באופן אירוני, העונה השנייה של "המירוץ למיליון" לא הסתיימה עם הזוכות, צמד הבלונד און בלונד בר ואינה, אלא עם הגיבורים הגדולים של העונה הזו ומהדמויות החיוביות ביותר שהיו בריאליטי ישראלי בשנים האחרונות: כמעט כל סיום התוכנית הוקדש לעקיבא וענהאל, בעל ואישה מהמגזר הציוני-דתי, אנשים פשוטים, לא גאוני הדור ורחוקים מאוד מלהיות טיפשים, סתם גבר נאה ושקט ואישה יפה וקצת פחות שקטה, שהראו במשך שבועות איך אפשר לעשות את זה אחרת: לא לרמות, לא לשמוח לאיד, לא להאשים אחד את השנייה, לא להיות ישראלי מגעיל בחו"ל כלפי המקומיים אותם הוא לא מכיר: להיות ב"המירוץ למיליון" מבלי להיות חלק מ"המירוץ למיליון"; להיות בני אדם.
בדקות האחרונות של העונה, ענהאל מלמלה בבכי שלא נעשה צדק וכי הגיע להם לזכות יותר מלכל הזוגות האחרים, והיא צדקה: לעומת האחים השחצנים והבנות הסתמיות, ניצחון של עקיבא וענהאל היה יכול, לכל הפחות, להוציא את העונה המרתקת אך בעייתית הזו של ה"מירוץ למיליון" עם טעם כלשהו של צדק. בימים בהם המגזר הדתי, בין אם הציוני-דתי או החרדי או החרדי-לאומי, מתעקש להמציא את עצמו מחדש כמגזר גזעני, בור ושונא נשים, עקיבא וענהאל לא הראו "צד אחר" של אותם דתיים, אלא החזירו עטרה ליושנה: בניגוד לרוב דמויות הדתיים האחרות על המסך, הן בריאליטי והן בתוכניות מתוסרטות, השניים הפגינו צניעות, יושר, ספורטיביות לא דורסנית, אהבת אמת וכבוד הדדי. קצת מגוחך להשתמש בריאליטי מסחרי שנועד למכור כסף בתור אמצעי להדגמת דמויות מופת, אבל עקיבא וענהאל היו הקרובים ביותר לכך.
התבוסה של עקיבא וענהאל היתה גם סיכום הולם לעונה הזו של "המירוץ למיליון", פורמט ריאליטי מוצלח, מושקע ומרתק שמצליח לשרוד למרות שהזכיינית המשדרת שלו, רשת, עשתה כמעט כל שביכולתה לפרק את המומנטום שצבר. כמו עקיבא וענהאל, "המירוץ למיליון" יכול להיות הטוב ביותר, ובמקום זאת הוא מסתפק בבית הספר של "האח הגדול", בין הלקטים הלא מתוכננים, הפרקים ללא ההדחה ואווירת "אלוהים, מתי העונה הזו תיגמר?". בזכיינית רשת מתגאים בממוצע של 30% רייטינג לתוכנית עד לגמר, אבל אין תחליף לאמינות של תוכנית ולהליכה יד ביד עם הצופים והענקת התחושה שהם בבית ובבית צריך להרגיש בנוח, ולא להיתקל בלקט לא מתוכנן או בקטעים ללא הדחה. העונה, זה הצליח להם, אבל בעונה הבאה או בריאליטי אחר גם לצופים תידלק נורה אדומה ואם מתישהו ואיכשהו ערוץ 10 יחזור לתפקד עם תחרות הגיונית, לתחושת השייכות של הצופה לתוכנית בה הוא צופה תהיה משמעות גדולה בהרבה.
עם זאת, חובה לציין כי "המירוץ למיליון" ובמיוחד הגמר הראו שבכל הקשור לתסריט והפקת המשימות, הפקת הפורמט עשתה צעד גדול ויפה לקראת התמודדות עם תוכניות מקבילות בחו"ל. המשימה האחרונה, הליכה צמודה על חבלים בגובה 200מטר מעל פני האדמה, ניחנה בממדים אפיים, פיזיים ופסיכולוגיים, וגם המזכירה עד כמה נחמד, למרות התוצאה הסופית המאכזבת, שגורל התוכנית לא תלוי ב-SMSים.
אחרי שעתיים וחצי פלוס רבע שעה מיותרות של ראיונות מגוחכים, נפתחה "מצב האומה" בשרשרת בדיחות על היעלמותם המהירה של כוכבי ריאליטי ועל האופן המעט מגוחך, לדבריהם כמובן, שבו הם נדרשו לקדם את "המירוץ למיליון" על אף שהתוכנית נגמרה. באותם רגעים, אפשר היה לחשוב שהם צודקים: איש לא יזדקק לצמד דוחה כמו טום "שלא נדע מטומאה" (מהביטויים המעצבנים שהגיעו לפריים טיים) ואדל, אף אחד לא צריך עוד עממיות מוגזמת כמו של אוסי וכרמית ולבר ואינה אין אפילו תכונה ייחודית כדי שיהיה אפשר להתעצבן ממנה. "המירוץ למיליון" ממילא התבססה מדי על דמות הישראלי המכוער וסטריאוטיפיות מוקצנת, אבל מכיוון שממילא התחרות בה היא העיקר, גם את כוכביה יהיה קל יותר לשכוח. חוץ מאת עקיבא וענהאל, הצמד שהראה שאו שאין אלוהים, או שיש אלוהים, אבל גם הוא לא נותן לטובים לנצח.
"המירוץ למיליון": בר ואינה נצחו
"המירוץ למיליון": ראיון בלעדי עם עקיבא וענהאל
"המירוץ למיליון": רון שחר סוגר חשבון
"המירוץ למיליון": מה אתם חשבתם על העונה? ספרו לנו בפייסבוק