נפלו בעריכה: הטלוויזיה הבריטית שפלה בהרבה מזו של ישראל

אנחנו אוהבים להסתכל על הטלוויזיה הישראלית במבט מצועף ולהגיד "הו, האימה". לא מעט פעמים, עיין ערך "יצאת צדיק" או ההתבזות של אלי יצפאן ב"רשת", אנחנו צודקים: זו לא טלוויזיה טובה, לא ברמה המסחרית ולא ברמה האיכותית. יש בישראל יותר מהסוג הנ"ל מאשר "30 שקל לשעה" או אפילו "נויורק", ועדיין, שבוע ברשתות המסחריות הבריטיות, וגם אתם תסתכלו על ערוץ 24 אחרת.

הכירו למשל את ג'רמי קייל, מלך הטראש של בריטניה שכמעט ולא מוכר בישראל. קייל, למרבה התדהמה, מוביל ברשת ITV תוכנית יומית נצפית למדי בה הוא משמש כשילוב מצמית בין ג'רי ספרינגר, אלון גל וד"ר פיל. כך, בכל יום מארח קייל עת עלובי החיים של בריטניה, אמהות חד-הוריות ובני זוגם הבטלנים או המסוממים, הורים מכים ובניהם האבודים לנצח, כדי לשמוע את סיפורם, לאפשר להם לצווח זה על זה ובשלב מסוים, שהוא האקס-פקטור של התוכנית, לתת לקייל עם האגו בגודל של נהר התמזה, לשאוג עליהם בחזרה ולכאורה לפתור את כל בעיותיהם.

"The Jeremy Kyle Show" הפכה לסנסציה בבריטניה גם בעזרתו של בית המשפט, שהרשיע לפני כחמש שנים משתתף בתוכנית בתקיפת משתתף אחר, בנגיחה אותה אתם יכולים לראות בקליפ שלעיל. השופט בתיק כיסח את קייל ואת תוכניתו, אבל הפופולריות הגואה שלה רק הביאה את התעשייה האמריקאית, מלכת הטראש בזמן הדייטיים, לשכפל את תוכניתו של קייל עם קייל עצמו בארה"ב.

אפשר לפטור את ג'רמי קייל ודומיו בטענה כי הוא טפיל אופייני לשעות השידור האלו, אך על השפל החדש של גורדון רמזי, הסופר-שף המקלל, קשה לדבר במילים: בתוכניתו החדשה שעלתה אך בשבוע שעבר, "Gordon Behind Bars", רמזי הכניס את המצלמות לכלא ומעביר סדנת בישול - וחינוך - לעבריינים מורשעים. התוכנית עוררה דיון ציבורי נרחב ובעיקר ביקורת על המהלך הציני של רמזי, אבל אחרי שתי תוכניות, מדובר בלהיט רייטינג עבור הערוץ המשדר, צ'אנל 4.

בימים אלו משודרת ב-yes Base בשידור חוזר אופרת הסבון המשובחת "נשות הכדורגלנים", המציגה בהקצנה את הגיהנום שבחלום הטראש הבריטי שבין דוגמניות יפהפיות וחטובות ושחקני כדורגל עשירים וחתיכים. ללא קשר לאיכותה של הדרמה הנהדרת הזו, היא מציגה היטב את קהל היעד של התוכניות האלו ואת הסיבה בגללה טלוויזית הטראש הבריטית נראית כמו שהיא נראית: סוף העולם, ניהיליזם מוחלט, כזה שלידו "האח הגדול" הישראלית נראית כמו פרשת השבוע עם דב אלבוים. אגב, בימים אלו משודרת בבריטניה העונה החדשה של "האח הגדול" ואפילו היא נראית כמו סוגה עילית ליד הזבל החדש ששוטף את הממלכה המאוחדת.

לצד שיא השפל אליה הגיעה הפוליטיקה הישראלית בהתבטאויותיהם של חברי הכנסת אנסטסיה מיכאלי ואורי אריאל בנושא היחס להומואים ולסביות, קשה שלא להתפעל שוב ושוב מהנעשה מעבר לים והתעוררות השיח סביב היציאה מהארון של מפורסמים בארה"ב. השבוע, אחרי כתבת שער מדוברת באינטרטיינמנט וויקלי, סיפר העיתונאי הבכיר אנדרסון קופר, לראשונה בפומבי, כי הוא הומו. לא בטלוויזיה, לא בכתבת שער, לא ככלי לקידום ספר: מכתב לבלוגר, זה כל הסיפור, כי זה הדיל החדש: אנחנו נצא מהארון, אבל לא נעשה מזה עניין יותר. תשאלו את ג'ים פרסונס, כוכב "המפץ הגדול".

יומיים לאחר מכן, הגיעה יציאה אחרת מהארון, מדהימה הרבה יותר בהקשר שלה: היוצר והמפיק פרנק אושן, מהמוזיקאים הטובים ביותר של השנים האחרונות ומי שעתיד להיות הפנים של האר אנ' בי בשנים הבאות, סוד שביונסה, קניה ווסט וג'יי זי כבר גילו, חשף סיפור אהבה מרגש עם גבר בטאמבלר האישי שלו.

היציאה של פרנק אושן היא רגע מפתח עבור ההיפ הופ, עוד רגע מפתח בנושא לאחר התמיכה של ג'יי זי בנישואים חד-מיניים. אושן חבר בקולקטיב הסופר מוערך ואהוב Odd Future, קולקטיב שלא פוחד להשתמש בשנאת הומואים מהזן הכי ישן ומפחיד כמעין הטחת רפש דווקא בשמרנים. ההרכב הועף פעם מפסטיבל Big Day Out בניו זילנד, בשל מילות שירים הומופוביות, וזאת למרות שאחת החברות בקולקטיב, הדי ג'יי Syd Tha Kid יצאה גם היא מהארון.

אושן, כוכב בפוטנציה בפני עצמו, קובע בעצם רף חדש לשיח סביב יציאה מהארון, לא רק בקהילה השחורה או בעולם ההיפ הופ. אושן, שהמכתב שלו שופך את הלב, הוא ההוכחה שיציאה מהארון, כשהיא נעשית כצעד חופשי, נטול כפייה ומלא בשאר רוח, היא אירוע שעדיין יש לו חשיבות בעצם קיומו. הכוכבים מעבר לים רשאים לחשוב שזה לא ביג דיל וכמובן שכל מי שלא רוצה לצאת מהארון פשוט לא חייב לעשות כן. אבל בעולם שבו יש אנסטסיה מיכאלי ופרנק אושן, עדיף לקחת את הצד של האחרון.

יציאה מהארון - עניין פרטי או הצהרה חשובה לסובלנות? שתפו בדעתכם בפייסבוק