ידעתם שרוזאן בר היא שמנה, בלתי נסבלת, עם פה מטונף והיסטוריה של מחלות נפש? נכון שזה מצחיק? תצחקו, רבותי, תצחקו. זה אינו צחוק של סלידה או התנשאות, זהו צחוק של הערכה. כך, לפחות חושבים בקומדי סנטרל ערוץ שהפיק בתשע השנים האחרונות שניים עשר פרקים של "Roast", ספיישלים בהם ערבוביה של קומיקאים, שחקנים וסלבריטאים צוחקים על עצמם, על חבריהם ועל מושא התוכנית.
בין הסלבריטאים שעלו בעבר לבמה כדי "להיצלות" ניתן למצוא סטנדפיסטים גדולים כמו דניס לירי ובוב סאגט, סלבריטאי עבר דוגמת פמלה אנדרסון ודייוויד האסלהוף, ואנשים שנמצאים בעין הסערה וצריכים להראות שהם משתתפים בבדיחה על חשבונם דונלד טראמפ וצ'רלי שין. רוזאן בר משתייכת לכל הקטגוריות האלה, ודווקא בגלל זה מפתיע לראות היא כמה לא חשובה ל-"Roast" של עצמה, וכמה בנאליות הבדיחות עליה.
למעשה, בנאליות של הבדיחות היא המאפיין הבולט ביותר של ה-"Roast" הזה. רוב רובם של האמנים שעולים לבמה עושים סבב קבוע של בדיחות על המשתתפים האחרים: ג'יין לינץ' היא לסבית שממש אוהבת לרדת, סת' גרין נמוך וכנראה בתול, איימי שומר מוצצת, אנתוני ג'סלניק הוא אנס, קארי פישר מסוממת, אלן ברקין תאבת בצע, וויין בריידי כושל, ג'ף רוס מוזר נורא, גילברט גוטפריד מכוער ורוזאן היא, כאמור, שמנה ומזעזעת.
חלק מהבדיחות מצחיקות ופוגעות, אחרות סתמיות, אבל האווירה הכללית היא של היעדר ארס. נראה כאילו המשתתפים עצמם כתבו לאחרים מה המאפיין עליו כדאי לצחוק, והם לא באמת מנסים לסטות מהתסריט הזה. ואולי טוב שכך, כי כשג'ף רוס מנסה לגוון, עם בדיחות על חשבון אחת משערוריות המין המוכרות בארה"ב, זה לא מצחיק. וזה לא שאי אפשר לספר דברים מצחיקים על הנושא, רוס פשוט מנסה לזעזע יותר משהוא מנסה להצחיק. ואחת מהבדיחות היותר המחרידות שלו על הטבח בקולורדו צונזרה על ידי הרשת.
ובסופו של כל נאום, מגיע הזמן בו האיש על הבמה מודה לרוזאן. זו נראית כמו תודה כנה הם באמת מעריצים אותה, על מה שעשתה לעולם הסטנד אפ והסיטקומים בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. מבחינתם היא מנטור, ועם הבדיחות שלהם הם ניסו לא רק להצחיק את הקהל אלא גם לקבל את האישור שלה בדמות הצחוק המתגלגל. והיא צוחקת כמעט מכל בדיחה כאן, כי כאמור, הן אולי נשמעות גסות, אבל אין בהן ארס. אם אתם מעריצים את רוזאן, זה כנראה ירגש אתכם, אבל יש לי הרגשה שרוב הקהל בבית לא רואה אותה כקומיקאית שוברת גבולות, כי אם ככוכבנית עבר שהתפקיד הבולט ביותר שלה בשנים האחרונות היה בפרסומת לסניקרס. אחלה פרסומת, אבל עדיין רק פרסומת זניחה.
יש רק כמה דקות בספיישל הזה שבאמת שוות צפיה, אלה בהן הנואם (המפתיע, רוב הנוכחים לא ידעו שיגיע) הוא טום ארנולד. אם לא התעדכנתם ברכילות בתחילת שנות ה-90, הנישואים של ארנולד ובר היו מתוקשרים להפליא בזכות הביזאריות של שניהם, ונגמרו בצורה רעה להחריד. לטענתו של ארנולד, ההופעה ההיא היתה הפעם הראשונה ב-18 השנים האחרונות בה ראה את זוגתו לשעבר.
הבדיחות של ארנולד שואבות חומרים לא מהיותה של רוזאן שמנה פסיכית, כי אם מהיותה פסיכית לה היה נשוי במשך ארבע שנים. הוא מזכיר תקריות פומביות, מספר על תקריות שלא היו ידועות, ובניגוד לאחרים הוא מכיר אותה מספיק טוב כדי שהבדיחות שלו תהיינה מעניינות יותר ובנאליות פחות. הוא גם האיש שבסוף נותן את נאום התודה המרגש ביותר, לאישה אותה הוא אולי שונא אך בהחלט מעריך. האם זה מצדיק ספיישל של שעה לאנשים עבורם רוזאן היא לא יותר מסלב עבר? לא, לא ממש.
הרוסט של רוזאן בר ישודר בהוט קומדי סנטרל ביום שבת הקרוב ה-18 לאוגוסט ב-21:00
מחכים לרוסט של רוזאן? ספרו לנו בפייסבוק