פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מחאת המוזיקאים נגד גלגלצ נראית כמו ספין מתוזמר: טור מוזיקה מזרחית

      אמנם גלגלצ רחוקה מלייצג את מה שבאמת קורה בשטח בישראל, אבל המחאה הנוכחית נגדה מריחה מאינטרסים ולא נראית אמינה ולכן אין סיכוי שתצליח. טור מוזיקה מזרחית

      יש משהו לא אמין במחאת המוזיקאים הנוכחית נגד גלגלצ. מהטענה של דודו אהרון, אביהו שבת, מרגול, עידן יניב ואחרים כי התחנה לא משדרת את שיריהם ועד המאהל שהם מתכננים מול הבניין ביפו - זה מריח כמו ספין מתוזמר היטב שאין בו טיפת כאב אותנטי. מדי כמה שנים חוטפת התחנה הצה"לית ביקורת שחלקה הגדול מוצדק. במהות הוויכוח המתנהל זה שנים על הרוח הנושבת בתחנה, יש לא מעט מן האמת: אין ספק שהדרך שבה נבחרים השירים היא עקומה מיסודה, משום שאין בינה לבין הסלוגן הניצחי של תחנת האם "גלי צה"ל - מדווחים מהשטח", שום קשר אמיתי. גלגלצ ממש לא מדווחת מהשטח וגם הסלוגן שלה "בגלל המוזיקה" הוא יותר הסיבה לכך שהיא תחנה כל כך מעצבנת.

      דודו אהרון (ספק 500 , ערן בן עמי)
      מוציאים קיטור, אבל אחד פיקטיבי. מרגול ודודו אהרון (צילום: ערן בן עמי)

      הטענה הבסיסית כלפי גוף תקשורתי כזה או אחר, לא משנה אם הוא של המדינה או של החיילים והחיילות, היא שהוא צריך להיות חלון שדרכו אפשר לראות את המציאות העכשווית - זאת הפוליטית, הספורטיבית או המוזיקלית. הרי גם אם מגלגלצ תצא הודעה רשמית שהיא לא מתייחסת למציאות המוזיקלית הישראלית ומתנהלת לפי טעמה האמנותי, העיקרון הזה יהיה לא אחיד. מכיוון שאם כך, גם החדשות, או דיווחי התנועה יהיו לפי הטעם שלה והחשק שלה.

      התחנה הזאת חייבת לשדר את מה שקורה בישראל קודם כל, מעל לכול ואחרי הכול. לא בגלל כל הטענות המנופחות שמדובר בתחנה ציבורית, של המדינה ושלנו, אלא מאותה סיבה שעכשיו יש פקק בכביש באיזה חור בישראל וצריך, שלא לומר חובה, לדווח עליו. גם אם התנועה בו היא לא בסדר גודל של איילון. אם כבר איילון, ברור לגמרי שפקק בנתיבים המרכזיים של ישראל, הוא הרבה יותר משמעותי. התעלמות מהם, היא פשוט ניתוק מוחלט. מבלי להגזים בכלל, המוזיקה המזרחית היא נתיבי איילון של התרבות בישראל; רוב העם משתמש בה ועובר דרכה בשלב כזה או אחר של היום.

      אביהו שבת (יח"צ)
      דואג באמת רק לעצמו, לא לז'אנר. אביהו שבת (צילום: יח"צ)

      המספרים כן צריכים לדבר בעד עצמם, מכיוון שגם אנשי גלגלצ להגנתם יטענו שאחוזי ההאזנה מוכיחים שהציבור מרוצה מהם. בנקודה הזאת, הוויכוח נכנס להתנצחות שזקוקה לשובר שוויון. הסטטיסטיקה לא משקרת, צריך פשוט להבין מה היא אומרת ובסוגיה הזאת יש תחושה של שיח חירשים. סביר להניח שהתחנה הצבאית תתבצר בעמדתה ותאפשר לסערה העונתית לחלוף כפי שקרה כבר בעבר, והזמרים מצידם יוציאו קיטור. אלא שבניגוד לעבר הפעם נראה שהקיטור הוא פיקטיבי. זה לא אותו זעם שהיה כשאייל גולן עם שרית חדד כבשו בסערה את המדינה והפכו לעלי תאנה בעצמם. הכאב באמצע שנות התשעים היה על כך שההצלחה של המוזיקה המזרחית הפכה לעובדה מוכחת וזה לא אומר שמהיום בגלגלצ ישמיעו את גולן וחדד אלא שהגיע הזמן להתייחס לכל הז'אנר.

