יום הזיכרון: אריק איינשטיין, שלמה ארצי ואייל גולן על "עוד מעט נהפוך לשיר"

בישראל רוויית השכול, שירי זיכרון הם הרבה יותר מז'אנר. רבים מהם כל כך מזוהים עם אסונות ומלחמות עד שכמעט לא ניתן להאזין להם ברדיו בימים שאינם ימי הזיכרון. ואכן, אחת המסורות היפות של יום הזיכרון בעשורהאחרון הוא פרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" של גלי צה"ל. במסגרת זו, שהחלה בשנת 2001, בכירי האמנים בישראל מלחינים שירי נופלים מהעבר הקרוב והרחוק ומבצעים אותם, מתוך כוונה להנציח באמצעותם את זכר אותם הנופלים. השנה, לצד שירים חדשים שהולחנו לפרויקט ובוצעו על ידי דוד לביא, הראל סקעת ואמנים נוספים, מוציאה התחנה אוסף מיוחד, הכולל 40 שירים שבוצעו במסגרת אותו הפרויקט, ולרגל כך כמה מהמשתתפים באוסף סיפרו לוואלה! תרבות על השירים בהם השתתפו לאורך השנים.

*תוכנית יום הזיכרון 2012 של "עוד מעט נהפוך לשיר" תשודר מחר (רביעי) בגלי צה"ל בין השעות 14:00-16:00 ובערוץ 2 בין השעות 18:00-19:00. את האוסף, בהוצאת NMC יונייטד, ניתן להשיג בחנויות

"את החיילים שנהרגו אנחנו לא לצערנו לא נוכל כבר להחזיר, אבל הפרויקט הזה מנציח אותם. זה מפעל מבורך. מרגש מאוד”, אומר אריק איינשטיין, שביצע את השיר "משהו מן המלחמה" שכתב סמל אלי רביב ז"ל והלחין פיטר רוט, שביצע את השיר יחד עמו. "אני חושב על המשפחות, העניין הכי חשוב זה ההנצחה מעבר לכל דבר. אתה לא מצפה מאנשים שהם לא משוררים מקצועיים לרמה ועומק כזה".

אלי חביב שכתב את השיר נולד וגדל בירושלים. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון החקלאי בעין כרם, גויס לחטיבת גולני, בה שירת כלוחם. לקראת סוף שירותו פרצה מלחמת יום הכיפורים וחביב עלה יחד עם הפלוגה לרמת הגולן, כדי לחסום את התקדמות הצבא הסורי. בשלב מסוים התנדב חביב לסרוק בית במזרעת בית ג'אן ונפצע אנושות מפגיעת פגז, שהביא לבסוף למותו בגיל 21, כשהוא מותיר הורים ושלושה אחים. לאחר נפילתו הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל.

"כל אחד לוקח את השיר למה שהוא מרגיש. אני לא רואה את זה כמחאה. אלה הם החיים", הוסיף בכיר זמרי ישראל. "הוא רוצה לעשות טוב ולא מצליח לו. הוא רוצה לרצות את חברה שלו כי הוא אוהב אותה, אבל לא יוצא לו כי המציאות היא מרה. הצורה בה זה נכתב היא כואבת, אבל יפה".

"כשקיבלתי לראשונה את השיר התרגשתי מאוד", סיפר אייל גולן, שביצע את השיר שכתב אלדד רגב ז"ל, שנחטף ונהרג באירוע שלמעשה פתח את מלחמת לבנון השנייה. "בשורה הזאת, 'ואם פתאום אקום ואלך' ממש הצטמררתי. אלדד כותב לאהובתו שלא תכעס ותבין במידה והוא ילך. בשורה זו הוא הופך למעשה למעין מנבא וחוזה את מותו, ומבקש ממנה את סליחתה והבנתה. השורה הזאת מרגשת, עצובה ונוגעת ללב".

את הסיפור של אלדד רגב אין איש בישראל שלא מכיר. רגב, תושב קריית מוצקין ששירת בחטיבת גבעתי במילואים, נחטף על ידי חיזבאללה בקיץ 2006, ביום האחרון של שירות המילואים שלו יחד עם אודי גודלווסר. חטיפתם של השניים, כזכור, היא זו שהובילה לפריצתה של מלחמת לבנון השנייה. שנתיים לאחר מכן הושבו גופותיהם לישראל במסגרת עסקה עם הארגון הלבנוני. רגב, בן 26 במותו, הותיר אחריו שני הורים ושלושה אחים.

גולן הוסיף כי "שיתפתי את המשפחה ברגשותיי והם היוו חלק בלתי נפרד בהפיכת מילותיו של אלדד לשיר שהוא היום. אביו של אלדד גם היה עמי ביום ההקלטות באולפן ועד היום אני משתדל לשמור על קשר עם המשפחה שמגיעה להופעותיי מעת לעת, והם גם הגיעו למופע בקיץ האחרון בקיסריה”. "אין לי בן משפחה ששכלתי, אבל כולנו בישראל משפחה אחת גדולה, וכל חייל או חיילת שנופלים בקרב למען המולדת הם חלק מאיתנו", סיכם.

