בתזמון מושלם עם הבכורה הטלוויזיונית של "שלטון החוק", סרט דוקומנטרי זוכה פסטיבל סאנדנס ופסטיבל ירושלים, הוא הגיע לאחרונה לכותרות העיתונים, בזכות החלטת דובר צה"ל למנוע את הקרנתו בפי חיילים. אין ספק שההחלטה עשתה לסרט יותר תועלת מאשר נזק, והעניין בו זינק בדיוק ברגע הנכון, כדי להביא למרקע של ערוץ 8 של HOT הערב (ראשון) עוד כמה עשרות צופים סקרנים.
בכל אופן, מבחינת יוצר הסרט רענן אלכסנדרוביץ', המקרה הזה הוא עדות למצב הבעייתי שצה"ל נקלע אליו. "דובר צה"ל החליט לשמש כאטמי אזניים עבור החיילים, וקבע שעם החומר הזה הם לא מתמודדים", אומר אלכסנדרוביץ'. "אני לא בטוח עד כמה הצבא יכול להרשות לעצמו שהחיילים יחשבו על הנושאים שהסרט עוסק בהם, אבל העובדה שהוא הגיע למצב שבו עליו למנוע מהחיילים את האפשרות לחשוב, מעידה יותר מכל על בעייתיותה של המציאות שאנו חיים בה היום".
החשש של צה"ל מהסרט נראה תמוה אף יותר, בהתחשב בטון הענייני והשקול שהוא מתנהל בו לכל אורכו, כאשר יותר מאמירה חד-משמעית נוסח "די לכיבוש", יש בסרט בחינה מעמיקה ואובייקטיבית למדי של מערכת החוק בשטחים, דרך ראיונות עם כמה מהמשפטנים הבכירים ביותר שהיו שותפים להקמתה ותחזוקתה. "מערכת המשפט בשטחים היא מקום שבו מתנגשות שתי מערכות של מושגי יסוד שאנחנו מטפחים, מתוך מחשבה שהן יכולות לעבוד ביחד", מסביר אלכסנדרוביץ'. "מצד אחד יש כיבוש צבאי מתמשך והרצון שלנו לעשות שימוש בשטחים הכבושים. מצד שני יש עולם מושגים של שלטון החוק, שוויון בפני החוק וערכי יסוד של הדמוקרטיה. אנחנו מנסים לגרום לשתי המערכות האלה לעבוד יחד, אבל הן לא יכולות לעבוד יחד. אז בסרט רציתי לבחון את המתח הפנימי הזה דרך התבוננות במערכת".
האמביוולנטיות שאתה מתאר של חברה כובשת שהיא גם חברת חוק, ניכרת גם בטון הלא חד משמעי של הסרט, כאשר לא תמיד אפשר להבין את העמדה שלך כיוצר לגבי נושא והמרואיינים. אתה מרגיש את זה?
"כן, האמביוולנטיות מאוד קיימת בסרט. העמדות האישיות שלי הן עמדות שמאלניות, ואני מאמין בערכי יסוד של שוויון והתייחסות לבני אדם כבני אדם. אבל דבר שמבדיל ביני לבין חלק מהאנשים האחרים שמחזיקים בעמדותיי הוא שאני לא חיצוני למשפטנים שאני מראיין בסרט, אלא מרגיש חלק מהם וממה שהם מייצגים. גם אין לי את הביטחון להגיד, שאם הייתי במצב שלהם הייתי עושה משהו שונה. הרי אפילו כשאני מבקר את ההתנהלות של השב"כ, אני יודע שהוא גם מגן עליי, וכשאני לוקח ילד שלי לגן במרכז ירושלים, אין בוקר שבו אני לא חושב על המתח בין הביטחון האישי לפגיעה בזכויות אדם. זאת בהחלט אמביוולנטיות. אז אולי המשפטנים בסרט יצרו משהו שהתוצאה שלו איומה, אבל אולי הם גם יצרו רגולציה שמנעה מצב עוד יותר גרוע".
האם גם הבחירה לראיין בסרט רק משפטנים ולא את "קורבנותיהם" נובעת מההזדהות שלך איתם?
"ידעתי מראש שאני לא רוצה לעשות סרט שמדבר על הדברים מנקודת המבט של הקורבן, של הפלסטינים שחיים תחת מערכת המשפט הזאת. מה שיותר עניין אותי הוא ה"סטייט אוף מיינד" שלנו כחברה. הרי המתח הפנימי בין הכיבוש לשלטון החוק הוא משהו שקיים אצלנו, לא אצלם. הפלסטינים פשוט לא מכירים במערכת החוק הזאת. מצד שני, אנחנו רואים את עצמנו כמדינת חוק ולכן אחד התפקידים של המשפט הוא להצליח להצדיק מדיניות כיבוש באמצעות משפט".
את תהליך העבודה על "שלטון החוק" מתאר אלכסנדרוביץ' כקשה ביותר שיצא לו לעבור. הסיבה העיקרית, לדבריו, היא שבניגוד לסרטים הקודמים והמוערכים שיצר "מרטין", "הטיול הפנימי" והסרט העלילתי "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" כאן הוא עסק בחומר לא מאוד רגשי, ללא דמויות בעלות יכולת לעורר הזדהות אצל הצופים. הפתרון היה תחקיר עומק, שאפשר לאלכסנדרוביץ' לנהל דיון מרובה בפרטים עם המרואיינים שלו, וגם בחירות אסתטיות מיוחדות במינן.
