קוני האק, מי שכתבה את הפרק השני והמבריק של "בלאק מירור", אולי הסדרה המדוברת ביותר של החודשים האחרונים, לא היתה יכולה להיות מוכנה ומתאימה יותר למשימה לתקוף את עולם הריאליטי, כיוון שהיא בעצמה היתה שייכת אליו. האק, שכתבה יחד עם בעלה, יוצר הסדרה צ'רלי ברוקר את הפרק "15 מיליון נקודות זכות" שעוסק בעולם שבו רק הצלחה בתוכנית נוסח "אקס פקטור" יכולה להוציא אותך מגורל של עבדות, הנחתה תוכנית צד של "אקס פקטור", המקבילה ל"לפני הקול" שהנחתה סיון קליין לפני תוכניות של "The Voice".
"לריאליטי יש מקום מסוים ועבור אנשים מסוימים זה מבדר אותם", היא אומרת בשיחה הנערכת זמן קצר לאחר שהביאה לעולם ילד. "למעשה תוכניות הריאליטי הן כמעט אותו הדבר ואנשים רואים את כולן למרות זאת. זו לא תופעה שכולה רעה, אבל כל מה שארוז, ממוסחר וחסר מעורבות אמתית של הצופה - כיון שהתוכניות האלה הן 'חסרות מוח' - עשוי להוביל לחברה מדאיגה מבחינתי".
הבאת לאחרונה תינוק לעולם. מזל טוב. לאיזה עולם את מביאה אותו ביחס לזה שאת מציגה ב"בלאק מירור"?
"לעולם מאוד שונה מזה שאני נולדתי אליו, כמובן. התקדמות הטכנולוגיה, האינטרנט, הטלוויזיה הדיגיטלית מרובת הערוצים - ההתקדמות היא מופלאה וכל-כך מהירה. לכן כשהוא יהיה בגילי העולם כבר יהיה שונה מזה של עכשיו".
ואם לקחת בחשבון את העולם אליו מועדות פנינו כמתואר ב"מראה שחורה", מה יש לך לומר לאימהות טריות אחרות?
האק צוחקת: "אל תעשו תינוקות. 'בלאק מירור' יכולה לשמש שיעור ובמה יקרה אם לא נשים מעצורים מסוימים. אני לא יודעת איך זה בישראל, אבל החברה באנגליה אובססיבית לגבי מסכים. אנשים דבוקים לאייפון, לאייפד והטלוויזיות תופסות קירות שלמים. יבוא יום שתינוקות ייצפו במסך מכיסא התינוק שלהם ובמקום סלולרי אולי יהיה להם איזה אלמנט שמותקן עליהם ויקרין להם תמונות צבעוניות ומצחיקות".
הסאטירה הדרמטית בפרק שיצרו האק ובעלה תוקפת את עולם הבידור והריאליטי ואת הבדידות בעולם הטכנולוגי ומתקיימת בעולם עתידני שאינו מרוחק מאוד מימינו אלה. אנשים בו מפדלים על אופני כושר כדי לייצר אנרגיה לעולם בו הם חיים וכדי לקבל תמורה של נקודות וירטואליות בעזרתן הם לכאורה מתקיימים. עבור הצופים העולם בו הדמויות מתקיימות נראה כמו מוצר בסטנדרט הגבוה ביותר - מהוקצע, נקי, חלק ומגניב רצח, אבל המראה מטעה.
העולם שמתואר ב"15 מיליון נקודות זכות" הוא חלק כמשי, סימטרי, נקי ובמובן הזה מאוד מפתה. הוא נראה כמו מוצר של אפל. "מראה שחורה" מנסה להזהיר אותנו מכיוון מפתה אך מסוכן אליו העולם הולך?
"אנשים מתפתים לחברות כמו שאתה מציין, אפל ואחרות, כי המוצרים שלהם כביכול עשויים כמשי במראה שלהם ויפים אנשים אוהבים אסתטיקה חלקה למשעי כשזה מגיע למוצרים. אנשים מרותקים לאייפון בגלל שאפליקציה מסוימת עושה עבורם קולות או צורות, אבל זה כמו צעצוע לילדים ובמובן מסוים מאוד רגרסיבי, למרות היות המוצר טכנולוגיה מתקדמת. אתה צודק שהעולם הזה נראה מושך, אבל זו רק פסאדה. כי במקום שאנשים יכתתו רגליים ויחקרו כדי להבין דברים לעומק, הם מחזיקים את גוגל בקצות האצבעות, בהמון גאדג'טים בהם הם מאחסנים מידע בכמויות בלתי נדלות, אבל בעיקר מבודרים ממסך המגע ולא מפנימים דבר. החברה בדרך זו עשויה להפוך לבורה יותר ויותר. אז העולם ב"מראה שחורה" הוא מאוד היי-טק, אבל על המסכים יש רק תכניות מטומטמות והאנשים בו נהנים מלרכוש מוצרים שאינם באמת קיימים".
