעשות את הקרוס אובר המיוחל לשוק הבינלאומי ("סוס מלחמה", "החפרפרת") מגלם את שרלוק ולצדו מרטין פרימן ("המשרד" ו"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה") בתפקיד ווטסון. וכן הדינמיקה, היא אותה דינמיקה, רק מצחיקה חדה וחריפה הרבה יותר מאז.

אז עד שברשות השידור יצליחו להפוך את היצירות הספרותיות התרבותיות הגדולות שלנו למיצגים טלוויזיונים חדשנים, עדכניים ומהנים, אתם מוזמנים להסתפק באלה של הבריטים. כל פרק נמשך שעה וחצי, ונראה ומרגיש כמו פיצ'ר לכל דבר. פנו לעצמכם זמן.

הפאניקה אינה רק נחלתם של בני האדם מהמניין, לפעמים גם "האח הגדול" נכנס לפאניקה – וזה בדיוק מה שאנו חוזים בו בשבוע האחרון בתוכנית הריאליטי. לאחר בריחת המוחות הגדולה שנערכה במחטף ובשלבים כואבים במיוחד - תחילה ניסה דודו קפרא להסתנן החוצה יחד עם אשתו המודחת – ואותה דליפה של קסם אישי מחוץ לבית נמנעה רק בשן ועין. לאחר מכן ברי סימון לפתה את זרועה של זיוה כהן בהנם בצבת ברזל והצליחה להדוף בגופה את הניסיונות של אסי עזר האומלל – ולבסוף נואש גם הקפרא מהחיים ללא אשתו (או בתרגום פשוט – הבין שמיליון הוא כבר לא יראה כאן), ובחר לצאת מבית "האח הגדול" שמעולם לא חווה כזו חוסר צייתנות או הכרת תודה.

הדיירים הסוררים קיצרו על דעת עצמם את העונה בשבועיים לפחות בהגירה השלילית שלהם ושתיים מהדמויות המתסיסות ביותר בבית המנומנם תססו להן את דרכן החוצה. מכאן ועד למהלכים לחוצים ונמהרים של הפקת "האח הגדול", הדרך כבר היתה קצרה וידועה מראש, והפור שנפל על הכן/לא רומן מעופעף בין אביבית בר זוהר לשי רגב, הביא את ההפקה לצעד נמהר ואפוי למחצה – הכנסת האקס המיתולוגי של אביבית בר זוהר לבית ולבדוק האם העכברים ירוצו מהר יותר על הגלגל.

אלא שהניסיון לשפוך שמן על המדורה, לא צלח ולא היה יכול לצלוח – הרומן המטופש בין הרולקס של רגב ובין הבוטוקס של אביבית עוד לא הגיע לשום שלב של דרמה קריטית. ובאופן אכזרי אך יעיל, היה צריך להיעשות אם בכלל, הרבה יותר עמוק לתוך העונה. לא רק שהעכבר החדש והמטושטש שהוכנס למעבדה נפלט החוצה באותה זריזות בה הוטל פנימה – "האח הגדול" חווה עוד נטישה מיותרת ומשבר אמון מצד הצופים.

אם יש משהו שבהפקה מוכרחים להסיק מזה, הרי זה שתחושת הפאניקה שלה דולפת החוצה, ובמקום לחגוג את הכאוס הטבעי שבני האדם בניסוי הזה מייצרים כחלק מהתוצאה הסופית, היא משדרת מצוקה וחוסר אונים בבחירות הנמהרות שלה. בקצב הזה אלו לא הדיירים הבעייתיים שיהרסו את העונה של "האח הגדול", זה עלול להיות האח עצמו שמתיישב בטעות על הכפתור האדום.

מה אתם חושבים על התנהלות "האח הגדול"? ספרו לנו בפייסבוק