גם אמנון לוי, אדם שמבין דבר או שניים ברגשות הציבור, לא יכול היה לדמיין לעצמו טיימינג כל כך מוצלח לשידור "חרדים", מיני-סדרת התעודה שלו (ראשון, ערוץ 10) שמנסה להיכנס לנבכי אותו ציבור, שבלעדיו ובלי הערבים הכל היה פה בסדר, לפי ראש הממשלה נתניהו. מילא המהדורה האחרונה של יעקב אילון, אירוע תקשורתי לכשעצמו, שקדם לפרק הבכורה כל מהלך הקדמת הבחירות בישראל נע סביב שאלת גיוס החרדים ובעצם סוגיית מעמדם בחברה הישראלית. באופן די אירוני, גם דבריו הלכאורה נבואיים של לוי בראיון לוואלה! תרבות, בהם הסביר כי לקראת כל מערכת בחירות מגיעה הצעת החוק התורנית לגיוס חרדים, התגשמו במלואם.
האמת היא שגם ללא הקשר זה, "חרדים" של לוי עוסקת קודם כל בנושא ראוי ומרתק לבחינה דוקומנטרית, גם בטלוויזיה המסחרית, בוודאי כשערוץ 1 עסוק בהענקת תוכניות אירוח ליענקל'ה מנדל. לוי עצמו בוודאי ראוי לעסוק בנושא, ככתב לענייני חרדים לשעבר ובעל ספר מפורסם בנושא. אמנם הרבה מים, פרסומות, קילופי ביצים ופרומואים מפוצצים זרמו מאז ברזומה של לוי, אך אף אחד לא ייקח ממנו את הבנתו בתחום אותו רוב החילונים מסרבים לנסות אפילו להבין.
אבל כמו בכל תוכנית, נקודת המוצא היא דבר אחד, ומבחן התוצאה הוא מבחן אחר; ובשונה מלא מעט תוכניות של "פנים אמיתיות", למשל, לוי עובר את המשוכה הדוקומנטרית בהצלחה: "חרדים" היא לא האפוס הדוקומנטרי ההיסטורי שממפה את כל תולדות הזרם שמגדיר מנקודת הקיצון את הישראליות והציונות, אבל היא כן נקודת אור מעניינת וחדשה לרוב הציבור. בימים שבהם כל בעל חשבון פייסבוק פופולרי עם שאיפות פוליטיות מסביר למה החרדים הם החושך, גם מבוא קצר ויעיל כמו שלוי מעניק ב"חרדים" הוא אירוע שצריך להעריך.
הנטייה הטבעית של האדם, בוודאי צופה הטלוויזיה הממוצע, היא להשליך על מותג את כל פועלו: צביקה הדר זה "נשמה", יעקב אילון הוא הרציני וטל פרידמן הוא החקיין המשוגע. אמנון לוי, במובן הזה, נתפס על ידי צופים רבים כמאכער של סיפורים; יוצר שהעם אוהב אותו כי הוא מביא לו מעשיות צבעוניות באריזה חלקה ומדוקדקת, לפעמים מזעזעת, לפעמים סתם ביזארית. הנה, אפילו פרק הבכורה של "חרדים" מקדיש זמן לא מועט ליחסי מין בעדה החרדית ולמבוכה בין גבר ואשה בני 18 שצריכים להינשא.
ואכן, לכאורה בפרק הראשון כל חוליי אמנון לוי חוזרים על עצמם: בשביל זה הגענו? סקס אצל חרדים? זה באמת מה שיכריע את השאלה איך נתמודד עם כמה זרמים שלא מכירים בתנועה הציונית וטוענים שכולנו כופרים שדינם גיהנום?
אלא ש"חרדים" ראויה לצפייה ללא דעות קדומות שנוצרו, בחלקן, באשמת לוי עצמו. היא מביאה כמעט ללא התנשאות וללא סטיגמות אנשים שהפסקנו לרצות להכיר בגלל זעם ושנאה. היא לא תחליף להתוודעות אל העולם החרדי בעומק הראוי לו, אבל היא המבוא שטלוויזיה מסחרית יכולה לספק בכלום זמן בו היא לא מורחת מפורסמים בביקיני בבוץ או שולחת ילדים בני 12 לבשל.
הסיבה לכך היא שרק לוי, שתמיד מאמין שהברנז'ה והתעשייה התל אביבית מסתכלת עליו מלמעלה, מסוגל להביא את הזווית שכל כך מכעיסה את האחרונים: לוי החליט להביא את הצד החרדי, כמעט באופן תעמולתי וכזה שלא רגילים לראות ביצירה התיעודית-חילונית בישראל. מהפרזנטציה המתלהמת, דרך הפרק הראשון שמלווה חיים של משפחה חרדית ובמיוחד בפרק השני, בו לוי מנמק נושא אחר נושא את האג'נדה של זרמים חרדים וגם קיצוניים, "חרדים" הוא כתב הגנה שאם חרדי היה חתום עליו, איש לא היה מאמין לאובייקטיביות שלו. לוי, מתוך הרצון הקבוע שלו לזעזע ולמשוך תשומת לב (כפי שבלט בעונה האחרונה של "פנים אמיתיות", למשל), הבין שאין טעם בלהתעמת עם הרון קופמנים והגבי גזיתים של עולם התקשורת ועדיף לתת לחרדים לדבר.
זו החלטה דוקומנטריסטית שלא קל להתמודד איתה ולמעשה אפשר לבקר אותה במקלות ובאבנים. אלא שבמקרה של העדה החרדית, זו החלטה נכונה: עם כל כך הרבה בעלי טורים ומעצבי דעת קהל שממילא מכוונים באוטומט סביבם, מה ירוויח הצופה ההדיוט מכך שישכנעו אותו שוב במה שהוא כבר שוכנע על ידי העיתונים, אתרי האינטרנט ותוכניות הרדיו של העולם החילוני? מה הטעם לחזור על הנרטיב שממילא שולט בשיח הציבורי כלפיהם?
"חרדים" לא תפתור את הבעיות המהותיות בין חילונים לחרדים ואמנון לוי לא רוצה להיות מורגן ספרלוק. אבל היא צעד שמקרב אותנו קצת יותר להבנה, בייחוד בהשוואה לאיפה שהיינו לפני כמה ימים, כשחשבנו שהבחירות יהיו ב-2013.
אמנון לוי בראיון לוואלה! תרבות: "אנחנו שונאים חרדים"
"חרדים": אמנון לוי שיחק אותה? ספרו לנו בפייסבוק