זה אף פעם לא נעשה קל יותר, לראות את גיבורי הילדות שלך מככבים בסצנות סקס. אפילו אם מדובר בסצנות ידידותיות למשתמש, עצם המחשבה על כך שפרצוף שקישט לך את קירות החדר בגיל ההתבגרות שוכב כעת על מיטה מתחת לשחקן אחר וגונח גורמת לך להרגיש מבויש כמו ילד שבזה הרגע תפס את ההורים שלו על חם. אז הנה צפירת הרגעה לבוגרי ערוץ הילדים לדורותיו: מיכל ינאי לא מורידה בגדים בסרטו החדש של דובר קוסאשווילי, מגדול מפשיטי המסך בישראל שנהנה לחשוף בפני הקהל את ערוותיהם השעירות של שחקניו. ינאי לא חושפת ולא גונחת, רק בוכה קצת מדי פעם, אבל בהתחשב בעובדה שהיא בין היחידים מבני הקאסט של "רווקה פלוס" שקילוף הבגדים פסח עליהם, אפשר לנשום לרווחה.
"הדמות שלי היא כמעט הדמות היחידה שלא היתה צריכה להתפשט או לעשות סקס", אומרת ינאי, "אבל בניגוד למה שאולי אפשר לצפות, אני לא אנטי לגמרי. זה נורא לגופו של עניין, ואם יהיה תפקיד שיצדיק את זה, אני לא בטוחה שאפסול על הסף. נכון, זה צריך להיות התפקיד הכי טוב בעולם כדי שאסכים להתפשט, כי כשיש לך בעל וילדים זה הופך להיות שיקול רציני, ואת שואלת את עצמך איך זה יראה בתוצאה הסופית ומה מזה יילקח לפרומואים, אבל זה לא השיקול היחיד".
סרטו של קוסאשווילי, שכבר הצליח לעורר את חמתם של מבקרי הקולנוע וארגוני הנשים, הטוענים כי הוא מצליח להשפיל ולהעליב את כל המינים והמגזרים, עוסק בשאלת הילדים כפי שהיא נתפסת בחברה הישראלית, או במלים פשוטות האם הבאת ילד לעולם היא הדבר החשוב ביותר עלי אדמות? העלילה, בקצרה: זהבה (יעל טוקר המצוינת) היא רווקה בת 34. אמה (רובי פורת שובל, שעליה דווקא לא פסחה גליוטינת העירום ומוכרחים לציין שיש לה גוף של ילדה בת 22) מתחזה לחולת סרטן כדי לגרום לבתה לעשות לה נכד, מה ששולח אותה למסע הזוי ומוטרף, כזה שרק קוסאשווילי מסוגל ליצור, אחר המזריע האולטימטיבי.
דמותה של ינאי נכנסת לתמונה באמצע הסרט. היא מגלמת את דליה, אדריכלית עשירה וביצ'ית, אך גם עקרה, שמחפשת אם פונדקאית ומוכנה לאפשר לבעלה (מיקי לאון) לבעול את הרחם להשכרה בזמן שהיא מאזינה מחוץ לדלת. דמות נוירוטית, סוריאליסטית, כזו שממחישה אולי יותר מכל הדמויות האחרות עד כמה רחוק נשים יסכימו ללכת כדי להעמיד צאצא, ועד כמה כישרון המשחק של ינאי עדיין טומן בחובו הפתעות לא צפויות. "אחת הסיבות שאני נורא אוהבת את הדמות הזו היא דווקא בגלל שהיא כל כך רחוקה ממני. זה הקסם בלהיות שחקן בעיניי לעשות דברים שהם הכי רחוקים ממך שאפשר. הרי בחיים, בעלי יקבל נבוט של 200 קילו לראש לפני שאתן לו לשכב עם מישהי אחרת ועוד בזמן שאני עומדת מחוץ לדלת. בגלל זה לקח לי זמן להבין אותה, את המניעים שלה, לחפש את ההיגיון בדבר הזה. ידעתי שכל עוד אני שופטת אותה, לא אוכל לשחק אותה".
איפה מצאת היגיון באישה שמאפשרת לבעלה לשכב עם אישה אחרת רק כדי שיוכל להיות לה ילד?
