פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "חברים", סרטו של רגב קונטס: אמירה יפה וצורבת

      "חברים", סרטו של רגב קונטס, ממנהיגי המחאה של הקיץ שעבר, מציג הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים של המאבק שנשמט להם מבין הידיים

      "חברים", סרטו של רגב קונטס: אמירה יפה וצורבת

      "חברים" של רגב קונטס הוא, במידה רבה, סרט החלומות על נחשול המחאה החברתית של קיץ 2011. מה יכול להיות יותר טוב מזה? אחד המנהיגים של המחאה, שהוא במקרה גם במאי קולנוע, מפציע אחרי שנה עם מבט מבפנים על מה שעבר עליו בימי המחאה, החל מהמפגש הראשון בבית של דפני ליף ועד להתפכחות של סוף הקיץ.

      אז נכון שחלק מהסצנות נראות מבוימות או משוחזרות, ונכון שבסופו של דבר קונטס הלך על שעשועון מריר-מתוק, שמרפרף בשטחיות על נושאים מהותיים ונמנע בכוח מלהפוך לסרט האולטימטיבי על קיץ 2011. למרות זאת, הוא מצליח לנפק יצירה חכמה וצורבת, שמשלבת בין מבט מבפנים למבט מפוכח מבחוץ, וכולל בתוכו לא רק את ההתרגשות של השיא, אלא גם את שברון הלב של השפל.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      מבט מבפנים ומבט מפוכח מבחוץ. מתוך "חברים" (צילום: יח"צ)

      בדומה לסרט הקודם והמדובר שלו, "החברה הכי גרועה בעולם", קונטס מעמיד את עצמו במרכז הסרט, וגם לאביו המצחיק והדעתן שמור כאן תפקיד מפתח, בתור האנטגוניסט, שמטפטף לו להפסיק עם השטויות וללכת לעבוד. באופן מעניין, קונטס בוחר להצניע בסרט את האידיאולוגיות הגדולות, ולספר את הסיפור של המחאה כסיפור של אנשים שמונעים על ידי אישיותם ופגמיהם, ומוצאים את עצמם במלכוד, כאשר המציאות הופכת אותם למנהיגים חברתיים, עם ציבור של מאות אלפים שנושא אליהם עיניים.

      קונטס מצייר את מנהיגי המחאה, ובעיקר את עצמו, כ"ילדי כאפות" מנודים ובודדים בילדותם, שמצאו את עצמם, באירוניה של החיים, חולשים על צבא של "חברים" אמיתיים יותר ופחות. הבעיה היא שבסופו של דבר, אולי בגלל הטבע האינדיבידואליסטי שלהם, הם לא באמת ידעו מה לעשות עם הכוח שקיבלו, ועל כן הסתכסכו ביניהם ושמטו את המחאה האדירה מהידיים. רגב קונטס, המנהיג החברתי, חוזר בסוף הסרט להיות אינדיבידואליסט, וגם הסרט עצמו הוא בשורה התחתונה מבט מופתע של אינדיבידואליסט מושבע על השגעון החברתי, שאליו נסחף בקיץ שעבר.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      תחושה שנעשית מניפולציה על המציאות. מתוך "חברים" (צילום: יח"צ)

      כיוון שקונטס בוחר לארוז את הסרט בעטיפה מהודקת ומובנית מאוד, כולל קריינות משועשעת ומוזיקה קצבית, התוצאה היא סוחפת ונעימה לצפייה. המחיר הוא תחושה מתמדת של מניפולציה על המציאות, וויתור על תיעוד מהימן לטובת דרמה. סצנות תעודיות, שמציגות את רגעי המפתח ואת מאחורי הקלעים של המחאה בצורה מרתקת, משתלבות עם סצנות מבויימות במובהק, שנועדו לעבות את הסיפור. מרגישים, שהקולנוע חשוב לקונטס יותר מהמציאות. אז מצד אחד, "חברים" משאיר אותנו רעבים לתיעוד רחב יותר ומעמיק יותר של המחאה החברתית בקיץ 2011. מצד שני, מדובר ביצירה משמעותית ומרתקת, שמנסחת את אחת האמירות הצורבות והיפות על המחאה הזאת, אפילו שהיא בכלל לא קשורה לאידיאולוגיה.

      "חברים" יוקרן ביום שישי (3.8) ב-14:00 וב-20:00 בסינמה אורלנדו שבבית ציוני אמריקה בתל אביב, וביום שבת (4.8) ב-20:00 באותו קולנוע.

      תגובות יצירתיות ברשת להתחדשות המחאה החברתית
      ביקורת על "החברה הגרועה בעולם" - סרטו הקודם והמצוין של קונטס
      ראיתם את הסרט? מתכננים לראות? בואו לדבר על זה בפייסבוק שלנו