קיץ האהבה היה גם שלהם
בשלב מסוים, לא מעט אנשים טענו שהבי ג'יז לא אמיתיים. לא מדובר במחמאה הפוסט-מודרנית הנפוצה ("אתה לא אמיתי!" וכו'), אלא באמונה שלמה שמדובר בהמצאה, פיקציה, רעיון מושחת: הדמיון בין הבי ג'יז של סוף שנות ה-60 לביטלס היה כל כך גדול, עד שרבים פשוט האמינו שמדובר בפסבדונים של הרביעייה מליברפול ומעין מקום מפלט שלהם בתוך סד ההצלחה העצום בו היו לכודים.
השיא הגיע ב-1967, קיץ האהבה שהבי ג'יז הגיעה אליו לא בתור הלהקה שכולם מכירים כיום - הרכב הדיסקו עם טריו קולות הפלצט המרשימים כל כך; לשנת 1967 הגיעה הבי ג'יז כלהקה שמכירים רק באוסטרליה - הרכב רוק פסיכדלי מגובש ומרשים שידע לחבר פזמונים מורכבים אבל קליטים, בדיוק כמו הלהקה הנערצת בעולם באותו הזמן. וכך, כשנחת הסינגל " New York Mining Disaster 1941", אודות כורה פחם הכלוא במכרה שלו ומביט בתמונת אשתו, השדרנים הניחו שמדובר בסינגל חדש של הביטלס והחלו לטחון אותו. את השיר הזה כתב והלחין, כמובן, רובין גיב שהלך לעולמו הלילה לאחר מאבק ארוך ועיקש בסרטן. והשיר הזה לבדו מספיק כדי להבין למה מדובר באבדה גדולה לעולם המוזיקה.
וכך, מצאה את עצמה הבי ג'יז בקיץ של 1967 עם האלבום הבינלאומי הראשון שלהם, "The Bee Gees 1st", שכמובן לא היה האלבום הראשון שלהם, אלא הראשון שיצא מחוץ לאוסטרליה וניו זילנד, שם גרו האחים. לצרכי הקלטתו, גייסו האחים גיב, מוריס, בארי ורובין קלידן ומתופף, שסייעו לגבש את צליל הלהקה של האחים ולהכניס את קולותיהם יוצאי הדופן למסגרת. בנוסף, הבי ג'יז נעזרו בשני מעבדים מיוחדים לכלי מיתר, ביל שפרד, שליווה את הלהקה עוד זמן רב לאחר מכן וכן פיל דניס; שניהם לקחו את גרסאות המאסטר המקוריות, נעדרות המיתרים והתזמורים, והוסיפו להן את החדות הביטלסית שחסרה לשירים קודם לכן.
האלבום יצא ב-14 ביולי, חודש וחצי אחרי יציאתו של "סרג'נט פפר", אלבום המופת של הביטלס שהגדיר את התקופה ולכן, לא היו מאושרים מהבי ג'יז כשהאלבום שלהם זכה להשוואות תכופות לזה של הביטלס. הדמיון לא נעצר שם: אפילו את עטיפת "The Bee Gees 1st" עיצב קלאוס פורמן, האיש שעיצב את העטיפה הבלתי נשכחת של "Revolver", אלבום המהפך של הביטלס שהושפע מנסיעתם להודו והשימוש בסמי הזיה. שירים כמו "I Can't See Nobody" שכתב רובין גיב הדגימו עד כמה גם בכל הקשור לכתיבת שירים, לבי ג'יז אין שום דבר להתבייש בו מול הלהקה המצליחה בעולם באותה התקופה.
"The Bee Gees 1st" סימן את דרכה של הלהקה המופלאה הזו למיינסטרים העולמי, דרך אותה הם יפלסו עוד כמה פעמים, בעיקר בסוף שנות ה-70 דרך "שגעון המוזיקה", שבפסקול ההיסטורי שלו הם כלל לא היו אמורים להשתתף: לנצח הבי ג'יז סומנו כגאוני דיסקו, דרך שהחלה עוד לפני שג'ון טרבולטה התחיל לרקוד אבל הגיעה לשיאה שם. גם בלדה מושלמת כמו "How Deep is Your Love" נחרטה בזיכרון חזק יותר מתקופת ההרצה של הבי ג'יז, בה הם היו להקה מסעירה וחדשנית מהצד האחר של הגיטרה-תופים-קולות גדולים מהחיים. עם מותו של רובין גיב, הרדיו יתמלא מחדש ב-"Stay'n Alive" ו-"You Should Be Dancing", אבל בתזמון קרוב להכאיב לחגיגות 45 השנה לאלבום הגדול באמת של הבי ג'יז, אפשר לזכור אותם, ואת רובין, אחרת לגמרי.
רובין גיב הלך לעולמו
רובין גיב והבי ג'יז: איזה שיר שלהם אתם הכי אהבתם? ספרו לנו בפייסבוק