      אייל גולן (דייב שחר)
      אצלו זה היה אותנטי. אייל גולן (צילום: דייב שחר)

      המחאה היום היא אינטרסנטית, אישית וחסרת אידיאולוגיה. אביהו שבת לא באמת דואג לז'אנר מסוים, או לאמנים מסוגו. אביהו שבת דואג לאביהו שבת נטו. ברגע שהוא קופץ מריאליטי אחד למשנהו והמוזיקה היא בקושי מוצר נלווה להיותו סלב, הוא לא יכול לבא בטענות כלפי תחנה כזו או אחרת. כך גם לגבי מרגול שהקריירה שלה זכתה להחייאה תקשורתית למרות שבשטח הקהל כבר מזמן אינו מתעניין בה בלי קשר לפרשת הסחיטה באיומים. היא צריכה להגיד תודה 24 שעות לתקשורת שהמציאה אותה. גם דודו אהרון לא זועק לטובת זמר צעיר שחורש מועדונים והוציא ערימת סינגלים שלא זכתה ליחס, הוא דואג לעצמו ולסלב שלצידו.

      מחאה אמיתית מגיעה מתוך כאב. יש פער עצום בין כמות הסלסולים שהקהל צורך לזאת המסופקת על ידי גלגלצ ולא דודו אהרון או שיר לוי הם הדוגמא לכך. הבעיה היא בנושאי הדגל - לא באיכות המוצר שלהם, אלא בעובדה שכאבם, נשמע בדיוק כמו שירי האהבה שלהם, לא אמין. מרגול כינתה את אנשי המחאה "צפונבונים" ועכשיו היא בעצמה משתייכת לחבורת זמרים מפונקת שקשה להתחבר אליה מבפנים. זאת הסיבה שהמחאה הזאת נועדה לכישלון.

      גרוב מרוקאי

      שיר מעניין לזמר מעניין בשם מימון בן שושן שמנסה לחבר בין מוזיקה מרוקאית אסלית לצליל העכשווי. הלחן הקליט מתנגש במשפטים ארוכים מדי במרוקאית שספק גדול אם יקלטו בפי הקהל הישראלי. אלא אם כן הזמר מכוון לקהל הצפון אפריקאי בלבד.

      להיט קיץ בפוטנציה

      להקלטת השיר "אני חי" הגיע אביעד סהר עם כל האנרגיה שיש ומרגישים את זה בכל מילה וצליל. סהר שעד עכשיו בלט בעיקר בזכות הבלדות המצוינות שלו שהבולטת שבהן "אם תרצי לחייך", מציג שיר שיכול להיות אחד מלהיטי הקיץ הקצביים שכל כך חיכינו לו.

      חפלה בנאלית

      לשלומי מלכה יש קול חפלתי והשיר שלו "תגידי מה" יכול היה להגיע למקום בולט יותר אם רק היה לו עיבוד פחות בנאלי. גם השיר עצמו, לא ממש מחדש, אבל עיקר הבעיה טמונה בעיבוד.

      סלסולי היפ הופ

      כבר היה לנו שיר בשם "די מספיק" בביצוע רון שובל. עכשיו זהו זהר גהא שיצר שיר בעל שם דומה ואווירה שתואמת את הטרנד ששילב בין "היפ הופ" לסלסולים. קולו של גהא בוסרי ועדיין צריך לעבור דרך כדי להבשיל. כך גם המוצר שלו.

      נעים מאוד, דוד נעים

      שם משפחתו של הזמר דוד נעים, מעיד על קולו. הוא בהחלט נעים מאוד, קול נקי, נערי, בתולי שמשייט בקלילות יחסית בין סלסולים וטונים גבוהים. השיר שהוציא "מתגעגע" מאוד מתאים למידותיו.

      קורץ מהחומר הנכון

      קצת מוזר שעל עטיפת הסינגל החדש שלו מצולם הזמר גל סבן כשהוא לובש ז'קט חורפי, במיוחד נוכח העובדה ששם השיר הוא "אמצע הקיץ". סבן, 24, מבאר שבע, מצויד במראה מצודד, קורץ מהחומר של זמרי "פופ מסתלסל" ו"אמצע הקיץ" הקליל הוא בהחלט שיר שמאפיין אותם.

      רעש וסלסולים: מדור המוזיקה המזרחית של חגי אוזן

      מה אתם חושבים על המחאה נגד גלגלצ? שתפו אותנו בפייסבוק