שלום גד מוציא אלבום חדש: מסע בעקבות הגאון

יודע זאת כל מח?שב טיפים למפר?ע, יודע זאת כל מח?שב הימנעויות חלוקת עודף של בילוי המכיל יותר מאדם אחד למפר?ע - הכספומט של בנק דיסקונט הוא היחיד שמחזיק שטרות של 20, הבנדקמפ של שלום גד הוא היחיד שמוכר את "ירושלים" ב-20.

הוא: למה אין לך גרש בשם המשפחה?
הוא: זה כמו לתפוס את העצב.

באגדה אורבנית זאת, קיימת ונעלמת, יסופר על נערה יפה עם היפר לינק של שיר של יהוא ירון על חולצתה. במודעה בעיתון היה כתוב: "כל היודע דבר על מקום המצאה, כל הנוגע בדבר שעל בטנה, מועבר לשיר של שלום גד". זה הצליח, היום היא נשואה.

מדי פעם, אם מחשבתך (הפלסטית, הסמיכה, המקדמת עניינים, הפוטושופית לכדי כתבת שער) תו?זלף מאקדח הסיליקון של חוקיי הוצאת התקליטים (הלא הם החגים), הישר אל הימים שבין ה?מ?צ?ר?ים החילוניים (הלא הם ימי ההמתנה שבין יום השואה ליום הזיכרון), תראה ששלום גד הוציא אז דיסק חדש. אבל לא קשיח.

אנא, אם ובמידה ייצא לך להטיל מימיך ליד זמר אחר (פלסטי, סמיך, פוטושופי, מקדם עניינים; מצבים כאלה קורים בדרך כלל בהופעת האנגר כזו או אחרת של להקה מחו"ל שהגיעה לארצך), אל תסתכל על ביציו הקטנות.

הואיל: ואתה אוהב מוזיקה; והואיל: ואתה לא מכיר את שלום גד ו/או לא שייך למשפחה המורחבת של פונץ' ו/או אלג'יר; והואיל: ואתה מדבר עם מכר שלא מכיר דוגמאות אלה- תמליץ לו על כל זאת.

עם זאת, או אולי למרות כל זאת- תיזהר עם הדברים שאתה מטיף.

הוא (פותח חלון של מכונית): סליחה?
היא: כן?
הוא: אני לא מתחיל איתך או משהו, אבל את יודעת איך אני מגיע לרחוב הטרילוגיה?
היא: זה בסדר. בטח. תראה, אתה לוקח פה את הפ?ניה לתל אביב, ומשם אתה מתמזג לירושלים.
הוא: אוקיי, את זה מכיר פחות או יותר. ואחרי זה, מה קורה משם?
היא: זהו. שם אתה מחכה.

מדי פעם, אם אתה ערני, מדי פעם, אם אתה ללא צוואר תפוס- תוכל לשמוע שני אנשים מדברים. הם מהנהנים לשלום (הנהנו, יהנהנו), שואלים זה לשלום זה (שאלו, ישאלו), והנה, מציינים זה בפני זה שלשלום גד יש תקליט חדש. לאחר מכן, כל אחד ילך לדרכו, אוחז בידו דבר על המעיד על עצמו; כל אחד לפי זה שממולו. והיה ואתה ערני, והיה ואתה ללא צוואר תפוס, תוכל גם אתה להצטרף. בכך, עדיין כל אחד מכם ילך לדרכו, אבל שבילים חדשים ייווצרו על הדשא. שבילים חדשים מסוליות נעליים. עוד ועוד שבילים.

שלום גד: הטרובדור הישראלי האחרון
הבלוג של אודי שרבני