פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אלבומי ההופעה הטובים ביותר: חלק ב'

      מהאנפלאגד של נירוונה ועד אדל, מג'יי זי ועד ניל יאנג וברוס ספרינגסטין: אלבומי ההופעה הגדולים בהיסטוריה, לכבוד יום התקליט הבינלאומי

      אלבומי ההופעה הטובים ביותר במוזיקה הישראלית

      "MC5 – "Kick Out The Jams

      הרעש הזה, הוא הורס את הנוער, מפרק את האוזניים, מפריע להזדיין. הרעש הזה, אלוהים, מה הם מוצאים ברעש הזה. הרעש הזה, אי אפשר להפסיק אותו. אפשר עוד?

      ברוס ספרינגסטין - "1975-1985"

      כיוון ששום דבר רע לא יכול לקרות כשיש לך אלבום הופעה משולש של ברוס ספרינגסטין מבצע את כל הלהיטים, אמא שלהם ואחותם, מומלץ להתרכז לשם המחשה בקטע אחד מתוך האלבום: ההקדמה לביצוע של "The River":

      במידה ואתם עצלנים, בוודאי דילגתם מעל קטע הווידאו ואינכם מזילים דמעה כשאתם קוראים שורות אלה. במידה וכן התעכבתם על הסיפור שבעצם מגדיר את המניע האישי והעמוק שמניע את ספרינגסטין עד עצם היום הזה, אתם בוודאי מבינים שכל מילה מיותרת.

      נירוונה – "MTV Unplugged"

      נאמר כבר הכל ואין מה להוסיף. מפתיע שדווקא אלבום אנפלאגד חזק בהרבה מאלבום הלייב הרשמי שנירוונה הוציאה בזמן אמת ("From The Muddy Banks of Whisaka"), אבל מה זה בעצם משנה: השירים שם, העיבודים, דייב גרוהל כן שכב עם הבת או לא, האיש מכר את העולם או לא: הוא מת, הוא מת כבר אז, כשהוא שאל איפה ישנת אתמול בלילה, ובעצם לא סיפר שהתשובה לא תעזור: הוא מת.

      דפש מוד – "101"

      כל להקה בריטית חולמת לשחזר את אותה פלישה מפורסמת לארה"ב, עם חבורה של יאנקים שבוהה בך ויודעת שהם אולי המעצמה היחידה בעולם, אבל אתם הלהקה שמקבלת את הכסף הזה. "101" של דפש מוד היה רגע ההכרעה בסופו של סיבוב ארוך ומרשים שליווה את האלבום "Music For The Masses", שאכן, שבה את המאסות והסתיים במצעד מפואר באצטדיון הרוז בול בפסדינה, דיסק כפול מבריק וכמה גרסאות בלתי נשכחות. מי שהתכונן עם "101" להופעה של דפש מוד בישראל מבין למה הוא נשאר עם מבט עגום בעיניים בסופה.

      ג'וני קאש – "Live At Folsom Prison"

      מדובר כנראה באירוע היחיד בהיסטוריה שגורם לבני אדם נורמטיביים להתאכזב מכך שהם לא היו בכלא בזמן כלשהו. ג'וני קאש בשיאו כטרובדור מלא ביטחון אך מפוצץ בספק, איש עם זהות מגובשת שפשוט איבד את הדרך ומחפש אותה בחזרה, על הקצה.

      הטוקינג הדס – "The Name of This Band is Talking Heads"

      הלהקה הכי חכמה בעולם מעלה את המופע החכם בעולם. אפילו הטיפשים יתאהבו.

      ניל יאנג – "Live at Massey Hall 1971"

      לניל יאנג יש לא מעט אלבומי הופעה, בוטלגים ושלל תוספות משובחות שהוצאו סוף סוף מהארכיון שלו בשנים האחרונות. אבל "Live at Massey Hall 1971" נישא מעליהם בגלל האפשרות שהוא מעניק לנו לנסוע אחורה בזמן, לתקופה בה יאנג התפוצץ כמו כוכב בשמי המוזיקה עם שני אלבומי סולו ושיתוף פעולה עם קרוסבי, סטילס ונאש אבל אבל עוד לא הביא לעולם את "Harvest" האיקוני.

