"זוהר", השיר הפותח את אלבומו החדש של יזהר אשדות "עניין של הרגל", נפתח במילים המרגשות: "הייתי טובל את עצמי בזרו?ת, המוכר כבר רובץ מעלי כמו ענן". אשדות יודע על מה הוא שר. הסגנון של היוצר הוותיק לאורך קריירת הסולו שלו כל כך מובחן, מזוהה ומוכר, שהוא מרחף כצל על הציפיות מכל חומר חדש שלו וגם זה כבר הפך למעין "עניין של הרגל" מבחינתו. שהרי חומר הגלם של אשדות תמיד היה שירי אהבה מתקתקים ודרמטיים, ואלה הגיעו לשיאם באלבום ההופעה המופתי ב"הארד רוק קפה" לפני כ-17 שנה. "עניין של הרגל", אלבום האולפן הראשון של אשדות מזה שבע שנים (והחמישי בסך הכל, לא כולל הופעות ואוספים), מוכיח שלא רק שאשדות מצליח לחדש, אלא גם שהוא משתבח עם השנים.
לצד הלהקה המנוסה שלו, שחלק מלווה אותו כבר למעלה מעשור, אשדות נעזר כאן במפיק המוזיקלי הוותיק משה לוי ובבת זוגו אלונה קמחי המופקדת על מלאכת כתיבת כמעט כל השירים. בזכות זאת, הוא הצליח להוריד הילוך ולהסתמך על הניסיון הרב שצבר כדי ליצור אלבום שלא פחות מכך שהוא יפה, נעים ומגוון משתקפת בו חוכמה אמיתית.
בראש ובראשונה, הדבר נוגע לשילוב הטקסטים של קמחי עם הלחנים של אשדות, שאחרי שנים של עבודה משותפת מגיעים כאן לשיאים חדשים. קמחי כתבה לאלבום שמונה שירים (מתוך תשעה בסך הכל), בעברית נפלאה כהרגלה, שחלקם מבוססים על טקסטים של אחרים אלכסנדר ורטינסקי ובולאט אוקוג'אווה הרוסים והאמריקאי עזרא פאונד. נקודת המוצא של שניהם ביצירה איננה "צעירה": אשדות אינו יכול עוד להיות העלם המאוהב, ובאמצעות קמחי הוא עובר מטאמורפוזה (שהחלה אולי עוד באלבומו הקודם, "במרחק נגיעה מכאן") מן הדמות הזאת ליוצר מנוסה יותר, פחות נסער אבל ממש לא פחות מתרגש ומרגש ובזה כוחו.
מלבד השיר הפותח, נקודת המוצא הזאת מביאה לרגעי קסם רבים נוספים אם זה "התוכי פלובר" שספוג השפעות רוסיות וצרפתיות כאחד, או הבלדה היפה "אל אש בהירה" שבה מתארחת אפרת גוש. מעל כולם מתבלט שיר המחאה החריף הנושא את שם האלבום, "עניין של הרגל". שירי מחאה כל כך נדירים בנוף שלנו, שאיש כבר אינו מצפה מהם להופיע, ולכן זה כה מפתיע שהוא מגיע מאחד הסמלים של המיינסטרים הישראלי. זה שיר חד, המשרטט כיצד מתוך מציאות אלימה הרוע נולד כמו מעצמו, עד לכדי "עניין של הרגל". "אך ליבנו כבר גס והעור כה עבה, חירשים ועיוורים בבועת ההווה", הוא שר, ומזכיר שגם "להיות בן אדם זה עניין של הרגל". גם אם אשדות שר בעבר שירי מחאה ("הירושימה שלי", "ישראליאנה" ואפילו "פרצופה של המדינה"), זה משפט שיכול היה אשדות לשיר רק בגלגול הזה שלו.
על כל אלה מעיבים שני שירים תמוהים, ולא סתם מדובר גם בשני השירים שבהם מנסה אשדות לגלם מחדש את דמות הדון ז'ואן הצעיר וההולל. אלו הם הסינגל "ערב בלי טלפון", שהוא כה מיושן עד שנדמה שזה כמעט בכוונה, והשיר שמגיע מיד אחריו "יש לך מזל שאת בלונדינית", שאם לא היה נכתב בידיה של קמחי בוודאי היה מואשם במיזוגניה. למרבה המזל, הם אינם מייצגים את האלבום משום בחינה אחרת.
"עניין של הרגל" לא ישנה את עולם המוזיקה הישראלית. הוא לא אלבום בעל יומרות להפיץ בשורות כאלו ואחרות. מה שכן זהו אוסף שירים יפה וחכם שאוהביו של אשדות יאהבו, ושיוצא מהלב ונכנס אל הלב. בשיר היפה הסוגר את האלבום, "שמש סתיו" שכתב יהלי סובול (ומתכתב במובן מסוים עם "סתיו אנגלי" של אשדות מאלבומו "זמן קסם"), הוא שר "רוח הביאה הביתה רגע צלול". לאורך כל הקריירה שלו הציע אשדות רגעים של אהבה ונחמה. עכשיו, יותר מתמיד, הוא מציע גם חומר למחשבה.
מה חשבתם על האלבום החדש של יזהר אשדות? ספרו לנו בפייסבוק