אור בן מלך: השחקן הגדול הבא?

    הסביבה החמה והאלימה, הפרסום שיכול לעלות לראש והעתיד: אור בן מלך נותן בראש לשחקנית הגדולים ב"העולם מצחיק", רק אל תשוו אותו לאיתי תורג'מן ועוז זהבי. ראיון

    חגית גינזבורג, צילומים: נמרוד סונדרס, איפור: לי עוז

    אור בן מלך לא מתרגש משום דבר. לא מהעובדה שבעוד חודש יסיים את לימודיו בסטודיו של ניסן נתיב, יעזוב את החממה הסטודנטיאלית ורוויית המונולוגים השייקספירים לטובת העולם האמיתי; לא מכך שבסרטו החדש ועתיר הכוכבים של שמי זרחין, "העולם מצחיק", לצד שמות ענקיים כמו משה איבגי, שייקה לוי, אסי לוי ואלי פיניש, יש לו תפקיד ראשי ובולט במיוחד. אפילו לא מכך שזה הראיון הרשמי הראשון שלו. "הכל קול", הוא חוזר ומבהיר, מחייך חיוך מעט מבויש ומיד מסביר: "אל תביני לא נכון, אני מפחד מהמון דברים, חסר ביטחון בהרבה דברים, אבל יש לי ביטחון בדבר אחד כרגע, וזה המשחק. אני מקווה שזה לא יאבד לי. אני זה אני, ואף אחד לא יכול לקחת את זה ממני. כשאני מרגיש שאני עושה משהו באמת, אני בטוח. זה נותן לי שקט בעבודה, זה נותן לי אפשרות לשחק".

    הכל קול, גם אם אתם לא מכירים את בן מלך עדיין. בקרוב מאוד כבר תדעו היטב מי הוא. המסלול הקרייריסטי שבו בחר בארבע השנים האחרונות, מוליך אותו בדרך האיתי תורג'מנית הסלולה היטב – אל תקן השחקן הצעיר, המבטיח, בעל הלוק המחוספס והאותנטיות העממית שמאפשרת לו לגלם דמויות של ערסים עדיני נפש. מדמותו של תבור, העבריין הצעיר ב"עספור", דרך עוז, הפרח השחור של הישיבה ב"אורים ותומים" ועד "העולם מצחיק", שעולה הערב (חמישי) לאקרנים, בו הוא משחק את חיליק הטברייני, בנו של מירון (דני שטג). חיליק הוא ילד בן 17 שהתבגר הרבה יותר מדי מהר, אחרי שאחיו הבכור שקע בתרדמת. את הרופא שמטפל באח מגלם איבגי.

    "יש לחיליק חברה, יש לו גיטרה, את הלימודים הוא עזב וכל מה שהוא רוצה זה לחיות ושיעזבו אותו בשקט", אומר בן מלך. "כמובן שיש לו יחסים מורכבים עם אבא שלו. איכשהו תמיד יוצא לי לגלם דמויות כאלה, עם אבא ועם יחסים מורכבים, כשלא ברור מי הילד ומי המבוגר. זה מקום שטוב לי לעבוד ממנו, יש לי שיט עם אבא שלי, כמו כולם. אבא שלי לא רצה שאני אהיה שחקן, הוא אמר שזה מאוד קשה, אבל עכשיו הוא מאוד מפרגן".

    עוד בוואלה!

    לא טקס סיום, אלא התחלה: צפו באירוע מרגש של הריסת בניין

    לכתבה המלאה

    הטריילר של "העולם מצחיק":

    אביו של בן מלך, 25, הוא השחקן איציק בן מלך, בוגר להקת הנח"ל שהשתתף בין היתר ב"שלאגר", "ניקוי ראש" ובהצגות תיאטרון רבות. המשפחה חיה שנים ארוכות באור יהודה, ואור, הבן הבכור מתוך שלושה, בכלל לא הביע עניין בעיסוק של אבא. "אהבתי לשיר בתור ילד, אבל בכלל לא חשבתי על משחק", הוא מספר. "אבא שלי הלך להופיע ואפילו לא הלכתי לראות אותו, זה עד כדי כך לא עניין אותי. תמיד שואלים אותי אם הייתי ילד ערס, אבל אם תשאלי את כל מי שגדל איתי באור יהודה, יגידו לך שלא. אני, מה אני? ילד רזה כזה, בהיר. הפעם האחרונה שהלכתי מכות היתה בכיתה ג'. אבל החברים שלי משם, חלקם ערסים. לגמרי. מדהים מה שקורה שם, הכל פתוח. וייב של אחים, אין דבר כזה שמישהו מזיין את השני, ואם כן אז אוי ואבוי, וגם האלימות, הכל היה בחוץ".