"אין ספק שזו החלטה מאוד קיצונית, אבל כך גם כל הסרט, שמדגיש עד לאיזה מרחק אנשים ילכו בשביל להיות הורים. אני חושבת שיש בזה משהו מאוד ישראלי, של הדבר הזה שבוחן את הקיום שלך כאישה מול ההורות שלך את שווה משהו רק אם הבאת ילדים, ולכל השאר אין ערך. דובר רצה לדעתי להראות כמה זה מעוות, חולני, טיפשי ולא במקום".
משהו שאת מכירה מקרוב?
"ברור. אל תשכחי שנעשיתי אמא רק בגיל 37, ולפני כן היו לי מספיק שנים כדי לספוג את כל הלחץ של הסביבה, וזה לחץ אטומי שמופעל עלייך מכל כיוון, כי אם לא עשית ילדים ולא התחתנת, את לא שווה כלום. כבר היו לי מחשבות בכיוון של שאיבת ביציות, בנק הזרע וכאלה, וכל שנה דחיתי את ההחלטה, כל הזמן אמרתי 'בשנה הבאה, ביום הולדת הבא'. כנראה שבפנים ידעתי שאני לא באמת רוצה לעשות את זה ככה. אני מודה גם שהנישואים הראשונים שלי נבעו לא מעט מתוך הלחץ הזה, אבל בתוך הבטן ידעתי שבעלי לשעבר הוא לא האיש שצריך להיות האבא של הילדים שלי. רציתי להיות אמא אבל לא הרגשתי שזה דחוף לי ובוער לי. אנשים חיים היום עד גיל מאוחר ולא דחוף להיות הורה בגיל צעיר, הרבה יותר נכון להגיע לזה כבנאדם שלם ושלו יותר ולהרגיש שיש לך מה לתת, לא לצפות שהילד ימלא חורים בחיים שלך. בסוף הרי כולנו הופכים להורים, או רובנו. אני תמיד עשיתי הפרדה בין לרצות את זה, לבין לחשוב שזה הדבר הכי טוב שיכול להיות לך בחיים".
זה כנראה הרגע לצרף לכאן גילוי נאות ולהודות שכותבת שורות אלה, שבעצמה טיפחה מקדש קטן לינאי בשנות התשעים העליזות, מעדיפה לראות את ינאי נחשפת נפשית על המסך כאוות נפשה, רק לא פיזית. למרות החברות שצמחה בינינו עם השנים, הספיק לי לראות אותה מניקה בלייב את בתה הבכורה, אלכס, יום אחרי שנולדה. למרות שינאי פרצה בעשור האחרון את גבולות עולם הילדים, שתחם את הקריירה שלה בגדרות תיל לאורך שנים, עם תפקידים בסדרות כמו "רביעיית רן" ו"אולי הפעם" שהוכיחו שהיא משחקת היטב גם מול מבוגרים לחלקנו עדיין קשה להתנער מהמשמעות שלה כאייקון בילדותינו.
את לא חושבת שלאנשים עדיין קשה לראות אותך בתפקידים סקסיים?
"אני מאמינה שלא, שזה עבר. בכל זאת עברו לא מעט שנים מאז. אני חושבת שזה תלוי בתחושה שלך, במה שאתה מסכים ומסוגל לתת, ואם אתה מרגיש שאתה מחוץ לטריטוריה שלך, או עושה משהו שלא נכון לך, אז גם הקהל ירגיש את זה. בסך הכל עשיתי לא מעט תפקידים לקהל מבוגר לאורך השנים, וזה התקבל לא רע. חוץ מזה שיש עכשיו מלכי ילדים חדשים, אני כבר לא במשבצת הזו".
ינאי, שחגגה השנה 40, מכירה היטב את אלילי הילדים החדשים, מיובל המבולבל ועד רינת גבאי, דורה והלו קיטי. לאחראים על העניין קוראים אלכס, בת ה"כמעט שלוש" כפי שהיא עצמה מעידה וככל הנראה הזאטוטה המהממת ביותר שאי פעם תפגשו, ויהלי, בן שנה וחצי, שנולדו מנישואיה לפני ארבע שנים לבן מוסקל. לא מזמן ינאי אף העלתה תמונה לחשבון האינסטגרם שלה, שבה נראית אלכס מחזיקה את ספרה של גבאי, עליו נכתב באירוניות-משהו "מלכת הילדים".
