פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "המשגיחים": היה עדיף שיישאר סרט עצמאי קטן

      "המשגיחים" הוא סרט יצרי ומחוספס שהיה עובד טוב יותר לו נשאר סרט עצמאי קטן, ולמרות זאת הוא עבודת ביכורים מרשימה

      "המשגיחים" הוא סרט שפועל לא מהראש אלא מהבטן, לטוב ולרע. מדובר בהתפרצות של אנרגיה יצרית סוחפת, מחוספסת ועממית, אשר הופכת אותו למין סרט בורקס עכשווי על ספידים, מין אח מעודכן ל"צ'רלי וחצי" ו"חגיגה בסנוקר", שעשוי לעבוד הכי טוב בהתכנסות של חבר'ה על בירה ופיצוחים. מצד שני, יש פה ושם בסרט, וגם באופן שבו הוא משווק לקהל, ניסיון להתחפש ליצירת אמנות מתוחכמת ומעמיקה, שיש לה משהו מהותי לומר על החיים. צופים שישתכנעו בכך ש"המשגיחים" הוא "סרט איכות" אירופאי ויסתנוורו מהפרס שקיבל בפסטיבל קאן ומהציטוטים הזוהרים של ביקורות מחו"ל על הפוסטר, עשויים להתאכזב לא מעט, כי תכל'ס הוא לא באמת כזה. מי שיבוא לסרט במצב רוח לקולנוע צעיר ובועט, עם פוטנציאל להפוך לפולחן, עשוי ליהנות מאוד.

      העלילה של "המשגיחים" היא פשוטה מאוד, אפילו בסיסית: שלושה חברי ילדות "מתחזקים" באמונה דתית בבת ים, מקיימים בשכונה שלהם מעין משמרת צניעות משוכללת, שבמסגרתה הם דואגים לסלק מהמקום, לעיתים באלימות, רוסים שיכורים, ערבים, עסקים שפותחים בשבת וגם בחורות שלא מתלבשות צנוע. המפנה מתרחש, כשאבי (רועי אסף), מנהיג החבורה, מפתח רגשות כלפי מירי (רותם זיסמן כהן), בחורה חופשית בסגנונה, שאינה ממהרת לקבל על עצמה את כללי ההתנהגות, שהוא מכתיב בשכונה. התחממות היחסים בין אבי למירי גורמת לו לשקול מחדש את דרכיו, ועל כן מובילה לבקעים בתוך החבורה.

      הבמאי והתסריטאי מני יעיש, בוגר מחלקת הקולנוע במנשר, בית ספר שכבר הוציא מתוכו כמה קולנוענים בועטים (בהם גם בת זוגו של יעיש קרן ידעיה), ניגש לעשות את "המשגיחים" בתקציב נמוך, מתוך מחשבה ליצור סרט פרינג', מהסוג הנפוץ בימינו. מה שכן, בזכות חבירתו למפיק רב הניסיון והיוקרה מארק רוזנבאום ("חתונה מאוחרת", "הנותנת"), הסרט הצליח לגייס תמיכה קטנה מקרן הקולנוע הצרפתית ומקרן מקור המקומית, שאפשרה לו להיות מופק בפרופיל גבוה יחסית ובלי לסכן כסף מהבית. לאחר שהסרט הושלם, הוא הצליח לגרוף תמיכה נוספת מקרן הקולנוע הישראלי, ולהגיע לקו הגמר במצב שמטשטש כמעט לגמרי את עובדת היותו דל תקציב. אגב, לא לגמרי בטוח שהטרנספורמציה עובדת לטובתו. "המשגיחים" הוא סרט מרשים מאוד בתור עבודה עצמאית זולה. בתור סרט "רגיל", קשה יותר לסלוח לפגמים שלו, בעיקר בכל הנוגע לתסריט הלא מספיק אפוי.

      המשגיחים (יח"צ)
      עבודת ביכורים מבטיחה. מתוך "המשגיחים" (צילום: יח"צ)

      בין דמויות המשנה הרבות והטובות מתבלטים במיוחד חיים חובה, שנפטר לפני השלמת הסרט, בתפקיד אביו האוהב של אבי; מוריס כהן, בתפקיד סוחר סמים בעל המבט העייף תמיד, וגילי שושן, בביצוע וירטואוזי של הרב אהרון, המורה הרוחני-גשמי של המשגיחים. רותם זיסמן כהן, שהפכה בשנים האחרונות לנוכחות נשית דומיננטית בקולנוע הישראלי החדש, ממלאת את המסך באור ישר בתפקיד מירי. אך הציר המרכזי של הסרט, ומי שהופך את הצפייה בו להכרחית כמעט, הוא רועי אסף בתפקיד אבי. אסף עשה כבר כמה תפקידים משמעותיים בעברו על הבמה ועל המסך, אך נראה שבתפקיד הנוכחי הוא מצליח להביא לשיא את נוכחותו, שמשלבת קשיחות מאיימת עם רגישות שברירית, כמעט חמודה. התחושה היא שאסף מוציא מהתסריט את המקסימום, כדי להפוך את אבי לאישיות כובשת ועוצמתית, שקשה להסיר ממנה את העיניים. יש להניח, שמדובר כאן בלידתו של כוכב.

      בסופו של עניין, ולמרות הפגמים המסוימים שיש ב"המשגיחים", מדובר בעבודת ביכורים מרשימה ומבטיחה, שיתרונה המרכזי הוא הצלחתו של יעיש ליצור עולם קולנועי מוקצן ואותנטי באותה מידה, שמאוכלס בטיפוסים אנושיים מאופיינים היטב, שכיף לבלות איתם שעה וארבעים דקות בקולנוע.

      פסטיבל קאן: "המשגיחים" זכה בפרס איגוד המבקרים והתסריטאים
      גילי שושן, כוכב "המשגיחים": כמה קשה להיות כוכב קולנוע חרדי?
      "המשגיחים" - מתי ואיפה רואים?
      "המשגיחים" - האם תלכו לצפות? ספרו לנו בפייסבוק