    ובתל אביב?

    "פה זה לא ככה, לא רק הפאסון, יש פשוט כלים אחרים להתמודד איתם. הפילטר הוא אחר. שם אתה מרגיש משהו, אתה עושה אותו. יש פחות מסכה, לא יודע איך להגדיר את זה. אין לך את העניין הזה של לצאת טוב או לא, אין לך את העניין של נראות. אתה פועל מתוך רצון. אתה רואה בנאדם בגסות שלו, בקור שלו. וזה מגניב. כי פה בתל אביב צריך לחפור, לוקח זמן. שם הכל בחוץ. זה טוב ולפעמים גם לא טוב".

    כשבן מלך היה בן 17, הוריו החליטו לעבור למיאמי יחד עם שתי אחיותיו הקטנות. הוא נשאר כאן. "לא הייתי מוכן לנסוע. רציתי להישאר פה, לעשות צבא. זה לא בגלל שאני אמיץ, להיפך. זה בגלל שאני פחדן. לא הייתי מסוגל לעבור לארה"ב, אני מת מפחד משינויים, קשה לי נורא להסתגל".

    אבל זה היה, כנראה, הניתוק הגיאוגרפי מהמשפחה שגרם לו לעשות טוויסט בעלילה וללכת לבחינות לתיאטרון צה"ל. וכמו רוב ההחלטות שקיבל בחייו, עשה את זה ברגוע, בקול. "אני לא יודע להסביר למה החלטתי ללכת, וככל שעובר הזמן אני בכלל לא זוכר", הוא אומר. "זה פשוט שינה לי את החיים. כשהשתחררתי מהצבא, כבר היה ברור שזה הכיוון. עברתי לתל אביב, ואמרתי לעצמי, 'טוב, אני צריך ללמוד', אז הלכתי לעשות אודישנים לניסן נתיב והתקבלתי. הכל פשוט קרה".

    "פה בתל אביב צריך לחפור, לוקח זמן". בן מלך (צילום: נמרוד סונדרס)

    עוד כששירת בתיאטרון צה"ל, בן מלך מצא את עצמו משתתף במערכון לצד משה איבגי. זה קרה אחרי שגורי אלפי הגיע לצפות בהצגה של היחידה וליהק את בן מלך ל"לצחוק או למות". זמן קצר אחר כך מצא את עצמו על הסט של "פרשת השבוע", בסצנה עם משנה נוי. אחר כך, כשכבר היה סטודנט למשחק בניסן נתיב, התקבל לעונה השלישית של "האלופה" ולעונה הראשונה של "עספור". דמותו של תבור בסדרה כבר מיצבה אותו במעמד חדש לגמרי.

    "אחרי 'עספור' זה היה זוועה, אני גר ברוטשילד ולא יכולתי ללכת לדיזנגוף סנטר", הוא מספר. "זה היה נחמד בהתחלה, בוסט מטורף לאגו. הייתי אז בשנה א' וזה היה מגניב, עפתי על עצמי, 'תאהבו אותי' כזה, מעריצות, עניינים. אבל היום זה יותר קשה לי, הקהל שבא אליי בגלל 'עספור', זה אנשים מאוד אינטנסיביים, 'מה העניינים, מה המצב', ישר נגיעות, עניינים, 'יא אח, יא אח'. אתמול באלנבי מישהו שאל אותי מתי יהיו סמים בירושלים. אני מכיר אנשים מהסוג הזה, גדלתי איתם באור יהודה. לפעמים זה כבר מציק. זאת אומרת, אין לי בעיה עם זה שמכירים אותי, זה מגניב, זה טוב, אבל לפעמים זה מציק. אני נבוך הרבה פעמים, אני מתבייש, זה לא נעים לי שאני הולך באיזה מקום ועושה איזה שיט ומסתכלים עליי. אבל יכול להיות שהכל סרט בראש שלי וזה כבר יצא מפרופורציות. אני לא יודע מה אמיתי ומה לא".

