קותי סבג לא צריך להיות בטלוויזיה: חמש הערות על טלוויזיה

לא צריך להיות מנכ"ל זכיינית כדי להבין שקותי סבג לא צריך להיות בטלוויזיה; לא נוח לו, הוא מתבלבל בידיים, הוא מנהל דיאלוגים מובכים של מי שחויב לדבר עם הדודה המעצבנת באירוע משפחתי ובעיקר – הראש שלו לא באמת שם, וזה בסדר: יש לו מיליון שקל וחברה יפהפייה ובוודאי דברים טובים יותר לעשות מליאור סושרד שישחק לו במוח.

מה שבאמת מטריד בפורמט שנתפר לסבג, "חדר האחות", הוא המהירות שבה הוא שב לטלוויזיה קלסטרופובית ומלחיצה נוסח "האח הגדול": אפשר היה לחשוב שאחרי שלושה חודשים סבג יזכה לסייד-קיק שלפחות נראה את פניו, חדר מרווח וספה שהוא לא חייב להיצמד למארחיו בה, אבל לא: סבג נראה כלוא, מדבר אליו קול שהצופה לא רואה וגם בזמן היציאה לקליפים, חלונית קטנה מאפשרת לקהל להמשיך ולצפות בסבג לוגם משקה קל, בולס קרקר או מה שלא מונח בקערה שם ובעצם – ממשיך כאילו "האח הגדול" מעולם לא נגמר. מילא הסבל של הצופים, בשביל מה הוא שרד את אביבית בר זוהר אם לא בשביל מיליון שקל וקצת יותר אוויר?

"משחקי הכס" היתה הדבר הכי לוהט על המסך הקטן בשנה שעברה – העלילות המורכבות של ממלכת ווסטרוז תובלו במידה נכונה של סקס, ציניות, תככים פוליטיים ושימדון אחד מבריק שזכה בפרס אמי מוצדק במיוחד. כל אלה הפכו את סדרת הפנטזיה של HBO ליצירה שלא רק חובבי "מבוכים ודרקונים" מדברים עליה. הבוטות הוויזואלית יחד עם הטוויסטים בעלילה (הראש של נד על שיפוד היה כמובן השיא, אך הדרך אליו היתה פתלתלה ומענגת) השאירו את הצופים עם פה פעור וטעם של עוד. כך שעלייתה של העונה שנייה לוותה בציפיות גבוהות במיוחד, אבל למרבה הצער, עד כה, נראה כי היא לא ממש מצליחה לעמוד בהן.

הספר השני בסדרה "שיר של אש ושל קרח" של ג'ורג' ר. ר. מרטין, עליו מבוססת העונה, מורכב יותר מקודמו ומכיל שלל דמויות חדשות וממלכות שלא ידענו על קיומן. רוחב היריעה לא חייב היה לפגוע בסדרה וייתכן שמוטב היה אם העיבוד הטלוויזיוני היה מעט יותר בררן או אף מפצל את הספר לשתי עונות. בינתיים הפרקים נדמים כמו אקספוזיציה אחת ארוכה שתגיע למיצוי רק בעונה הבאה. נראה כי במידה רבה יוצרי הסדרה ניסו לפצות על השטחיות הזאת בהעמסה של מרכיב אחד ספציפי – רגשנות. מונולוג דביק של אהובתו של רוב סטארק רודף שבועה מלאת פאתוס של שומרת הראש של הליידי מווינטרפל. לא ייאמן, אבל אפילו הגמד השנון מתגלה כרכרוכי כשזה נוגע לזונה האהובה שלו. כשמדובר בסדרה שלימדה אותנו שרגש ומוסר לא בהכרח אומרים שלא יערפו לך את הראש – זה די מאכזב.

נותרו פרקים בודדים עד סוף העונה שעשויים עוד בתפנית מפתיעה לשנות את התמונה כולה. אם לא, נסתפק בכך שהחורף עוד לא הגיע. אולי בעונה הבאה.