"מכיוון שזיהיתי בשלב מקודם שאין כאן רמת רגש גבוהה, החלטתי לדחוף את הניכור עוד צעד קדימה", אומר אלכסנדרוביץ'. "הכנסתי את כל המרואיינים לאולפן, שמעוצב בהשראת דימויים מעולם המשפט. כתוצאה מכך הדיון לא מתנהל בצורה אינטימית ושקטה, אלא בצורה פורמלית ובקול, כמו בבית משפט. כל מרואיין מצולם משתי זוויות, כאשר בשוט הצדדי הם בעמדה של עד ובשוט הפרונטלי הם בעמדה הרגילה של השופט. בנוסף, מכיוון שהסרט מבוסס על חומרי ארכיון רבים, ניסיתי לעקוף את השילוב הקונבנציונלי של החומרים האלה, וליצור חיבור חזק בין שתי השכבות באמצעות מסך ירוק שהדימויים מוקרנים עליו".
יש נושאים שבהם הדעה שלך השתנתה במהלך עשיית הסרט?
"בדברים נקודתיים, למשל בנושא של הבג"ץ. לפני כן חשבתי שאם מישהו מרסס על הקיר 'בג"ץ טוב לערבים', אז סימן שזה מקום שעושה את העבודה. אחרי שקראתי את חומרי התחקיר, ראיתי שרק בקומץ של עתירות הבג"ץ נכנס לעימות עם הפרקטיקה של הכיבוש. הגעתי למסקנה, שבג"ץ הוא פשוט מכשיר הכשרה של מנגנוני הכיבוש, בצורה מבוקרת. מצד שני, בתחומים מסוימים, בזכות הבג"ץ כן נוצרה תקרה מסוימת לעוולות הכיבוש, והוא רוסן על-ידו".
מה המשפטנים שמשתתפים בסרט חושבים עליו בדיעבד?
"לפחות חצי מהם לא שמחים על הסרט, יש להם ביקורת גדולה עליו והם לא מרוצים שהסכימו להשתתף בו. אמנם הסרט לא מתנהל באווירה של קונפליקט והדיון בו הוא מאוד עובדתי, אבל הפרספקטיבה של הסרט יוצרת מתח, ולחלק מהמרואיינים קשה עם הפרספקטיבה הזאת. אבל בהחלט יש גם תגובות הפוכות, ועם חלק מהמרואיינים יש לנו שיתוף פעולה מתמשך".
הדבר המפתיע והמשמח מבחינת אלכסנדרוביץ' הוא ההצלחה של "שלטון החוק" להגיע לקהל ולעורר שיח. "אחרי הזכייה בפסטיבל ירושלים, הסרט הוקרן מול קהל מעל 150 פעם, לרוב בליווי דיון", מספר אלכסנדרוביץ'. "גילוי עוד יותר משמח היה לגבי היכולת של הסרט לדבר לצופים בחו"ל, למרות שהוא נשען בהרבה דברים על סנטימנטים ישראליים כלפי הנושאים שלו. החשש היה שהסנטימנט הזה לא יהיה קיים מחוץ לישראל, אבל הפרס בפסטיבל סאנדנס הוכיח שזה לא המצב".
איך אתם מתמודדים עם האווירה הציבורית בישראל, שאינה מגלה לאחרונה סובלנות כלפי דיונים על כיבוש והשלכותיו?
"זה נכון, שבתור יוצרי סרטים מצפים מאיתנו לעשות רק יחסי ציבור טובים למדינה ולהימנע מלהניח על המסך כל דבר שמוציא את המדינה לא טוב, גם אם הוא נכון. הבעיה היא שלישראלים קשה להפעיל אותו סטנדרט על מה שקורה להם ועל מה שקורה לאחרים, במיוחד לפלסטינים. לדוגמא, אנחנו מתקוממים נגד החקיקה של חוק הוד"לים, שלא מתחשבת במאות אלפי אנשים שיצאו בקיץ לרחובות, אבל לא מוכנים להזדהות עם הפלסטינים, שכבר שלושה דורות החוק מבחינתם הוא צו צבאי כזה או אחר, שנוחת להם על הראש, מבלי שמישהו שואל אותם לדעתם. הציפייה הבעייתית של הציבור מהקולנוענים הוא לקבל את הסטנדרט הכפול ולהזדהות איתו".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה לדברי אלכסנדרוביץ': "מטבע הדברים, צה"ל לא יתייחס לנהלי העבודה הפנימיים ותהליכי קבלת ההחלטות באמצעי התקשורת".
*"שלטון החוק" ישודר בבכורה בערוץ 8 של HOT במסגרת חגיגות 20 השנה של הערוץ.
"שלטון החוק": התיעוד של עוולות ישראל חשוב מאיכות הסרט
"שלטון החוק" - האם חיילים צריכים לצפות בו? שתפו אותנו בפייסבוק