    אולי זה פשוט סוג הדמויות שאתה מגלם, שגורם לאנשים להרגיש בנוח לגשת אליך.

    "מה זאת אומרת?"

    תבור היה, המממ.. בוא נקרא לזה, "עממי".

    "לא, זה בסדר, את יכולה להגיד. תבור היה ערס. זה לגמרי נכון להגיד. שמעי, מגניב לי להוציא את הצד הזה, צד אלים וערסי כזה. זה חלק ממני. לפני כמה זמן אכלתי סרט על מה יקרה אם ידביקו לי טייפקאסט של ערס, אבל הפסקתי. זה שטויות. אם אני משחק תפקידים של ערסים, זה בסדר, אבל אני עושה גם תפקידים אחרים, במיוחד בבי"ס. אני עושה המלט, אז ראבאק. עשיתי עכשיו בהצגה בשנה ג' את מארה, מהפכן צרפתי. תפקיד החלומות שלי זה ריצ'רד השלישי, אבל אני יוצא עכשיו קלישאה של שחקן, את מבינה? תמיד יש את הווייב הזה בראיונות, 'אור בן מלך, תבור מ'עספור', בכלל חולם להיות ריצ'רד השלישי'. אני בסך הכל רוצה תפקידים טובים של מחזאים טובים".

    איך שומרים על פרופורציות כשכולם מזהים אותך ברחוב?

    "אמא שלי כל הזמן אומרת לי לשמור על צניעות ולהיזהר. אבל את יודעת, מסיבות ועניינים, בחורות, כל מיני כימיקלים. אתה עף על עצמך, מרגיש שאתה מתקרב לאלוהים. אבל אתה לא מתקרב לאלוהים. זה חטא ההיבריס, הוא חושב שהוא מורם מעם. הוא חושב שהוא כבר לא אנושי, שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אני מכיר אנשים שמתחילים לעשות כל מיני שטויות והן הופכות להיות החיים שלהם, יחד עם זה שהם מגיעים לסט וכולם מלקקים להם את התחת, יחד עם זה שאומרים להם שהם מדהימים, שהם מקבלים עבודה בכל מקום, עושים מלא דברים. אז הם מאבדים את זה. אני לא יודע אם אנשים קולטים מה זה להיות על סט ולקבל כל מה שאתה רוצה. אתה הופך להיות בנאדם שעושה טלפון לסוכנת שלו ומקבל כל מה שהוא רוצה. אז עכשיו תלך לסופר בטרנינג. נראה אותך. אתה כל הזמן בהיי. אבל אני שומר על עצמי, כל הזמן. מסתובב בתל אביב בכפכפים, הולך לברים, מכיר בחורות. ברגוע".

    גם העובדה שב"העולם מצחיק" עבד תחת ידיו של אחד הבמאים המצליחים בישראל ושיחק מול סוללה של שחקנים בכירים, ותיקים ומוכרים ממנו, לא ממש מטרידה או מלחיצה אותו. "בפעם הראשונה שהגעתי לאודישן אצל שמי, הוא היה מאוד חם, וגם ככה לא נלחצתי והיה לי קל", הוא משחזר. "אני מתרגש באודישנים, ברור, אבל בפנים תמיד הרגיש איכשהו בסדר. לא נתתי לזה משקל שיפיל אותי, כי לא הרגשתי ככה. יכול להיות שזה מבורות וחוסר מודעות. ויש דיבור כזה על שמי, שהוא במאי קפדן, דורש שקט על הסט וכל מיני דברים כאלה, ובאמת כשנכנסתי לסט עצמו זה היה קצת אחרת. יותר היה חשוב לשמור על מקצועיות בעיניי שמי, שהוא מצפה לה על הסט. אבל אני מכבד את זה מאוד".

    איך היה לעבוד עם שחקנים כמו איבגי?

