הרשימה הזו פשוט תיפתח בקביעה שהרמן קוך הוא גבר. לא במובן החיובי והסלנגי של המילה, אלא כמכלול. הוא המניאק העוטה על עצמו נחמדות, מעטפת העדינות שמרפדת אותו מאוימת דרך קבע על ידי נפש אלימה. הוא מלא במחשבות שטחיות, אך משאיר גם מקום לראייה מורכבת, מאצ'ו שהופך בנקל לפוסי ולהפך. כפי שעולה מספריו, הרמן קוך הוא גבר, ואחד הרשעים שבהם.
מעבר להכל, קוך הוא הורה בנשמתו, והאבהות שלו היא שמוציאה ממנו לא מעט רשעות. כל התכונות שלו הן רק אמצעים שמקדשים מטרה אחת: איך ללכת בין הטיפות ולצאת אבא טוב. ב"ארוחת הערב" המצוין, שתורגם לעברית לפני שנתיים ושהה שבועות רבים ברשימת רבי המכר, העלה קוך דילמות מוסריות ומצפוניות של אב לילד שביצע מעשים נוראיים. ב"בית קיץ עם בריכה" (תרגום: ענבל זילברשטיין) הוא שוב נכנס לתפקיד, הפעם מכיוון אחר. מארק שלוסר הוא רופא משפחה בפרבר יוקרתי באמסטרדם שמואשם ברשלנות ובגרימת מותו של ראלף מאייר. מאייר הוא לא סתם מטופל, אלא שחקן תיאטרון מפורסם שקרבתו מחמיאה לשלוסר. יותר משנה לפני מותו הוא מזמין את הרופא ומשפחתו הרעיה קרולינה, יוליה בת ה-13 וליסה בת ה-11 לבית הקיץ שלו ושל רעייתו יודית. הביקור הזה טומן בחובו הרבה הסברים ופתרונות למה שקורה לאחר מכן.
"בית קיץ עם בריכה" - קבלו הצצה לפרק הראשון
קוך הוא אמן מקלדת, בעיקר בזכות יכולתו לצבוע את הדו-ערכיות והצביעות של האדם המודרני בגוונים עזים. הסרקאזם שלו הוא מקדחה שחודרת את הקירות המגוננים על החדרים האפלים ביותר של המוח האנושי. הוא כל כך טוב, עד שכל שורה ברומן גוררת תגובה של חוסר נוחות. הוא פשוט כותב את הדברים שרובנו לא רק מעזים לומר, אלא מתביישים שאפילו עלו על דעתם כבעלי מקצוע, כאנשים עם יצרים ובמיוחד כהורים.
בכל ההוויה שלו כרופא משפחה נשוי ואב לשניים, שלוסר מעורר פרצי צחוק עזים שמלווים במבוכה גדולה. אין פצע, ולו הקטן ביותר, שהוא לא יפתח ויחטט בו עד שהכאב והצחנה העולים ממנו יגיעו גם לקורא. כך, למשל, הוא מספר כיצד בבית הספר לרפואה היו הסטודנטים מתבוננים בגופה שמוכנה לנתיחה לאחר המוות ושואלים אחד את השני "היית עושה את זה איתה?", מגלה מה עובר לו בראש כשהוא צריך לדחוף אצבעות לרקטום של הומוסקסואל וחושף מה עובר עליו כשהוא צריך לראות גוף עירום של אדם מבוגר (בדיוק מה שחשבתם, ואפילו יותר גרוע). כל מחשבה אפלה, החל מהגיג על הקישקע של בני 80, דרך עולמם המסויט והלא-כל-כך זוהר של רופאים וכלה בזיונים של נערות בנות 13, עולה על הכתב ללא סינון. זה מלחיץ ומענג באותה מידה.
בנותיו של שלוסר חשובות לו מכל, וזו בדיוק הבעיה שלו: הן עיצבו אותו כהורה אחר משהיה רוצה להיות. זוהי אולי הנקודה המייסרת ביותר ברומן. שלוסר חש קנאה עזה בראלף ובשני בניו. הרי ההיערכות שלך כהורה לבנים שונה לחלוטין מהדריכות הקבועה כשיש לך בנות. "כל האבות מעדיפים שייוולד להם בן מאשר בת. דרך אגב, גם כל האמהות", הוא מכריז בעמוד 58 ולאחר מכן מסביר: "יוליה. מאז שהיא נולדה לא היה לי שום דבר יותר יקר ממנה. הבת שלי. זאת היתה אהבה ממבט ראשון, סוג האהבה שמעלה לך דמעות בעיניים. אבל האינסטינקט היה חזק ממני. בפעם הבאה יהיה יותר טוב, הוא לחש לי. יש לך מועד ב' מעכשיו ועד עוד שנתיים. בלידה של ליסה הכל נגמר. דיברנו על ילד שלישי, אבל מבחינתי הסקרנות לעוד בת היתה מינימלית. ככה זה, הסיכוי לבת שלישית היה גדול פי מאה מאשר לבן. גברים עם שלוש בנות או יותר מעוררים צחוק. הגיע הזמן להשלים עם העובדות".
כפי שניתן להבין, העובדה שיש לו שתי בנות מפריעה לשלוסר. הוא צריך תמיד לשמור ולהגן, מה שמשפיע על אישיותו בחברתן ומעמיד אותו במצבים לא פשוטים. אין דבר קשה יותר מלראות את הילדות בנות העשרה מתבגרות, מתלבשות ומתאפרות כמו נשים קטנות, יוצאות עד שעה מאוחרת ומתרועעות עם בנים. הרצון לשמור על תומתן מצד אחד ולהמשיך להיות אב ליברלי ואהוד מהצד השני קורע אותו מבפנים. אט-אט משתלט הקונפליקט הזה על העלילה והופך אותה למרתקת במיוחד.
לאור מבנה הסיפור וחוסר הפאתוס של קוך, קצת קשה לקטלג את "בית קיץ עם בריכה" כספר מתח, אבל זה בדיוק מה שהוא. זהו רומן מפתיע בלי בלשים ושוטרים, אבל עם הרבה יצרים, הפתעות ומהפכים. קשה היה להאמין שקוך יצליח להתעלות על "ארוחת הערב" המעולה ואפשר היה להסתפק במשהו דומה, גם אם טיפה פחות טעים. למרבה השמחה, הוא הצליח לשבור אפילו את השיאים של עצמו ולייצר משהו שמצליח לענג ולהטריד אפילו יותר.
בית קיץ עם בריכה // הרמן קוך, תרגום: ענבל זילברשטיין, הוצאת עברית וכתר, 333 עמודים
ילדי אשמורת: על "ארוחת ערב" של הרמן קוך
"בית קיץ עם בריכה - האם תקראו אותו? ספרו לנו בפייסבוק