בפעם המי יודע כמה שלו, גילי ארגוב מנסה להשתקם ולגרום לנו להתעניין בו בגלל המוזיקה שלו ולא בגלל שהוא הבן של זוהר ארגוב. לאחרונה הוא הוציא סינגל חדש בשם "תרקדי", שכתב והלחין רוני אחיאל הוותיק והטוב. השיר בסדר, לא יותר מזה. אם הוא לא היה גילי ארגוב, הבן של זוהר, ספק אם לשיר הזה היה סיכוי לזכות בהתייחסות.
הדמיון בין גילי לאביו ז"ל, הוא בסיפור החיים הכולל התמכרות קשה לסמים. הם גם מזכירים זה את זה במראה. מעבר לזה, בכל מה שקשור למוזיקה, התפוח נפל קיבינימט מהעץ. לגילי ארגוב אין אפילו רבע מהיכולות שהיו לאביו. למעשה, גם בלי השוואה לא הוגנת לזוהר, השירה של גילי ארגוב פשוט נטולת כשרון. יש לו קול קטן, צורם וחסר יציבות, הסלסולים שלו סתמיים ולא מרשימים וגם הטכניקה שלו איומה, שלא לדבר על הדיקציה הבעייתית.
לגילי גם אין טונים גבוהים או נמוכים כך שהגנים של אבא שלו, לצערנו הרב, עברו רק בכל מה שקשור לבעיות ההתמכרות. מכיוון שכך, אולי באמת כדאי לארגוב הבן לפרוש לגמרי ממוזיקה כפי שהציע לו אחד מחבריו. זה יעשה לו טוב, ואין כאן ציניות. אם גילי ארגוב יתרחק מהלוקיישנים בהם נפל אביו, הוא יכול להחלים באמת. שיעבוד באיזה חנות בגדים ויתרחק מחיי הזוהר, שרק מציבים בפניו אכזבות ומכשולים.
מאור אדרי לא ממריא
כבר באפריל 2011 אפשר היה להרגיש שלמאור אדרי יש את זה. היום הוא עובדה מוגמרת. במוצאי שבת הופיע אדרי במועדון היוקרתי "רידינג 3" בנמל תל אביב וחגג באותה הזדמנות קבלת אלבום זהב על מכירת עשרים אלף עותקים מאלבומו "הגבר שכבש". בהופעה עצמה ניכר היה שאדרי מאוד בוסרי ולמרות זאת החינניות שלו כובשת.
התיאום עם הלהקה לא ממש עבד. חבורת הנגנים ניגנה על אוטומט, נצמדה לדפי התווים ופחות הרגישה את המנצח שהוא, במקרה הזה, הזמר. המתופף המצוין, אבי אבידני, מיהר מדי והיה אגרסיבי, מה שלא איפשר לקולו העדין של אדרי לבלוט. למעשה, הלהקה ניגנה בדיוק של פלייבק ובכל פעם שאדרי רצה לשנות מעט או להרביץ איזה מהלך ווקאלי לא מתוכנן, זה לא החמיא לו. לאדרי יש שלושה כלים משמעותיים שבעזרתם הוא הופך לזמר מעניין ובולט: צבע קול ייחודי, יכולת סלסול מרשימה ומראה של ערס לא מזיק. כדי להשלים את החבילה, הוא יהיה חייב לטרוף את הבמה.
אדרי הוא זמר טוב ובהופעה ברידינג אי אפשר היה להרגיש את האיכויות שלו. הסאונד הגרוע, העלים כמעט לחלוטין את הזמר. בהופעה הגדולה הראשונה והמשמעותית של זמר המתעתד להיות כוכב בעל משמעות שמותיר את חותמו, היה צורך בהפעלת יותר רגישות. אדרי נראה קפוא ונעול על הבמה. מה שהציל אותו היה הכשרון הבסיסי שלו. הקהל אוהב אותו ומתחבר אליו ואל שיריו. במיוחד לשירים שהוציא ממש בראשית דרכו. מבין השירים הקצביים העכשוויים, בעלי הצליל הקליל יותר שמכוונים יותר למיינסטרים, דווקא השירים הכבדים עשו את העבודה. "רוחות רעות" המצוין וכמובן "לב קבור" עם המשפט הטראשי "הסתבכתי, עלא בכתי" אותו שר אדרי פעמיים.
ההופעה שלו הוכיחה דבר אחד: אדרי הוא זמר של הקהל. את אותן שאגות שהשמיע הקהל שלשום ברידינג, אפשר היה לשמוע כבר לפני שנתיים. גם מבחינת הכמות. אדרי היה בתוך התהליך הטבעי הזה והוא היה קורה לו בכל מקרה - הרי ממש במדור הזה, הבחנו בכך לפני כשנה וחצי. למרות זאת, הוא העדיף לשלם את מס החנפנות לסנדק של "משפחת המוזיקה המזרחית", אליקו, ולקבל ממנו את אלבום הזהב. מאוד חסר על הבמה הקלידן מוטי ראובן, שעבר עם אדרי כברת דרך ארוכה מאוד במועדונים ובחפלות הקטנות. ראובן, שהיה האמרגן של אדרי, לא נכח אפילו במועדון. אדרי היה צריך לקרב אליו את האנשים שבאמת ליוו בדרך ולהודות להם. מה שבטוח, זה לא בזכות אליקו.
לכל טורי המוזיקה המזרחית של חגי אוזן
מסכימים שגילי ארגוב צריך לעזוב את המוזיקה? ספרו לנו בפייסבוק