ברגע הזה שיחת הטלפון מתנתקת, וקשה שלא לחשוב שעם כל האינטרקונטיננטליה הזו והטקס בישבן, שיחה בין לונדון ותל אביב לא מחזיקה מעמד.
תראי מה זה, אפילו לדבר בטלפון אי אפשר.
"ממש ככה וזה דבר שגם צריך לזכור. אנחנו הופכים לכל כך תלויים בטכנולוגיה, שכשיגיע מטאור ויפגע בכדור הארץ או יקרה משהו שבו הטכנולוגיה לא תוכל לעזור, אנחנו נהיה אבודים לחלוטין".
לפי הפרק להתאמן בנגינת כינור זה וירטואלי וסקס מתקיים רק כפורנו על מסך. כך את רואה את העולם? כשכל מה שאמיתי מתפייד אל הווירטואלי?
"אם אדם רוצה להישאר ולחיות רק מהבית זה אפשרי וזה העולם בסדרה. שם אנשים חיים בבניין וכמעט שאינם מתקשרים זה עם זה. אנשים יכולים להשתמש בטכנולוגיה בדרכים מועילות. אם זה במינון הנכון. אתה עדיין יכול לקרוא ספר ובנוסף להאזין לספר המושמע באייפד. יש גם מחקרים שמראים שישנם משחקי מחשב שמייעלים את היכולת של ילדים לפתור בעיות, לחשוב בדרכים יצירתיות ולהגביר את מהירויות התגובה. יש טוב ויש רע, אבל אם לא ניזהר זה עשוי ללכת למקום הלא טוב. יש יותר מידי אנשים שחיים היום על דיאטת תכניות ריאליטי, ולא רוצים לדעת שום דבר יותר מזה, או האנשים שנמצאים בפייסבוק כל הזמן. אנשים מעדכנים את הסטטוס שלהם גם כשהם מתיישבים לאכול "סמרטי'ס".
האק, 37, נולדה בלונדון להורים בנגלדשים ושם גדלה והתחנכה. היא בכלל הצטיינה במקצועות מדעיים כמו פיזיקה , כימיה ומתמטיקה וסיימה תואר בכלכלה בקיימברידג'. האק התקרבה לעולם הבידור כבר ב-1989 כשהיתה בת 14 והופיעה יחד עם מקהלת הנוער של התאטרון המוזיקלי בתכנית הילדים הבריטית מצליחה "פיטר הכחול" שם שרה שיר סולו. היא הפכה למגישה בחידון הילדים "Eat your words", ו"מילקשייק!" ובמקביל עבדה במגזין "טוטאל ספורט". האק פרצה לתודעת הקהל באמת כשהפכה למנחה והחזיקה זמן שיא של אחת עשרה שנים בהגשת התכנית בה השתתפה כילדה - "פיטר הכחול". ואז, ב-2010 הגישה האק את תוכנית הצד של "אקס פקטור". כמנחה בוגרת ומנוסה, האק משופשפת בעולם הבידור וחיה באור הזרקורים שנים רבות, אך לא מוותרת על פרטיות ועל הפרדה בין עולמות שמתקיימים רק על מסך לאלה שהם המציאות.
את בפייסבוק?
"אני לא בפייסבוק ולא בטוויטר ולא בשום רשת חברתית".
את חושבת שלרשתות החברתיות יש אחריות אל התקרבותנו לעולם המנוכר שמתואר ב"מראה שחורה"?
"אם אתה מסתכל על פייסבוק ורשתות חברתיות, שם מתאפשר ליצור קשר שהוא שטחי בלבד. בטלפון זה לפחות הופך לשיחה כנה, שם לפחות אין פסאדה כמו בפייסבוק. החשש הוא שמה שקורה הוא שבגלל רשתות חברתיות, אנשים הופכים יותר אנטי חברתיים. לאנשים מסוימים זו תרפיה אם אתה בודד או קצת מדוכא יש לך מקום בו אתה מרגיש שאתה חברותי, ושם אתה יכול להרגיש שיש לך המון חברים שם בחוץ. מצד אחד זה טוב - זה יכול לסייע לאנשים לרומם את הביטחון העצמי שלהם אבל מצד שני הם הופכים תלויים בזה ואין להם מוטיבציה לעשות את הדברים האמיתיים".
קוני האק מנחה ב"אקסטרה פקטור"
בשני הפרקים האחרים ישנה התחלה דרמטית חד משמעית, אבל "15 מיליון נקודות זכות" מתחיל בהשלכת הצופים אל מציאות אלטרנטיבית שלא ברור כיצד נוצרה, ללא הסבר איך הדמויות הגיעו למצב בו הן נמצאות.