הידיעה שפורסמה ב"ערב טוב עם גיא פינס" על עזיבתה של דליה מזור את תוכנית הבוקר של "קשת", גם אם היא תתברר כלא נכונה, עדיין מעידה על חריקות בתוכנית שהיתה דווקא הברקה של המכונה, אבל הבעיה היא לא מזור וגם לא יואב לימור. השניים הגישו תוכנית בוקר אינטליגנטית ומעניינת, שנפלה פעם אחר פעם בפח שנמצא אצלם בבית: הקידום העצמי.

נכון, טבעי שזכיינית תקדם תכנים חשובים שלה בפלטפורמה כמו תוכנית הבוקר, זו רחוקה מלהיות המצאה ישראלית וכן – משדר גמר "האח הגדול" הוא משהו שאפשר וצריך לדבר עליו בתוכנית בוקר. אבל כשלימור ומזור הקריאו פרומו לראיון עם ליהיא גרינר על "החתונה הלוהטת של השנה" שמלווה במעקב בבלוג של גרינר באתר קשת, אפשר היה לשמוע את אנחת הייאוש בקולם, את הטון שתוהה למה בגילם ובמעמדם מגיע להם לראיין את ליהיא גרינר על חתונתה. ליהיא גרינר למיניהן הן הבעיה של תוכניות הבוקר, לא דליה מזור.

עוד בטרם הצלחת "הישרדות VIP" והבאזז סביב "היפה והחנון", ערוץ 10 תפסו את הפרינציפ: חברת החדשות שלהם מחזיקה את הפרה-פריים והפוסט-פריים, וצריך יד מכוונת לכך לפני גיא פינס. או אז החליטו ללהק את רומי נוימרק למעין מהדורה מוקדמת, שמראה מה יהיה במהדורה המרכזית, ב"לילה כלכלי" וגם ב"ערב טוב עם גיא פינס" ו"הצינור", כדי להחליק לקהל את המעבר בין התוכניות השונות ולהבטיח את העניין שלו בהם: זה זול מהפקת פרומו לכל תוכנית ובעיקר – למה לא?

אלא שלפעמים רעיון טוב לא מספיק, כי מה הטעם בלשווק את עצמך אם רומי נוימרק משתמשת באותן הבעות פנים לאייטם על סוגיית הפליטים ודאחקה של גיא לרר? מה הטעם במהדורה שמאגדת את שלל האייטמים המגוונים של חברת החדשות, אם דרך נוימרק הכל נראה אותו דבר?

לאט לאט (וגם בזיגזגים, יש להודות), משהו משתנה בערוץ 1 – בצעדים מהוססים ובאיחור ניכר מן המצופה החלה העונה הראשונה של "בואו לאכול איתי" שמסתמנת כשעשוע בלתי נדלה בזכות הליהוק המוצלח והקריינות המצחיקה מאוד של שי אביבי. לפני שבועיים הצטרפה הסדרה המצוינת של דוד אופק ויוסי מדמוני "30 שקל לשעה" לערוץ והעלתה בו ובכלל את רף סדרות הדרמה הישראליות, ורצועת הנוסטלגיה הלילית החדשה כבר לא מסתפקת בשידורים אקראיים וביזאריים של תוכניות ישנות, אלא מושקעת בה איזו מחשבה. רק השבוע אפשר היה להיזכר בתוכנית המופלאה "שיישאר בינינו" שהקאסט הלא ייאמן שלה כלל את דורון נשר, מאיר סוויסה, מאיר בנאי, מתי כספי ועוד אחרים שהיו הדבר הכי קרוב לאלילי נוער בשנות השמונים.

ערב עליית דוקו מבטיח נוסף, הפעם "באר חלב באמצע העיר" (חמישי, 21:30) ועם כל הטענות והטרוניות שמופנות באופן קבוע לערוץ הראשון, כאשר בכל זאת עושים משהו נכון, צריך להיות מסוגלים להודות בזה ולתת את הקרדיט. אז הנה זה בא – תודה.

גם לכם יש הערה על טלוויזיה? שתפו אותנו בפייסבוק