ישי לוי ועמיר בניון מושלמים וכוכבי הז'אנר צריכים להתרחק מהלהקות הצבאיות

כשמנהיג פותח את הפה, הציפייה היא שיהיה לו משהו חשוב להגיד. כשמנהיג גדול פותח את הפה, הציפייה היא שדבריו ישנו את המהלכים בהיסטוריה. מהבחינה הזאת, ישי לוי הוא מנהיג גדול. כמעט בכל אלבום שלו, הוא אומר משהו מעניין ובעל השפעה על הז'אנר. ההערכה העצומה לה הוא זוכה בשנים האחרונות לא גרמה לו לנוח ולהגיד לעצמו שהוא מצא את הנוסחה המנצחת. זמרים אחרים היו ממשיכים באותו קו ברגע שמצאו את הפורמט להצלחה. ישי לוי, מחפש משהו מאתגר.

"ריקוד רומנטי", למשל. השיר שהחזיר אותו לצמרת היה שיר שקשה לחשוב על זמר אחר בז'אנר שהיה לוקח אותו אליו. בהתחלה הוא נשמע מוזר למדי: הבתים נמוכים מדי, הפזמון לא צעקני כפי שמתבקש מלהיט ובכל זאת ישי לוי הלך עליו. התוצאה היתה הרבה מעבר ללהיט. לאחר מכן גילינו את היוצרים רביב רם, בן מנחם ובכלל, התעשייה התחילה לחשוב מחוץ לקופסא. גם באלבום הקודם, "האחת שלי", לוי, הלך נגד התפיסה המקובעת. "עננים", לדוגמה, יצא באלבום למרות שמדובר בשיר בלי בית אחד ופזמון. השיר הוקלט בתור סקיצה והיא יצאה כל כך טוב, שהוחלט להוציא אותה כמו שהיא. פתאום הנשמה חזרה. הכאב עשה קאמבק.

יותר משנה חלפה ולוי חבר לעמיר בניון והשניים יצאו יחד למסע מוזיקלי מרתק. רק מעצם הרעיון על חיבור של שני ענקים כאלו, הלב געש. שלושה שירים יצאו מתוך האלבום הזה שאמור לצאת בימים הקרובים. שניים מהם, "את" ו"אבא", יהפכו לקלאסיקות בוודאות. מכיוון שישי לוי הוא "רק" זמר, זה הופך אותו למבצע יותר טוב מבניון. ישי לוי ממוקד כל חייו בביצוע, בניון לעומת זאת גם כותב, מלחין ומנגן. באחד הראיונות בתחילת דרכו אמר לי בניון שגם כשמדובר בעילוי אמנותי, עדיין ריבוי העיסוקים פוגע. הוא לקח בתור דוגמא את פאריד אל אטרש שגם ניגן בעוד וגם שר. כתוצאה מכן, אל אטרש הוא נגן עוד הרבה יותר טוב מזמר. בניון הוא יוצר גדול יותר מזמר וישי לוי פשוט מגשים חלום בעבור הרבה אוזניים.

בניון מגיח בסלסולי רקע, כמו תבלין שמשלים את התבשיל. כשישי לוי שר "אבא" אפשר ממש לשאת תפילה לאל מכיוון שהשמיים נפתחים. "את", לעומת זאת, מצריך טיפה יותר הקשבה והקהל נותן את זה באהבה. הרווח העיקרי של זמר מצליח הוא הסבלנות של הקהל. את זה ישי לוי הבין יותר טוב מכולם. הקהל יקשיב לו וינסה להבין אותו. כשזה קורה מתקבלת תמונה ברורה ומדהימה. בכלל, נראה שישי לוי גם מגשים חלום לבניון בכך שהוא מאפשר לו לייצר אלבום שממשיך את אלבום הבכורה שלו "רק את". בניון הרי כבר לא שר שירי אהבה וישי הוא שליח הציבור שלו בעניין הזה. אפילו עטיפת האלבום המסתמנת והשם שלו, "את", דומים מאוד ל"רק את" של בניון. אלבום הבכורה של בניון הוא ללא ספק הטוב ביותר שלו ואחד הטובים שיצאו במוזיקה הישראלית אי פעם. יש מצב טוב מאוד ש"את" של לוי, גם יהיה כזה.

לכבוד יום העצמאות צפויה ערימת פרויקטים חגיגיים לשטוף לנו את האוזניים. אחד מהם הוא "צה"ל בלאפה" של ערוץ 24 ורדיו תל אביב, שבו אמני הזמר המזרחי יבצעו את מיטב שירי הלהקות הצבאיות מכל הזמנים. היו כבר בעבר כותרות כאלו מעל פרויקטים שניסו לחבר את העם לקלאסיקה, הזכורה מכולן היא בעלת שם דומה "אופרה בלאפה". שם, ההתייחסות לאופרה כאמנות מורמת מעם היא פשוט שקר מוחלט. האופרה נולדה כמוצר בידורי, מהעממיים שניתן למצוא בעולם. הצבעוניות, הדרמות קורעות הלב וטכניקת השירה בקול גבוה שמטרתה היתה להגיע לאוזני כל הקהל העצום, כל זה בדיוק עונה להגדרה "בידור להמונים". אגב, דווקא אלו שישבו למעלה, היו האליטות. למטה, באורקסטרה ישב העם.

עכשיו מגיעה התשובה הצבאית, "צה"ל בלאפה", כאילו שעד עכשיו הצבא שלנו היה בריטי מעונב ששותה תה בצהריים. בחייכם, מה הקשקוש הזה? זמרי הסלסולים מצידם התייצבו בשורה ועמדו דום. שרית חדד, שלומי שבת, אייל גולן, מרגול, דודו אהרון, ליאור נרקיס, ישי לוי וכמובן החייל הטרי עומר אדם. כולם ישירו שירים של להקות צבאיות שבעבר דחו את טובי מסלסלי ארצנו בבושת פנים. אולי אם הלהקות הצבאיות היו מבצעות את מיטב שירי הסלסולים מכל הזמנים והכותרת היתה "סלסולי צה"ל", אפשר היה לקבל את זה יותר בקלות.

המוזיקה המזרחית זנחה את שירי החתונה
עמיר בניון באלבום "עץ על מים": בליגה משל עצמו

רוצים לשמוע זמרים מזרחים מבצעים שירי להקות צבאיות? ספרו לנו בפייסבוק