"היה בזה סיכון. לרוב סרטים מתחילים ב-"באנג" מישהו נרצח וכו' והצופים רוצים לראות מה יתגלגל בעקבות זה וכאן זה לא המקרה. הפרק הראשון עוסק במהירות גדילתם של אירועים חדשותיים ומהירות עדכוניהם שזה אספקט אחר של טכנולוגיה ולכן הפרק מהיר יותר. אפשר לומר שמראה החברה ב-'15 מיליון נקודות זכות' נראה כמו זה של חברה שחיה בעולם כיום, רק שזה לוקח את זה לקיצון. בהתחלה זה נראה נהדר: 'וואו, יש להם חדר שינה שכל קירותיו מסכים'. אבל כשהדברים מתפתחים מתבהר שזה לא עולם כל כך טוב. אז העולם בפרק הזה מזוהה כעולמנו שלנו כפי שיהיה בעתיד הלא רחוק וזה הדבר שמחזיק את הצופים המרוכזים מההתחלה ועד הסוף".
"אבל אני יודעת שהצופים שכן סובלים מבעיות ריכוז וסבלנות נותרו מבולבלים באשר למה שקורה בפרק", היא מודה. "אפשר לומר שצופים כאלה הם דוגמא לאנשים שהחברה שלנו יוצרת היום. יש מחשבים וצגים סביבנו בכל מקום ואנשים מתקשים יותר ויותר להתרכז במשהו ולהיות סבלניים מאשר שהיו בעבר. סיבה נוספת היא שקשה להראות את העולם המיוחד המתואר ואיך האנשים הגיעו אליו בתכנית שהיתה אמורה במקור להיות חצי שעה ונכתבה על פי מגבלה זו. אתה רוצה להראות את החשוב שהוא: זה העולם בו נחיה אם לא נשים לב וכאן אתה מתחיל".
מה הדבר הבא שמעניין אותך להתעסק בו ולכתוב עליו?
"אם שמעת על מקרה החברה של רופרט מרדוק והציתותים שעשו שם לטלפונים. אז המקרה הזה מעניין אותי בהקשר של תרבות הסלבריטיז. סלבריטי קם, יש לו את הרגע שלו ומיד הוא נדחף הצידה לטובת אחד חדש - אנשים אוהבים את תרבות הסלבריטיז. מקרה מרדוק פגע באנשים שגם לא היו סלבריטיז כי זה הכניס גם אותם תחת עין הציבור. גם הם הפכו ידועים כי עקבו אחריהם, התחילו לדבר על מה הם לובשים ומה הם עשו ולא עשו. ופתאום הם מזהים את עצמם בתקשורת, מותקפים. התרבות הזו יצרה צורך להשתמש בסלבריטיז בצורה מוגזמת ובכל מקום. נדמה לי שהקול המדריך במעלית בקובנט גרדן הוא של איזה סלבריטי טרנדי. אז יהיה מעניין להביט על חברה שתייצר אוכלוסייה של שיבוטים בדמות של סלבריטיז אנדרואידים כאלה. הם יוכלו להתחתן ולהביא ילדים אבל ממש כמו הסלבריטיז האמיתיים, הם יחיו בעיקר עבור המטרה של להיות מפורסמים. כדי ללבוש את הבגדים האלה ולעשות את התסרוקת הזו ולהופיע על המגזין ההוא. עיקר הרעיון הוא שהשיבוטים לא יהיו רגישים ולא ייפגעו מהחשיפה בתקשורת ומרכילות שתלך ותתעצם".
רוב הביקורות ל"מראה שחורה" היו חיוביות ואף מהללות. היתה ביקורת שלילית שחשבת שהיתה מוצדקת?
"הרבה אנשים לא אהבו את הרעיון של הפרק הראשון (בו נכפה על רה"מ אנגליה לקיים יחסי אישות עם חזיר ענקי. א.מ.) ורבים מהם נחרדו וזעמו על הצגת סיטואציה של יחסי מין עם חיה. אם זה היה בן אנוש הם לא היו מתעצבנים כל-כך. מה שמעניין זה שאנשים היו יותר מזועזעים מהעלילה הזו מאשר כשמראים להם בדרמת טלוויזיה אחרת סצנת אונס. אנחנו אומה של אוהבי בעלי חיים, אנחנו לא בהכרח אומה של אוהבי אדם".
"מראה שחורה" משודרת ב-HOT 3 בשעה 21:40 בימי ה' וב-HOT VOD כל הזמן
"Black Mirror": סדרה עוכרת שלווה ומהפנטת
"מראה שחורה": הסדרה שתפוצץ לכם את המוח? לא בטוח
מה חשבתם על "מראה שחורה"? ספרו לנו בפייסבוק