"זה מאוד טבעי לי", ינאי מסבירה. "אני לא חושבת שאי פעם האמנתי שכשאהיה אמא עדיין אהיה בעולם הילדים, ואני שמחה נורא שיש מי שממשיך לשאת את הלפיד בתחום הזה. זה אפילו הפוך במשך שנים הייתי אמא של מיליון ילדים, אבל לא ידעתי מה זה להיות אמא באמת, והיום אני מחוברת לשם מהמקום הכי טבעי ואמיתי".
הם יודעים כבר שאמא שלהם היתה פעם היובל המבולבל של שנות התשעים?
"אלכס קצת התחילה להבין, ובגללה גם חזרתי להופיע. החזרתי את המופע הישן שלי, שהייתי מופיעה איתו בכל הארץ פעם, והעליתי אותו שוב לבמות, כי רציתי שהיא תוכל לראות אותי ולהיות גאה בי. מה שקורה בפועל זה שהיא רוצה לעלות לבמה כל הזמן בעצמה ותובעת את תשומת הלב אליה. מעניין ממי היא למדה את זה".
נכון, פעם באמת היית כזו, אבל האמהות הפכה אותך לבנאדם אחר לגמרי, אני יכולה להעיד על זה באופן אישי.
"כולם כל הזמן אומרים לי שמאוד השתניתי, לא רק מאז שילדתי את אלכס, אלא מאז שהתחתנתי עם בן. אבל אני לא מרגישה את זה בצורה כל כך קיצונית, ואני חושבת שזה גם הגיל. יש את העניין הזה שכשאת גדלה בתוך פרסום, את גם יוצרת לעצמך איזה פרצוף חיצוני, משהו שאת מראה לעולם כדי שהדבר האמיתי יישאר רק שלך, וגם את רגילה לכך שהכל מרוכז בך. ואז את מביאה לעולם שני יצורים חיים שהם שלך ותלויים בך, ותשומת הלב שלך מופנית אליהם. כבר אין לך זמן לנבור בתוך עצמך, את צריכה לחתל, להאכיל, לקלח, לטפל, לבדר. ואת עושה את זה בכיף ענק, במן השלמה שמגיעה מהמקום הכי אמיתי שיש".
כנראה שבזכות השינוי שחל בה, אחרי שנים של היעדרות מעולם הילדים, למעט דיבוב אקראי של סדרות מצוירות וכיו"ב, ינאי סוף כל סוף מוכנה לשוב אל בסיס האם שלה. בעוד מספר שבועות תעלה לספריית ה-VOD של yes סדרת ילדים חדשה בכיכובה, "חדר החלומות", בפורמט דומה לזה של "גינת ההפתעות" המיתולוגית. במקביל, ינאי משתתפת בסדרה "יומני החופש" של ערוץ דיסני. ואולי כדי לאזן את כל אלה, משחקת גם בהצגה "בעל למופת" בתיאטרון הקאמרי.
למה לך לחזור לשם, בעצם?
"תראי, פעם באמת חייתי בתחושה שאני צריכה לבעוט בכל זה ולהוכיח שאני יכולה לעשות עוד דברים, אבל היום אני במקום אחר. אני מרגישה שהוכחתי מספיק, עכשיו אני רק רוצה שיהיה לי נעים, והאמת היא שאני מתגעגעת לעולם הזה, לעולם הילדים. זה בסך הכל מקום שהיה לי טוב בו. וכמו שאמרתי, אני גם רוצה שהילדים שלי יוכלו לראות מה אמא עושה. את הסרט של דובר הם כנראה לא יראו עד גיל 18".
מתגעגעת גם לימי התהילה של פעם?
"לא, ממש לא. הייתי תשושה ואומללה אז, רצה מהופעה לצילומים ורק שומעת את הצעקות של הילדים ברקע. הייתי עייפה כל הזמן ולא באמת יכולתי ליהנות מכל זה, כי עבדתי נורא קשה. עובדה שגם לא יכולתי לתחזק זוגיות במקביל או שהיתה המון עבודה, או שהיתה זוגיות, שתיהן יחד לא עבדו. היום מילת המפתח שלי היא איזון, וזו פעם ראשונה שיש לי שילוב נכון של השניים, גם בית ומשפחה לחזור אליהם, וגם עבודה. הרבה, אבל לא יותר מדי".
בעקבות "רווקה פלוס": האם הקולנוע הישראלי וולגרי במיוחד?
פסטיבל ירושלים 2012: "רווקה פלוס" של דובר קוסאשווילי מעורר סערה
מתכננים לראות את "רווקה פלוס"? ספרו לנו בפייסבוק