פרק הפתיחה של העונה החמישית והאחרונה של "שובר שורות" (שעלתה אתמול ב-yes) לא נפתח בסערה וב?סחף של צמד הפרקים שסיימו את העונה הקודמת, אלא מותאם לטון של הדמות הראשית - הוא מדבר בשקט. חרף הימצאותם, הדברים החשובים בסדרה לא נאמרים בצעקות ובפיצוצים, אלא נשמעים כמו לחישתו העצורה אך התוססת של סיר לחץ. לאחר "Face Off" - פרק הסיום המונומנטלי של העונה הקודמת - הידיעה הברורה שלנו כצופים היא כי מתחת לשקט המדומה והמאוד מאיים של וולטר ווייט, ישנו הר געש על סף התפרצות, ושהשלדים שלו משקשקים בארון לא מפחד אלא מצפיפות. הידיעה היא שהפיצוץ בשתי הזירות ווייט מול הדמויות האחרות (בעיקר ג'סי והאנק) ואנחנו מול ווייט הוא בלתי נמנע.
כשהיא רוקדת על שתי הרחבות הללו הסדרה קרעה מאיתנו את מסכת הצדקנות המהוגנת בנוגע להתנהלות של הדמות הראשית והתמה המרכזית שלה - התפרקותה ואיחויה מחדש של הגבריות. נאהב או נשנא את ווייט, נבין ונתרץ לוגית את מעשיו או נסלוד ונתנער מהם - הגיבור איבד סופית את ההזדהות המוסרית עם מעשיו והחל לצעוד בדרך המרתקת מכולן, הדרך למטה. ונכון לפרק הראשון, הוא עושה את זה כמו מלך.
אם כן, ווייט השלים מהלך. יוצר הסדרה, ווינס גיליגן, שגם כתב את הפרק הראשון של העונה החדשה קרא לו "Live Free or Die". אין יותר מדי אזכורים למוות בפרק הזה אך ישנן כמה וריאציות מכריעות למילה free על שתי משמעותיה באנגלית. לאחר שהרג את אויבו, ווייט עסוק כרגע בכינונו ובהסדרתו של החופש להיות מי שרצה להיות המלך. דמות זכר האלפא שהוא תמיד ירא מפניו. עד ליום הולדתו החמישים, נקודת ההתחלה של הסדרה, הוא בעיקר חשש עד כדי אימפוטנציה להיכשל בלהיות כזה (כפי שזכור מהעונה הראשונה בפרק "Grey Matter" בו וולטר וסקיילר אשתו מוזמנים למסיבה של אליוט וגרטשן, חבריו לספסל הלימודים ושותפיו העסקיים והמאוד מצליחים לשעבר). ואם הפוסטר שסיכם את עונת הפתיחה הראה את וולטר ווייט עומד לבדו באמצע המדבר ומכוון ביד רועדת אקדח כשהוא בתחתונים ובגרביים, הרי שזה שקידם את העונה הנוכחית והגעיש את הדקות שנותרו עד לשידור הפרק הראשון הציג אותו יושב נינוח למדי, שתי ידיו על ברכיו והוא מוקף בערמות של כסף ובארגזי מת' All Hail The King.
המשפט הזה מתגלה כמדויק וכמסכם את פרק הפתיחה בצורה מושלמת. ומכאן זהירות ספויילרים וולטר ווייט לא רק גילה בעצמו שהוא המלך השולט, הוא רוצה שכולם ידעו שהוא המנצח. הוא זה שקובע מה, איך ומתי. ווייט הוא כבר לא הסכנה שדופקת בדלת, הוא גדול בהרבה ממנה, כפי שעציץ תמים לכאורה יכול להעיד. הוא המלך, ועכשיו הוא דורש את ההכרה בו ככזה מהמעגלים העסקיים והמשפחתיים שלו. הפרק הזה הוא כולו וולטר ווייט. גיליגן פותח את הפרק בתעלול מוכר שלו הפלאשבק העתידי. הוא מספק הצצה לעתיד הלא רחוק, ולמעשה ממשיך את הדקות לאחר שגוסטבו פרינג מצמץ בפעם האחרונה.
לפני שהוא שובר את הרצף הכרונולוגי, גיליגן אמנם מעמעם את המיקום אך מגדיר את הזמן. יומולדת 52 לווייט. עברו בדיוק שנתיים מתחילת הסדרה. הוא יושב בדיינר לבדו, לא ברור איפה, בשיער ובזקן מלא, מול ארוחת בוקר עגמומית למראה ומלצרית שאומרת לו כי כולם אוהבים לקבל דברים בחינם, גם העשירים. ווייט מציג עצמו בשם נעוריה של סקיילר וממתין לסוחר הנשק שלו (ג'ים ביבר מהסדרה "Supernatural" בעוד הברקה אינטרטקסטואלית של גיליגן), ממנו הוא קונה מכונת ירייה ומבטיח לו, אגב אותו שיעול מוכר מהעונה הראשונה, שהיא לא תצא מגבולות העיר. ווייט בולע גלולה (רמז לסרטן?), משאיר למלצרית 100 דולר ויוצא לאסוף את הסחורה הממתינה לו בבגאז' במכונית חונה. הוא נראה עייף, מכני, בודד מאוד, כמעט מתחרט (ברפליקה על מוזיאון המדע של בוסטון) וחולה. איך אמר יהודה ברקן אנחנו עוד נשוב אליו. ניתן להניח שנפתחה פה סדרה של פלאשבקים עתידיים, שאפשר רק לקוות שתוביל לסוף משכנע יותר מהפעם הקודמת עם הארנב בבריכה. כותרות פתיחה.