"המשפחה שלה אמרה לי, וזה היה לי הכי חשוב, שזה החייה משהו ממנה ומשאיר משהו", סיפרה יהודית רביץ, שהלחינה וביצעה את השיר "סיכות הראש שלי" של סמלת אורנה גורביץ' ז"ל. "כשאדם, בטח אדם צעיר, עוזב את העולם, מאוד חשוב למי שנשאר אחריו שהוא משאיר קול מסוים. זה קול של ילדה צעירה. בכלל, הדבר הכי יפה שאפשר לעשות זה שיר. בכל אירוע, שמח או עצוב ככל שיהיה, בסופו של דבר שרים ולא סתם כנראה. אני יכולה להגי לך שבתור אחת ששרה זו הפעולה שהכי טבעי לעשות. אתה שר וזה לא הופך אותך לשמח אבל זה שם אותך בתנועה, מחבר. זה לא עצב סטטי אלא מין עצב שרוקד, זה לא שמח אבל זה חי. שיר זה דבר מאוד חי ובהקשר הזה זה הדבר שהכי מחייה. יותר מאבנים".

סמלת אורנה גורביץ נולדה בנהריה וגדלה בחדרה. בתיכון למדה במגמת ביולוגיה, הדריכה ילדים במרכז קהילתי שכונתי ומפעם לפעם פרסמה דברים פרי עטה בעיתון בית הספר. עם גיוסה לצבא עברה קורס רכזי תנאי שירות, ובתפקיד זה החלה לשרת בקצין העיר בחדרה. חודשים ספורים לאחר מכן אובחנה כחולה במחלה ממארת, ופחות משנה לאחר מכן, בפברואר 1983 נפטרה והיא בת 19 בלבד. היא הותירה אחריה הורים ושני אחים.

"אני חושבת שזו זווית אמיצה, להנפיש חפצים שהם כאילו טריוויאלים כמו סיכות ראש, שהם כל כך בית, ולשים את כל הכאב על הבדידות של סיכות הראש, יש בזה משהו אומנותי מאוד וגם אמיץ", אמרה רביץ. "לקחתי את הטקסט הזה וניסיתי לעשות לחן שהוא כמו טווח של שיער. באקורדים ובלחן ואפילו איך שהאצבעות זזו על הגיטרה הרגשתי שזה יהיה כמו הרגשה של תלתלים וסבך וקשרים בשיער והאצבעות מסתבכות בתוכו, בדימיון שלי".

"בעיני זה אחד הפרויקטים הכי חשובים של גלי צה"ל”, אומר שלמה ארצי, בעצמו אחד מאנשי התחנה שנים רבות על השיר "אלייך" שכתב סרן נמרוד (נימי) גאון ז"ל. "הבעיה היחידה היא שהוא נמשך רק יום, ואני חושב שאולי המילה 'הנצחה' קיבלה זילות. אני חושב שהמון אנשים שנהרגו במלחמה, באופן מאוד מוזר, בדיעבד מגלים שהם היו מאוד מוכשרים. מוכשרים, מרגשים, ובעיני זה פרויקט מרגש באופן מיוחד”.

סרן נמרוד (נימי) גאון נולד בקיבוץ גבולות ובתיכון למד במחזור הראשון של הפנימיה הצבאית לפיקוד שפעלה בעבר בתל אביב. כבר בנערותו, מספרים, אהב לשיר, לנגן ולכתוב שירים. הוא התנדב לחיל השריון, הוסמך לקצונה ופיקד על פלוגה.עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים נשלח עם גדודו לסיני ונקלע למארב של חיילי קומנדו מצרים על גדות תעלת סואץ. לאחר שהטנק שלו נפגע, עבר לטנק אחר והמשיך להילחם ממנו לאורך הלילה, אף שגם הטנק הזה נפגע. בשלב מסוים, בעת שעמד חשוף בצריח, נורה בראשו ומת במקום, והוא בן 22. הוא הותיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נפילתו הוענק לו עיטור מפקד האוגדה. חצי שנה לאחר מכן, ביום הזיכרון תשל"ד, שודרה בגלי צה"ל תוכנית לזכרו בשם "חיי אדם", שבעקבותיה הלחין ושר שלמה ארצי שיר אחר שכתב גאון "אני שומע שוב (שיר חייל)".

"ניגשתי לשיר עם המון יראת כבוד", מספר ארצי. "העובדה שזה מישהו שנפל בקרב, אני חושב שיש בזה כוח גדול, שכל עולמם נפרש לפניך. עכשיו אסור לשכוח שרובם אנשים נורא צעירים שלא הספיקו הרבה, אולי הספיקו לאהוב פעם אחת, אולי פעמיים, אולי שלוש, לא יודע, וכבר הם מביעים את עצמם - אז אתה חייב להיות עם כבוד גדול למילה שלהם".