      כך הפלייליסט של ההופעה הזו בטורנטו הורכב בחציו משירים חדשים לגמרי שהקהל כלל לא הכיר - הקלאסיקות הגדולות והמרגשות של הזמר מוצגות בבתוליהן כ"שיר הזה שכתבתי על החווה שלי". האלבום יצא 36 (!) שנים אחרי שהוקלט והאזנה לו היום, מתוך ידיעת "סוף הסיפור", כמו מעניקה לנו יתרון על הקהל ההוא מפעם ועוטפת את השירים המוכרים בהילה של מסתורין והפתעה.

      ג'יי זי – "Unplugged"

      אז מה, חשבתם שבגלל שאני ניגר עם עבר של סוחר סמים וחיבה למכנסיים קצרים אני לא יכול לשבת בשקט ולעשות אנפלאגד? מה, זה רשום בטאבו על שם אמא של יזהר אשדותיים לסוגיהם? חשבתם שאין נגנים מספיק טובים כדי לגרום לכם להרטיב מבכי על "Girls Girls Girls"? אני עשיתי את אלבום האנפלאגד השחור הגדול בהיסטוריה עם הפאקינג רוטס כלהקת ליווי ואת הילדה של ביונסה – תזכירו לי מי אתם?

      קית' ג'ארט –"Koln Concert"

      חוסר שינה ופסנתר לא מכוון אחד אחראים ליצירת המופת הזאת, שהפכה לאלבום סולו פסנתר הנמכר ביותר בהיסטוריה, ומיקמה את קית' ג'ארט בליגת העל של מוזיקאי הג'אז; כזה שמכשף גם את אלה שהז'אנר נועד לדעתם להינמק בין כתלי מעליות בלבד. ב-24 בינואר 1975, ג'ארט בן ה-29 אז, נכנס לאולם האופרה של קלן בגרמניה והתיישב על הקלידים, בלי מחברת תווים ובלי תוכנית.

      66:05 דקות לאחר מכן הוא קם והשאיר אחריו אולם מלא באנשים נפעמים שזכו לחזות באלתור אחד ארוך, מורכב, שופע וממגנט. למזלנו הרב, הקונצרט הוקלט ויצא כאלבום באותה השנה, ככה שגם אנחנו היום יכולים לנסות לדמיין שהיינו שם, נוכחים ברגע בו הווירטואוזיות והדמיון של ג'ארט עשו קסמים ונכנסו לדפי ההיסטוריה.

      אדל - "Live at The Royal Albert Hall"

      לארית'ה פרנקלין יש אלבומי הופעה אדירים, בשביל אלו של מדונה המציאו את הדי.וי.די ולא חזר זמרות שפירקו את הנשמה בהופעה חיה. איכשהו, אלבום הלייב של אדל שיצא רק בשנה שעברה, הצליח להחדיר מחדש את הקסם שיש בדבר הזה: אישה שרה. אלו אותם הלהיטים הנטחנים עד זרא וכמובן העיבודים הצפויים למימדי הקול של אדל, אבל זו היא.

      זו היא שהופכת את "Lovesong" של הקיור לחץ של קטניס מ"משחקי הרעב" ללב, היא שפותחת עם "Hometown Glory" ועד "Turning Tables" התקשרת לאמא שלך שלוש פעמים כדי לבדוק שכולם בסדר. עד "Someone Like You" הראש שלך ג'ינג'י והלב שלך הוא אינגליש ברקפסט. אם מישהו חיפש הוכחה לשאלה האם אדל כאן כדי להישאר, אלבום ההופעה שלה, כמו כל אלבום הופעה טוב, מראה שהיא תקבור את כולנו מתחת להררי שירים מפרקי עצמות.

      האוזן השלישית תחגוג את "יום התקליט" בהשקות והופעות

      גם לכם יש המלצות לאלבומי הופעה מצוינים? שתפו אותנו בפייסבוק