מכאן, העלילה של הפרק מתחילה וממשיכה כרונולוגית עם פרסום הידיעה על מותו של גאס ומתמקדת בשלושה צירים: ווייט במגרש המשחקים עם ג'סי ומייק, ווייט עם המשפחה ומנגד, האנק שמנסה, כמו המניאק העיקש והחכם שהוא, להבין מה לעזאזל קרה כאן. סיפור המסגרת של הפרק הוא העלמת ראיות, בעיקר המחשב של גאס אליו התנקזו כל המצלמות, ואשר נמצא בחדר הראיות של המשטרה. בעירוב מנצח של הומור, מקריות ומדע מדויק, יחד עם כוחו הבלתי ניתן לערעור של מגנט רב עוצמה, העניין נפתר. גם אם בקלות יחסית לכובד המשקל של הראיות וזו למעשה נקודת התורפה המרכזית של הפרק אבל נסלח לגיליגן. כי בזירה האחרת, המעניינת והבלתי צפויה בהרבה יותר מפיזיקה ברגש ובסאבטקסט הוא יוצא, אין דרך אחרת לומר זאת, מלך.
ראשית סקיילר. הסצינה של ווייט שרוצה, סוף סוף, לחגוג את ניצחונו ולהראות לבת זוגו כי הוא לא רק סכנה אלא בעיקר מלך המגן על ממלכתו, היא מלאכת מחשבת של כתיבה ובימוי. ווייט מגלה בסופה את האמת המרה מלך פירושו להיות בודד. ווייט ג'וניור מספר בעיניים בורקות על הערצתו לדוד האנק (הוא גיבור) שידע לפני כולם על גאס, ומגלה אגב כך לאביו מי יהיה האיום הגדול שלו; סקיילר לא מזכה אותו במבט וכשהם מדברים היא אומרת לו שהיא מפחדת. בעיקר ממנו. ווייט הישן היה מנסה לשכנע את סקיילר שאין לה ממה לפחד, אך ווייט החדש מחייך לתינוקת, ומרים לחיים לבבואתו במראה, חוגג ניצחון נוסף, לבדו. פחד הוא בן ברית נאמן של השליט. בסוף הפרק, כשיבין לאן נעלם כל כספו, ועל הדרך יעמיד גם את סול במקומו ("זה לא נגמר עד שאני אומר שזה נגמר"), ווייט יבסס עוד יותר את נצחונו ומעמדו בעודו רוכן על סקיילר הישנה לכאורה, מנשק את זרועה ובלחישה ארסית ותוססת, כאילו מתפנקת, יגיד לה שהוא יודע מה היא עשתה עם הכסף שהעבירה לטד בנקי ושהוא סולח לה על זה.
גם מול מייק, זכר אלפא פונקציונלי שמכיר אותו היטב והאיש שאתה ממש רוצה שיהיה בצד שלך, ווייט, בסטואיות מקוממת ממש, מנכיח את מעמדו החדש. ראשית בתמרונו של מייק וגיוסו לעזרה במבצע מיגנוט חדר הראיות במשטרה, ואחר כך בהבנה של מייק את מעמדו החדש של עצמו ושל האיש השנוא עליו. מאיפה לנו לדעת שהמגנט עבד, הא?, זה עבד כי אני אמרתי שזה עבד", ענה לו ווייט, ומדבר לשניהם כמו לילדים קטנים. ג'סי, שלאורך הפרק חוזר לדמות המנוצל שלא בידיעתו ושהתמריץ לכך הוא כמיהתו לדמות אב, מקבל לעת עתה את שלו (הפרק השני ששודר כבר בארה"ב רק מחזק את הקשר ביניהם) אך למעשה, ואת זה אנחנו יודעים, הוא פצצה מתקתקת. מתי שהוא, ולבטח במהלך העונה הנוכחית, שיקשוק השלדים בארונו של ווייט יגיע גם לאוזניו. מייק בימים כתיקונם, איש שמתקתק פצצות, כמו שאחרים מכבים שעון מעורר, בולע את העלבון. ווייט, וכאן המחמאות לבריאן קרנסטון, מבליע חיוך קטן עבורם, וניצחון גדול עבורו.
השינוי הטונאלי בדמות של וולטר ווייט הוא מלאכת מחשבת של כתיבה, בימוי ומשחק. אין זכר לווייט ההיסטרי, האובדני על סף תבוסה כואבת הרבה יותר ממוות, של סוף העונה הקודמת. יותר מכולם, ווייט מזכיר את גאס פרינג. בשקט הזה, השקט המדומה הזה. ובניגוד לגאס שנדמה כי חיפש את קרבת האנשים הנורמטיביים כדי לכסות על בדידותו המחייבת את מעמדו כארכי פושע, ווייט הסכין עם הבדידות שלו כמלך. הוא מקבל אותה. בעונה החמישית והאחרונה של "שובר שורות" הכוח לסלוח, לאסור, להרוג ולשחרר ולחופשי נמצא, לעת עתה, בידיו של אדם אחד. ככה פותחים עונה.
"שובר שורות" משודרת בימי חמישי ב- 21:10 בערוץ yes Oh HD
בריאן קרנסטון: התפקידים הגדולים, מ"סיינפלד" ועד "שובר שורות"
נערה גולשת: הקמפיין הוויראלי המבריק של "שובר שורות"
ארון פול מתכונן לעונה האחרונה של "שובר שורות": "זה ייגמר בדם". ראיון
"שובר שורות" - מה אתם חושבים על פרק פתיחת העונה? ספרו לנו בפייסבוק