אייל גולן יכול היה ללכת בדרך הקלה: לפתוח את ההופעה בשלושה להיטים קצביים, להעיף את הקהל בקיסריה לשמיים ולסמן עוד וי בשרשרת הניצחונות האינסופית שלו. במקום, גולן הציג בחירת שירים אמיצה והופעה שאולי היא בעצם הבשורה של הקיץ מופע בקצב אחר ביחס בין הלהיטים הקצביים והבלדות וגם בטמפרמנט שלהם לא אגרסיבי, לא מחבק בכוח.
הכל קל לאייל גולן ואפשר להרגיש את זה עליו. הוא מופיע בנונשלנטיות, קוטף את הקהל שלו ללא מאמץ. גולן לקח את החולשה הזו שלו, הנונשלנטיות, והציג אותה לאורך כל המופע החדש שלו שהושק אמש (שני) כיתרון. הוא יכול להרשות לעצמו להגיע שבע לבמה, חסר תשוקה ולתת לקהל תחושה שהשליט הבלתי מעורער נמצא בגובה העיניים. אין מה להשוות בינו לבין החייתיות של עופר לוי, האנרגיה של ליאור נרקיס או הטרפת של שלמה ארצי. אייל גולן הוא אייל גולן, אי אפשר להשוות אותו לאף אחד וטוב שכך. יש לו הופעה מיוחדת משלו ועכשיו היא ניתנת לזיהוי בצורה קלה יותר. הוא לא מלעיט את עצמו על האוזניים, לא קופץ על הקהל, שומר על פאסון של מקצוען שיודע את העבודה שלו.
גם הפעם, ההופעה התנהלה בדיוק של מכונה. כמובן ששוב זכינו לראות הצעת נישואין על הבמה ואת יתר השטיקים המוכרים, מזל שגלעד שליט חזר הביתה וספירת הימים לחזרתו תמה. למרות זאת, גולן הרשה לעצמו לחרוג טיפה מהליין אפ כששר את "לאן, לאן, לאן" של שלמה ארצי, סתם כי היתה לו מגבת ביד. ספונטניות היא כבר לא מילה גסה.
בהפקה המוזיקלית נרשמה החמצה מסוימת. המעבד הוותיק יעקב למאי הלך כמעט אחד לאחד על העיבודים המקוריים מאלבומיו של גולן ובעצם כך לא אפשר לשירים להישמע אחרת.
למעשה, אם לא מחיאות הכפיים ושירת הקהל, שהיא בעצם אפקט קיסריה כולו, הביצועים נשמעו דומים מאוד לאלו שנוצרו באולפן. שם, גולן היה יכול להשתגע קצת יותר, במיוחד בהופעה שבה הוא היה כל כך נינוח. כך לדוגמא בשיר "כשאחר", במקום סולו הכינור, אפשר היה לתת לגיטריסט נועם בורג להתפרע בדיסטורשן שייקח את השיר למקום קצת אחר, מעט שונה. באופן כללי יותר, הרכב הנגנים המשובח לא בא מספיק לידי ביטוי והלהקה עדיין נשענה על דגימות המחשב שמפעיל הקלידן עדי ליאון. כשגולן שר את "מנגינה" הוא אמר שאת מקהלת הילדים מהשיר המקורי הוא לא הביא, לכן ביקש מהקהל לשיר איתו. בפועל, שירת הילדים נשמעה ברקע ליתר ביטחון. בסיכומו של דבר, ההפקה המוזיקלית היתה דומה למכונית האמר שמתבזבזת על נסיעה עירונית, במקום לנצל את המנוע לטיול מאתגר.
באמצע ההופעה עלו הזוכים של העונה השניה בתכנית "אייל גולן קורא לך", מאור אשוואל ונסרין קדרי ולאחר מכן חזר גולן להמשיך בדיוק מהמקום שבו הפסיק, עד שהגיעה ההוראה: "בואו נמריא" שהוביל לשיר הטוב ביותר באלבומו האחרון, "ממריא". דרך הביצוע הזה אפשר לראות עד כמה שיר אחד יכול להוציא מזמר בסדר הגודל של אייל גולן, הרבה יותר. השיר הזה גרם לגולן לזוז לפי המהלכים המוזיקליים ואפשר היה לראות אותו מתענג עליו. כשמדובר בביצועים ווקאליים, עדיין קשה שלא להתרשם בכל פעם מחדש. הטונים הגבוהים, המשחק בסלסולים והחדות, הוכיחו שוב עד כמה היתרון שלו על פני זמרים אחרים הוא משמעותי. מהבחינה הזאת, אייל גולן היה ונשאר זמר מליגה אחרת.
רעש וסלסולים: מדור המוזיקה המזרחית של חגי אוזן
אייל גולן בהופעה: תלכו לאחד המופעים הקיץ? ספרו לנו בפייסבוק