    "איבגי הוא מורה שלי למשחק מול מצלמה בניסן, אז אני כבר מכיר אותו. ובכלל, אין לי את העניין הזה של חשש כשאני הולך לשחק מול שחקנים מבוגרים ומנוסים ממני, שיש להם יותר הכרה ממני. אין לי את זה. מאז שהתחלתי לשחק, אני משחק עם שחקנים מבוגרים ממני והם תמיד נמצאים סביבי. זה ממש לא מרתיע אותי".

    קשה לקחת מבן מלך את הסקס אפיל המחוספס שנוטף ממנו, כמו גם את הכישרון ונטיית הבמאים להתאהב בו בכל פרויקט מחדש. הוא עצמו עדיין עובד על העניין הזה, הקטן כל כך עבור שחקנים – ביטחון עצמי. "אני יודע שאני לא יפה", הוא אומר. "הלוואי שהייתי משחרר את זה, ולא היתה לי בעיה עם עצמי בכלל. כי זה שטויות, מה אני כבר יכול לעשות? ואני באמת אוהב את עצמי, אבל יש סיטואציות שבהן אני חושב על זה לפעמים. מבחינה מסוימת זה ככה, ומבחינה אחרת הכל רגוע ובסדר. אני גם כל הזמן מזכיר לעצמי שאני שחקן. אבא שלי כל הזמן אומר לי, 'תראה את עוז זהבי, עושה קמפיינים לרנואר'. אני אומר לו, 'אבא, הבנאדם דוגמן. שחרר אותי'. איפה שאנחנו עובדים אני חושב שלנשים זה יותר קשה, הן צריכות להיות יפות, אבל אני יכול להיות שחקן אופי, ואני גם יכול להיות סקסי, שזה בכלל ווייב אחר. זה לא הוגן, אבל ככה. ואני גם משתדל לא להתעסק עם זה. רק עכשיו, שהאקסית שלי יוצאת עם בחור נורא יפה, אז אני אוכל על זה סרט", הוא צוחק.

    "אני יכול להיות שחקן אופי, ואני גם יכול להיות סקסי שזה בכלל ווייב אחר" (צילום: נמרוד סונדרס)

    נכון להיום, חודש לקראת סיום הלימודים, בן מלך משמר בקפידה את הלך הרוח הרגוע שלו ומאמין שיהיה בסדר. אמנם הוא בחר לעצמו מקצוע בלתי יציב בעליל, אבל הוא לא באמת דואג. "אני פשוט ממשיך, כל הזמן ממשיך. אני מקווה שתהיה לי עבודה ישר אחרי הלימודים, ואז לא יהיה ריק. וגם אם יהיה ריק, הכל בסדר. עכשיו מה שבעיקר מטריד אותי זה לגייס כסף למבנה החדש של ניסן נתיב, וזה חשוב לאללה. מלא אנשים ענקיים יצאו משם, זה כל כך יותר חשוב מריאליטי וכל השיט הזה. אין לנו הרבה מוסדות כאלה, שמוציאים אמנים. למרות שאני רואה 'הישרדות' ורואה את איתי ואושרי, נראה שהם עושים רוקנרול שלא ייאומן, אז יש בי גם צד כזה, שאולי היה הולך למשהו כזה. אומרים לי כל הזמן שאני בסגנון שלהם, ושל מיכאל מושונוב. לא הייתי רוצה להיות הם. אני אני".

    אין תוכנית ב'?

    "כמו מה, ללכת ללמוד כלכלה? אני לא יודע, אולי אני טיפש שאין לי תוכנית ב'. אני לא יודע. תוכנית ב'? איך אני יכול לחשוב על תוכנית ב'? מה אני אעשה? זה גם לא שאני מוכרח להיות שחקן, אבל אולי אני חי בסרט, חי חיים של שון פן".

    *"העולם מצחיק" יעלה לאקרנים הערב (חמישי) ברחבי הארץ. צילומי סטילס של בן מלך: נמרוד סונדרס, איפור: לי עוז

    ”העולם מצחיק”: אלי פיניש מאחורי הקלעים של הסרט
    ”העולם מצחיק”: במי נזף הבמאי שמי זרחין?
    "העולם מצחיק": איפה ומתי לצפות?
    "העולם מצחיק": קאסט מלא בכוכבים מבטיח הצלחה? דברו על זה בפייסבוק שלנו

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully